חידושי רמב"ן על יבמות סח.

הא דאמרינן כי תהיה אמר רחמנא. לאי דוקא דלקמן מפקינן ליה מושבה אל בית אביה כנעוריה מכלל דמעיקרא לא אכלה אלא משום דפשטיה דקרא משמע הכי מייתי לה דלא לידוק עלי' כולהו הויי דהוינן לקמן באידך קרא. וכיוצא בה בתלמוד במסכת סנהדרין (דף נ"ד) מה נגעים ביום אף דינין ביום ונגעים דכתי' וביום הראות בו והך דרשא דאביי היא אבל רבא מפיק לה במסכת משקין (דף ח') מדכתיב כנגע נראה לי ולא לאורי וכן במסכת מגלה (דף כ') אין מוהלין אלא ביום דכתיב וביום השמיני ביום ולא בלילה וכן לקמן בפ' הערל (יבמות דף ע"ב) ובמסכת שבת (דף קל"ד) מפיק ביום ואפי' בשבת ובלילה נפקא לן מבן שמונת ימים ובמסכת מנחות בפ"ק (דף ו') איתמר כיוצא באלו בגמרא תנא אזאת תורת העולה קא סמיך ולקמן (יבמות דף ס"ט) נמי אמרינן בכהן גדול באלמנה מה כהן גדול שזרעו פסול ופוסל לאפוקי מצרי שני דאין זרעו פסול דכתיב בנים אשר יולדו להם ומההוא קרא לא נפקא לן שאין זרעו פסול לכהונה אלא משום דקי"ל כר' יוחנן דמכשיר לה לקמן בפ' הערל (יבמות דף ע"ז) מדכתיב מעמיו בתולה הבאה משני עממין וכו'.