חידושי רמב"ן על מכות כא.

מתני' אמרו לו אל תטמא אל תטמא והוא מטמא חייב על כל א' וא'. פי' הא מתני מוקי' לה בנזיר בפ' ג' מינין בחבורים כלומר שפי' מן המת וחזר ונטמא ואפ"ה משמע דסתמא כרבי טרפון דתניא במס' שמחות היה עומד וקובר את מתו עד שהוא בתוך הקבר מקבל מאחרים וקובר פירש הרי זה לא יטמא נטמא בו ביום ר"ט מחייב ר' עקיבא פוטר. ואע"ג דגבי כלאים מוקי לה רב אשי בשהי' בעלמא אע"ג דלא פשט התם הוא דכתיב לא תלבש וכל שעתא ושעתא דלבוש לובש הוא. אבל הכא כתי' לא יחללו וכל זמן שלא פירש מחלל ועומד הוא ואינו חייב אלא א' כדאי' התם במס' נזיר. והראב"ד ז"ל כתב הלכת' כמ"ד התם ביאה וטומאה אבל טומאה וטומאה פטור ומתני' דהכא מפ' הרב ז"ל דמוקי לה טומאה וביאה ולא ידענא לי' להאי פי' דטומאה וביאה (דכתב אחר) [בבת אחת] הוא דמחייב כגון שנכנס שם בשידה תיבה ומגדל ופרעו עליו המעזיבה ומתני' לא משמע הכי, וצ"ע. וכת' הרב ז"ל כהני בזמן הזה שהן טמאי מת אין לוקין על הטומאה אבל אסורין וזה ודאי אינו שאין כל ענין שמועה זו אלא לנטמא בו ביום אבל לנטמא למחר הכל מודים שהוא חייב מפני שהוא סות' יום א' ומרבה טומאה לעצמו והכי תניא בהדיא באבל רבתי: