חידושי רמב"ן על שבועות ל

אבל בעדים דברי הכל בעמידה. יש מי שאומר שאם העידו בישיבה אין עדותן עדות וגמרי לה מדאמרינן במס' זבחים פרק שני מה ליושב שכן פסול לעדות מיושב תלמיד חכם ומשמע דדיעבד נמי מדקאמר פסול. ולא נראה כן, דאם תמצא לומר דיעבד כשר ומצוה לכתחלה בעמידה משו' הכי תלמיד חכם לכתחילה בישיבה משום דכבוד תורה עדיף אלא אי אמרת דיעבד נמי אין עדותן עדות תלמיד חכם היאך מושיבין אותו ואי משום עשה דכבוד תורה לא יעיד כלל אלא ש"מ דיעבד כשר והתם בזבחים פסול לכתחילה קאמר וכן בבעלי דינין בשעת גמר דין נמי דינם דין וכן דיינין שקבלו עדותן כשהן עומדין מה שעשו עשוי בדיעבד והכי איתא בפרק ארבע מיתות בירושלמי רבי שמעון בן לקיש אמר מכאן לדיינין שקבלו עדותן עומדין שדינם דין פי' מדתנן והדיינין עומדין על רגליהם וקורעין ולא מאחין כו'. והא דאמרינן בגמרא גבי דביתהו דרב הונא והא אמר מר אבל בשעת גמר דין דברי הכל דיין בישיבה ובעלי דינין בעמידה לאו למימרא דאינו רשאי להושיבן שניהן שהרי עד תלמיד חכם מושיבין אותו וכל שכן בעל דין בשעת גמר דין ורבינו גורס אותבינהו לתלתייהו ומשמע אפי' בגמר דין אלא שאשת חבר אינה כחבר מן התורה וליכא עשה דכבוד תורה. ותמיהא לי דאפי' קרובו של חבר איכא כבוד תורה כדאמרינן בכתובות בפרק הנושא. ולא קשיא דאין כאן בזיון לחבר אם בשעת גמר דין עומדת אשתו אי נמי לאחר מיתה הוה כמו שפי' ואין כאן עשה מן התורה וכן משמע דבחבר עצמו לא מצרי' לבני אווזא אלא קאים מקמי תרוייהו ואי איניש זילא הוא דלאו בר מיקם מקמיה הוא קאי מקמיה חבר וליכא משום מסתם טענתא דכולי עלמא ידעי והדרת פני זקן ומושיב את שניהם.