חידושי רמב"ן על תענית כב

והא דתנן אף על הדבר ולא הודו לו חכמים. איבעיא לן בגמ' לא הודו לו בשבת בלחוד לגבי עננו או לא הודו לו כלל להתרעה דחול ומסקינן חנן בר פנחס הוא דקאמר משמיה דר"ע אין מתריעין על הדבר כל עיקר. אי קשיא והא מתני' קתני על הדבר ר"ע אומר מתריעות בסביבותיה וכ"ש בה לאו קושיא היא דר"ע במתני' לא אתא אלא לאיפלוגי אדינא דסביבותיה ושמעיה לת"ק דאמר בעיר שיש בה דבר או מפולת סביבותיה מתענות ואמר ליה איהו אין בסביבותי' אלא התרעה לומר דגבי מפולת וכן בעיר שלא ירדו עליה גשמים סביבותיה מתריעין אבל פלוגתא בדבר גופא בעיר לא קתני (אלא) במתני' ברישא עד סיפא דקתני ולא הודו לו דמסתים לי' סתומי ותני לה בבריי' בהדיא. כנ"ל ודבר ברור הוא. וראיתי להראב"ד ז"ל שכתב חנן בן פנחס אומר משמיה דר"ע אין מתריעין על הדבר בשבת וכן כתב הראב"ד ז"ל ה"ג משום ר"ע אין מתריעין על הדבר בשבת. דלא תקשי דר"ע אדר"ע שנו והחליפו הגירסא מפני קושיא זו שתרצנוה יפה אבל בנוסחאות ובדברי ר"ת ז"ל כתוב כך בכולן אין מתריעין על הדבר כל עיקר וטעמיה דר"ע משום דמפולת בבריאות וכן ארבה ושאר צרות השנויות אין מנהגו של עולם בכך אבל מיתה כיון דמנהג עולם הוא אע"ג שהיא באה בהן יותר מן הראוי אין מתריעין עליה אבל מתענין בלא התרעה. והא דקתני בברייתא לעיל אין מתריעין עליהן אלא בהפרכיא שלהן, פי' לומר שאפי' בעומדות על הגבולין אין מתריעין מהפרכי' להפרכי' דלא הויין בסביבותי'. ואין מתריעין לאו דוקא אלא אין מתריעין ולא מתענין כלל קאמר ואיידי דקתני רישא מתריעין נקט סיפא הכי. ויש נוסחאות שכתוב בהן ועל כולן אין מתריעין עליהן אלא בהפרכי' שלהן וכן כתוב בפי' ר"ח ז"ל. ומצאתי בתוספתא שהיא שנויה כך מתריעין על הגובאי בכל שהן מפני שהיא מכה מהלכת. ר"ש אומר אף על החרב. חרב העוברת ממקום למקום בא"י אפי' חרב של שלום מתריעין עליה כו' (מתנית' דלקמן והתני עלה) ועל כולן אין מתריעין עליהן אלא באותה אפרכיא בלבד היה בסוריא אין מתריעין עליהן בא"י בא"י אין מתריעין עליהן בסוריא. ולפי זה הענין משמע דהאי על כולן הוא אפי' אמכה מהלכת שאם היה אפי' המכה או חרב בא"י אין מתריעין עליהן בסוריא הא בכל א"י שהיא אפרכיא א' מתריעין אע"פ שלא נראה אלא בעיר אחת מפני שהיא מכה מהלכת. מיהו קשה לי דבמתני' שגזרו תענית בירושל' על שאכלו הזאבים תינוקות בעבר הירדן והיא אפרכיא אחרת כדתנן שלש ארצות לחזקה יהודה ועבר הירדן והגליל. ואפשר שכל ארץ ישראל ואפי' עבר הירדן אפרכיא אחת לענין תעניות וכדקתני בברייתא בארבה אפי' לא נראה אלא מין אחד בכל א"י מתריעין עליו מיד דמשמע בכל א"י מתריעין משום מקום אחד אבל בסוריא וחוצה לארץ שאין שיירות מצויות ואין הולכי דרכים מצויין כלל לפי שהן בדלין מהם ומעיירותיהן היא אפרכיא אחרת. ובכל מקום שהחזיקו בו עולי מצרים כארץ ישראל שהרי גזרו תענית בירושלי' על השדפון שבאשקלון דאשקלון מא"י היא בכבוש עולי מצרים כדכתיב וילכד את עזה ואה גבוליה ואת אשקלון ואע"ג דתנן מאשקלון ולדרום ואשקלון כדרום בכבוש עולי בבל הוא כחוצה לארץ וכבר פירשנו זה בתחלת גיטין. ואי קשיא בא"י אמאי אין מתריעין בסוריא והא גבירה ושפחה היא. י"ל קסבר כבוש יחיד שמיה כבוש ואע"פ שהשוה לח"ל לטומא'. גבירה וגבירה נינהו. אי נמי אין מתריעין מפני שאין המכה מהלכת כל כך אבל מתענין משום גבירה ושפחה אי נמי כי אמרינן גבירה ושפחה ה"מ כשמכה בכל ארץ ישראל אבל היה במקצתה השאר מתענין ומתריעין מפני שמכה מהלכת אבל בא"ל אין מתענין כלל דהא איכא גבירה שאינה לוקה ושפחה תנצל עם הנצלין: