חידושי רמב"ן על מכות ג:

הא דאקשי' ואי אמרת שביעית משמטתו כלהו נמי בעי שלומי. קשיא לי, והא אי בעי מלוה כתיב עליה פרוזבול. ואיכא למימר אלים לקושייה בדינא דאורייתא ואיהו לא מצי לפרוקי משום פרוזבול דאכתי בעי משם כמה אדם רוצה ליתן בתורת פרוזבול ובספק דילמא לא מתרמי ליה בי דינא דחזו לפרוזבול. א"נ מתני' אדינא תנן ולא אתקנתא דהלל ובירושלמי מוקי לה בפרוזבול. וי"ל דגמרא נמי דקאמר א"נ במוסר שטרותיו לב"ד לאו דמסר אלא דמצי מוסר והיינו דומיא דפרוזבול דמן מוסר שטרותיו תקינו פרוזבול:

גמרא: הא דאמרי' (אין) איכא דאמר אין שביעית משמטתו. לא כתבה רבינו הגדול ז"ל בהלכותיו ולא ידע' אמאי דאיהו ס"ל דשביעית נוהגת בזמן הזה בפרק השולח וכן הדין באמת כמו שכתבנו. ור"ת ז"ל פסק כי האי לישנא בתרא אע"ג דרבא דחי לי' ואייתי ראיה מההיא דאמרי' בפרק יש נוחלין גבי שביעית שאין משמטתה משום דלא קרי' ביה לא יגוש. ופי' הרב ז"ל לפי שאינה נפרעת אלא בזמנ' ואע"ג דאתי לידי' לא יגוש אבל אין ספ' שהלכ' כלישנא בתרא חדא לישנא בתרא הוא. ועוד דמתני' כפשטה אתיא הכי ואדחויה דרבא לא סמכי' דלא פליג עליה אלא דחויי מדחי ליה. ועוד דאמרינן בשביעית בזמן הזה דהיא מדרבנן והלך אחר המקל, וכן פסק ה"ר משה הספרדי ז"ל:

ודאמרי' ע"מ שלא תשמטנו בשביעית [אין] שביעית משמטתו. כתב הרב הנזכר ז"ל דה"ה (שכל) [ליובל] שתנאו קיים וצריך תלמוד שהרי מקרא צווח לא תמכר לצמיתות שלא יעשה דבר שמכירתן תהיה לצמיתות כדדרשי' לא יאכל לא יהא היתר אכילה ועוד אני אומר שזה הכתוב אזהרה למוכר הוא שלא ימכור לצמיתות וכל היכא דלמוכר אזהריה (דאמר) [רחמנא] ליכא תקנתא בתנאין דלאו דבר שבממון הוא וכיון דמוכר נמי הוא מוזהר ולא מצי מחיל (דמי) דמי לרבית דאזהריה רחמנא ללוה ולא מצי לאתנויי ע"מ שלא יהא בו רבית:

המלוה את חברו אינו רשאי לתובעו פחות מל' יום. אומר היה רבינו ז"ל דה"ה לשואל כלי מחברו שאין שאלה פחות מל'. וגמר לה מדתניא טלית שאולה כל ל' יום פטורה מן הציצית משום דכתיב כסותך מכאן ואילך אין זה סתם וכיון דנפקא ליה מדין סתם שאלה ה"ל כדידיה וחייבת מדרבנן. ואין ראיה זו כלום דכל ל' יום (דעבידי) [דלא עבידי] אינשי דמשאלי טפי אבל כל אימת דבעי מרי' אתי ושקיל ליה וכ"כ ה"ר משה המחבר ז"ל. וראיה לדבר מההיא דאמרינן במס' שבת בפ' השואל השאילני לא אתי למכתב הלוני אתי למכתב. ופירש"י ז"ל דהלוני משמע לזמן מרובה דקי"ל במסכת מכות סתם הלואה ל' יום ואמרי' נמי גבי וכן אשה בשבת הוא דאסור הא בחול שפיר דמי כו' ולא מקשי' בל' שאלה אמאי שרי משום דל' שאלה לאלתר משמע ואין חוששין שמא יוקרו החטים מכל הני שמעי' שאין סתם שאלה כסתם הלואה שהיא ל' יום. ובאבל רבתי תניא המשאיל חלוק לחבבו ללכת לבית האבל אינו רשאי ליטלו עד שיצאו ימי האבל וברגל עד שיצאו ימי הרגל ובמשתה עד שיצאו ימי המשתה משמע הא סתמא קודם שיצאו ימי הרגל או המשתה נוטלו:

הפותח בית הצואר. פרש"י ז"ל שעשה פה לחלוק חדש ותימא הוא פשיטא. ועוד מה דומה למגופת החבית האי קורע גמור. ואיכא למימר כיון דקורע ע"מ לתפור הוא דמחייב ושלא ע"מ לתפור פטור ס"ד ה"נ פטור קמ"ל. הכא מתקן כלי הוא חייב ומ"ה מדמו לה למגופת החבית דהתם נמי מתקן הוא. אבל ר"ת ז"ל פירש שכבר יש פתח לאותו חלוק אלא סגור שדרך תופרי בגדי' להעביר חוט משפה לשפה ונמצא בית הצואר סגור והוא מכניס ראשו שבו החוט נפסק ובית הצואר נפתח והפותחו בשבת מתקן כלי הוא וחייב ואקשי' דרב כהנא מה בין זה למגופת החבית דהא התם לא מיקרי מתקן כלי ופטו' כיון דהא אית ליה פה לחבי' מעיקרא ופריק התם אינו חבור כלל הכא חבור וכיון שכן נמצא הפותח כעושה פה לכתחלה ולפיכך הוא חייב חטאת: