חידושי רמב"ן על שבועות כ.

ה"ג בנוסחי עתיקי' ובפירוש רבינו חננאל ז"ל: מתניתין דהכא בשאין מסרבין בו לאכול מתניתין דהתם במסרבין. דמתני' היא בפרק שני דנדרים ורש"י ז"ל כתב ברייתא ואי אפשר דכיון דמתני' היא על כרחך ממתני' אקשי' ועוד דהתם אקשינן אההיא משנה מהא דתנן שבועה שאוכל ופרקוה אביי ורב אשי כדמפרקי לה הכא וכולה סוגיא איתא התם. ויש חלוף בין סוגיא זו לאותה סוגיא דהכא אוקימ' למתני' דשבועותבשאין מסרבין בו כלומ' אלא על הסתם נשבע ואפ"ה שאוכל משמע משום דסתם לישנא דאינשי כך הוא אלא א"כ הוכיח תחילתו על סופו והתם בנדרים אוקימנא למתני' דשבועות במסרבין בו שלא לאכול ולמתני' דנדרים במסרבין בו לאכול וסוגיין דהכא דייקא טפי והתם נמי אוריכו במילתיה דרב אשי ופירשו מ"ט נאדי מטעמיה דאביי.

מבטא שבועה איסר שבועה. כתב רש"י ז"ל אם אמר מבטא עלי ככר זה כאומר שבועה שלא אוכלנו ותמה הוא למה הזכיר כאן עליו שלשון נדר הוא אלא הכי הוה ליה למימר מבטא שלא אוכל ככר זה הרי זו שבועה ואפשר משום דאמר רבא איסר הטילו בין נדר לשבועה כו' רצה לומר דלאביי מבטא לשון שבועה הוא ואע"פ שהוציאה בלשון נדר ואין כאן צורך לפי זה ואינו מחוור שהאומר שבועה עלי ככר זה אפשר שהוא מותר בו לגמרי ואין בו לא משום נדר ולא משום שבועה והכי אמרינן בפ"ק דנדרים ולקמן תתברר מילתא בס"ד.

