חידושי רמב"ן על מועד קטן כב.
Chiddushei Ramban on Moed Katan 22a · חידושי רמב"ן על מועד קטן · free full Hebrew text
Open in the reader →והא ד אמר להו רבא לבני מחוזא כגון אתון דלא אזליתו בתר ערסא. מכי מהדריתו אפייכו מבבא דאבילא אתחלו ומנו. נראה לי שלא נאמרו דברים אלו. אלא במוליכין אותו מעיר לעיר דכיון שמסרוהו לאלו שמוליכין אותו והחזירו פניהם כבר נתיאשו ממנו. ויאוש כסתימת גולל. אבל בקוברין אותו בבית הקברות סמוך לעיר והן חוזרין מיד בו ביום אין נוהגין עליו אבילות עד שיחזרו הקרובים ויאמרו להם כבר נקבר. שהרי דעתם עליו, וכמונח לפניו דמי אינו אלא שנמסר לכתפים. ומותר לאכול בשר כדאמרן. וכן נראין דברי הרמב"ם ז"ל שכתב (פ"א מהלכות אבל) מי שדרכן לשלוח המת למדינה אחרת לקברו. ואינן יודעין מתי יקבר. מעת שיחזירו פניהם מתחילין למנות שבעה ושלשים. ומתחילין להתאבל. אבל דברי בעל הלכות מטין לומר שאפילו נקבר בעירו נמי כך דינו. שכך כתב בהלכותיו והיכא דמית במעלי יומא טבא. ודחילו דילמא לא מספקין למקבריה מקמי יום טוב ושקלוה ארמיים ואמטויה למקבריה כך נפיק ממתא ואיכסי ליה מקרובים חדא שעתא מקמי דליעול רגל. חלה לה אבילות עליהם ובטלה ממנו גזירת שבעה. כתב הרב רי"ץ בן גיאת ז"ל מדאמרינן במעשה דרבי ורבי חייא. דאמר ליה דאבא ואימא אינן קיימין. וא"ל לשמעיה חלוץ לי מנעלי והולך כלי אחרי לבית המרחץ. שמעינן מינה דמי ששמע שתי שמועות רחוקות ביום אחד אינו נוהג עליהן אלא יום אחד. היו קרובות או שמתו לו שני מתים כאחד מונה לשניהם כאחד שבעה ושלשים. לזה היום ולזה למחר. מונה לשני מיום שמועה שלו שבעה ושלשים: