חידושי רמב"ן על קידושין יז:

שדה אחוזה נמי מהאי טעמא הוא (דקאמר) [דקם] ליה לתנא. אי קשיא ולימא שכן קם תחת אביו לירושה וקודם לאח כדכתיב קראי איכא למימר מקודם לא פרכינן אלא דברים של זה שאין נוהגין בזה כלל קא אמרינן ואיכא למימר דחדא מנייהו קאמר ולא איכפת ליה דירושה נמי לא קאי אמסקנא דמהאי טעמא קאמר משום דאין יבום אלא במקום שאן בן דאלו מקראי שלא כסדרן כתיב לגמרי ובפי' השמוע' שבריש פרק יש נוחלין מתברר זה, ומפורש אצלנו עיין שם:

ה"ג: והא אנן תנן רוח חכמי' נוחה הימנו. ותמהני על מה שכתב בנסחאות והא תניא שהרי משנתינו היא בסוף מסכת שביעית (י,ט):