מאי קאמר אמר אביי הכי קאמר כו'. איסר מתפיס בשבועה כו'. שאם אמר איסר שלא אוכל ככר זה הרי הוא כמי שנשבע על הככר וחזר ואמר על ככר אחר זה כזה ומהו איסורו של ככר זה אם תמצא לומר מתפיס בשבועה כמוציא שבועה מפיו דמי לענין קרבן ומלקות חייב ואם לאו פטור מקרבן ומלקות ומיהו אסור הוא והיינו רישא דקתני איסר מתפיס בשבועה כלומר ודאי אשכחן איסר שהוא התפסה בקראי כדאמרינן לקמן בסמוך ולשון איסר הוא דבר שהוא אסור ונקשר בדבר אחר הילכך אינו א) כמי שנשבע על הככר ואחר כך התפיסו בדבר אחר אלא שלא נתברר לו דינו לקרבן ומלקות זהו תורף פרש"י ז"ל. ויש לדקדק עליו, היאך אפשר דלתנא דברייתא מספקא ליה ואמר אם תימצי לומר [ומעיקרא אמר איסר מתפיס בשבועה]. ועוד דלקמן לאביי פשיטא ליה ותו קשיא לי דאמרינן לקמן ואזדו לטעמייהו ואם כפרש"י ז"ל אפי' תימא רבא כאביי מפרש לה לבריית' מצי למימר דלאו כמוציא שבועה מפיו דמי דהא לתנא דברייתא לא פשיט ליה ואפי' תימא אביי נמי מפרש לבריית' כרבא דאיסר הוציאו בלשון נדר נדר בלשון שבועה שבועה מצי למימר דמתפיס בשבועה כמוציא שבועה מפיו וא"ת כיון דאיסר לאו לשון התפש' הוא מנא ליה דילמא מסברא דנפשיה ועוד דאכתי לא הוה לן למימר אלא ואזדא אביי לטעמיה דרבא לאו לטעמי' אזיל ואפשר דרבא אזיל לטעמיה אמאי דאמר בהדיא לעולם מתפיס בשבועה לאו כמוציא שבועה מפיו דמי ולאו אעיקר מימריה. ומכל מקום אינו נכון שאם איסר האמור בתורה הוא לשון מתפיס ודאי אסור הוא כדקתני רישא בודאי שהמתפיס בשבועה כמוציא שבועה מפיו דמי לענין קרבן ומלקות שהרי הוא בכלל לא יחל והיכי מספקא ליה מכל מקום לרבא מתפיס בשבועה לאו כלום הוא דהא לא כתיבא לדידיה אתפס' בשום דוכתא אלא איידי דקאמר אביי כמוציא שבועה מפיו דמי אמר איהו לאו כמוציא שבועה מפיו דמי. ורבינו חננאל ז"ל גריס איסר אם אתה אומ' כו', וכן בכל הנוסחאות ופי' דה"ק מהו מבטא האמור בתורה שבועה איסר מתפיס בשבועה כגון שנשבע שלא יאכל בשר זה וחזר ואמר זה הפת עלי כזה הבשר איסר איסר כגון שהתפיס דגים על אותו הפת שהתפיסה בבשר אם אתה אומר מתפיס בשבועה כמוציא שבועה מפיו דמי חייב ואם לאו פטור ולהאי פירושא מצינו המתפיס בשבועה שהתפס הראשונה אסורה ומביאי' קרבן ולוקין עליה שזהו איסר האמור בתורה והיינו דאמ' אביי מתפיס בשבועה כמוציא שבועה מפיו דמי (ולוקין) [וחייבין] עליה קרבן ומלקות ולאו למימרא שהמתפיס בה (הג"ה – פי' בשניה) אסו' דתנא דברייתא לא אפשיטא ליה אלא לישנא בעלמא נקט. ויש מי שאומר לדברי רבינו חננאל ז"ל הכי קאמר איסר איסראתה אומר על השני כמוציא מפיו דמי ואסור אף על השלישי חייב ואם לאו פטור כלומר אי אפשר לפטור על השלישי אלא אם כן נפטר שני והואיל ואמרנו על השני שזהו איסר האמור בתורה אף על השלישי חייב ותנא דברייתא מפשט פשיטא ליה והיינו דאביי דאמר כמוציא שבועה מפיו דמי כלומר ואסור וחייבין עליה שהוא איסר האמור לתורה ומתפיסי' בו ורבא סבר אינו כמוציא שבועה מפיו ואין חייבין עליו ואין צריך לומר שאין מתפיסים בו. ורבינו תם ז"ל פירש דהכי קאמר איסר האמור בתורה היינו מתפיס בשבועה והאיך הוא איסורו של איסר זה אם אתה הנודר אומר מתפיס בשבועה שתאמר זו כזו כמוציא שבועה מפיו דמי וחייב ואם לאו שלא אמרת אלא איסר ככר זה פטור ולקמן נמי לרבא מאי אם אתה אומר דקתני ברייתא לנודר קאמר ולישנא קלילא הוא ומפיו לאו אנודר אלא דינו כמוצי' שבועה מפיו. ענין אחר פירשו מבטא שבועה אם אמר מבטא ככר זה שבועה איסר שבועה איסר איסר כלומר איסר ההתפסה הזו שהוא מתפיס אם התפיסו בשבועה כמוציא שבועה מפיו דמי וחייב קרבן ואם לאו שלא התפיסו בשבועה אלא בנדר דינו כנדר ואינו חייב עליו קרבן כך פירש הרב אב ב"ד ז"ל. ובירושלמי פרק ראשון שלנדרים מצאתי ר' יעקב בר אחא אמר איתפלגון ר' יוחנן ור' אלעזר רבי יוחנן אמר [אין לוקין, ר"א אומר] לוקין על האיסרות תנינן אמ"ר יעקב בר אחא כך משיב ר"י את ר"א על דעתך דתימ' (אין) לוקין על האיסר' ולא תנינן המודר הנאה מחבירו ונכנס לבקרו אמ"ר ירמיה שנייא היא תמן מפני דרכי שלום ר' יוסי בעי אם מפני דרכי שלום אפילו בשבועות יהא מותר ותנינן בנדרים מותר ובשבועות אסור. איזהו איסר ככר זה עלי כיום שמת בו אבא כו' זהו איסר שאמרה תורה רבי אבא בשם רבי יוחנן ורב תרויהון מדין והוא שיהא נדור באותו היום ר' יוסי בעי אם בשיהא נדור באותו היום למה לי איסר ויאמר כאותו היום איסר זה שבועה מבטא זה שבועה א) אם אומר את אין איסר מין שבועה פי' אלא מין נדר חייב על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו ב) ומקשי איסר שבועה ותימר אם אומר את פי' הא גופה קשיא אמרת ברישא דאיסר שבועה הוא אלמא פשיטא לך והדר מספקא לך כדרך הקושיא שהקשינו אנו למעלה לרש"י ז"ל ופריק אמר ר' אלעזר תרין תניין אינון רבי ירמיה אמר חד תניי הוא אמרו בלשון נדר ג) את תופסו בלשון שבועה (אם ד) אומר את) כו' כתבתי זה הירושלמי לפי שהוא מענין הלכה זו.

אמר שמואל והוא שנדור ובא מאותו היום. פי' כשמת אביו נדר שלא יאכל לעולם באחד בשבת שהוא יום שמת בו אביו והוא מתפיס עכשיו ואומר הרי עלי שלא אוכל בשר ביום זה כיום שמת בו אביו כלו' באחד בשבת שאסור עליו בנדר מיום שמת בו אביו וזהו פי' לשון ובא דהכי גרסי' בנדרים פרק קמא בעי רמי בר חמא מחית בשר זבת שלמים קמיה ומחית נמי דהיתרא קמיה ואמר זה כזה בעיקרו מתפיס כלומר קודם זריקת דמים דאסור או בהיתר' מתפיס. תא שמע איזהו איסר האמור בתורה הרי עלי שלא אוכל בשר כיום שמת בו אבא ואמר שמואל והוא שנדור באותו יום היכי דמי דקאמר בההוא חד בשבא דמת אבוה ואע"ג דאיכא טובא בחד בשבא דהיתר דקתני אסור ש"מ בעיקר הוא מתפיס ומפרקי' דשמואל הכי איתמר והוא שנדור ובא מאותו יום ואילך ושמע מינה דפירוש' דהאי לישנא דבשמעתין כדכתיבנא. ויש לתמוה על רבנו הגדול ז"ל שכתב והוא שנדור ובא מאותו היום וכיון דבעיא דרמי לא איפשיטא התם הוה לן למינקט לחומרא כלישנא דאמרי' והוא שנדור באותו היום אלא שכיון דבהך גמרא מייתי' ההוא לישנא דמשמע ליה דהכי קי"ל דהא סוגיין הכי הוא ומיהו איכא למימר דגמרא הכא לאפוקי נפשין מפלוגתא נקט לישנא רויחא דבנדור ובא ודאי מתפיס באסור הוא ואסור.