חידושי רמב"ן על גיטין יט:

הא דקארו קמיה דר' אלעזר וחתים לא כעד מפי עד דמי שהרי הוא עצמו ראה אותו עדות ואינו מאמין אחרים בה אלא לומר שכך כתוב בשטר זה וזו אינה עדות אלא כל מאן דמהימן ליה ולא יהא לבו נוקפו עליו יכול לחתום על ידו דכיון דמילת' דעבידא לאיגלויי הוא ואית להו אימתא דידיה מהימני.

טעמא דאיכ' כתב הא ליכא כתב לא. פי' קס"ד דשמואל מגורשת לגמרי קאמר ולאו כל הימנו לאוסרה אע"פ שאבד הנייר. והא דקאמרינן חיישינן לו שלא תנשא אבל נשאת לא תצא והכ' משמע דטעמא דאיכ' כתב אבל ליכ' כתב אינה מגורשת כלל ואם נשאת תצא דאי ס"ד בהא נשאת לא תצא ליתני נמי הא שהיא יותר רבותא ומתרץ כי קאמר שמואל לא כשאבד הנייר אלא לומר שצריכין בדיקה אבל אי לא פליט או שאבד הנייר אפילו נשאת תצא. ויש נוסחא שכתב בה לא כל הימנו לאסרה עליו וא"כ אפילו בדאיכ' כתב אין מתירין אותה לינשא לכתחלה אלא שאין אוסרין אותה על בעלה ואתיא פרכא אדשמואל בהדיא. ומיהו לא דיק' דלא מתנה לה עליו סתם על הבעל שנשאת לו שהרי לא הוזכר כאן וה"ל נמי לפרושי לא תנשא ואם נשאת לא תצא כדתני בכל מקום ועוד דקתני מגורשת ומשמע לגמרי, ול"ג בנוסחי דוקני עליו ולא בהלכות ר"ה ז"ל. וי"מ דמעיקרא קס"ד דשמואל לקולא אמר מגורשת ומצינו חיישי לקולא בתלמוד וה"ה דהוה ליה לתרוצי חיישינן לחומרא קאמר שמואל אלא פרושי מפרש לה לחששא היכי אית' ומיהו השת' לא ס"ד דהך ברייתא כדקרויה ועיילי' לבי ידיה דלההוא טעמ' לא אתיא פרכא ההיא מיהו מ"מ קשה דבריית' לא מקילא בגירושין כולי האי.

וכי פליט מאי הוי השת' הוא דפליט. פירש"י ז"ל וכשהיו בלועות לא הוי כתב שמואל נמי חיישינן קאמר כלומר שמא לא נבלעו יפה ונדמה להם נייר חלק בשלא דקדקו יפה זהו תורף פי' רש"י ז"ל ואע"פ כן אינו מחוור דשמואל לא אמר חיישינן אלא במי מילין כתבו אבל ודאי כתבו במי מילין משמע דגיטא הוי ואפשר דבגמ' מתרץ דברי שמואל כך נתן לה נייר חלק ואמר לה הרי זה גיטך חיישי' לגירושין אלו ופסולה מן הכהונה מ"ט לפי שאנו אומרים במי מלין כתבו וכיון שנכתב במי מלין הדין נותן שנחוש לו ותרוצי הוא דמתרצינן מילת' דשמואל וה"ה דאפילו אבד ולא נבדק אין חוששין אלא פרושי מפרש לה לחששא לומר דאי לא פליט לאו כלום היא. ור"ח ז"ל כתב ומתמהינן וכי פליט מנ"ל דגט הוא דכתיב ביה דילמא ענינא אחרינא הוה כתוב ביה והוא דפליט ומפרקינן שמואל חיישינן שמא גט הוא קאמר וקשה לי דאי פליט הוי ליה דומיא דבריית' דאיכ' כתב ומגורשת ועוד שאמרו בירושלמי א"ר חייא בר בון בני מדינתא ערימין סגיאין כד חד מנהון בעי משלחא מי תוריקון לחבריה הא כתב במי מלין דמקבל כתביה שפך דיו שאין בו עפצא והוא פולט מקום הכתב אלמ' יש לו בדיקה לראות מה כתוב בתוכו ולקרותו.

הני בי תרי דיהיב גיטא קמיייהו צריכין למקרייה. [פי'] ואם לא קראוהו אע"פ שאמר לה בפניהם הרי זה גיטיך יכול לומר שטר פסים היה א"נ תנאה הוה ביה והאי אחריני הוא אבל בעידי חתימה אין צריכין לקרותו וכל זמן שיצא מתחת ידה מגורשת לגמרי ואין חוששין לה. והא דתנן (פ' ע"א) טעה סופר ונתן גט לאיש ושובר לאשה תצא מזה ומזה וכל הדרכים האלו בה כדאיתא בהאשה רבה ההיא בעידי חתימה ואיבעי ליה למקרייה. והא דאקשינן עליה דרבינא מהא דתניא הרי זה גיטיך ונטלתו וזורקתו לים או לאור וכו' משום דההוא ודאי לאו משום עידי חתימה היא מגורשת דודאי לא כל הימינה להתיר את עצמה הואיל ואין גט יוצא מתחת ידה אלא משום עידי מסירה ההוא דהא קאמר לה הרי זה גיטיך בפני עדים וקס"ד שאע"פ שלא קראוהו מגורשת משום דאמר לה בפניהם הרי זה גיטיך וקס"ד דאי אית' דשטר פסים הוא לעדים הוה מודע להו דבשלמא לה אמרינן דלצערא קא מכוין אבל לעדים אמאי וכדאמרינן בפ' הניזקין ואם אית' דבטליה לעדים הוה אמר ומ"ה מגורשת ולא כל הימינו לאסרה א"נ כיון שבידו לגרשה נאמן לומר גט הוא זה שאני נותן לה אבל לרבינא קשה ומדלא מתרצינן לכתחלה צריכין למקרייה אבל דיעבד אע"פ שלא קראוהו מגורשת ש"מ דיעבד קאמר ואוקימנ' דלבתר דקרייה עיילי לבי ידיה ואפקה מהו דתימא חלופי חלפיה קמ"ל פיר' דדיעבד לא חיישינן ומיהו לכתחלה כיון דעייליה כלל לבי ידי' צריכין למקרייהו דחיישינן. ולהאי טעמא אע"ג דלא חזו כתב לבתר הכי כשר. והאי דקתני בריית' שטר פסים דאיכ' כתב משום דמאן דמעייל גיטא בידיה ומחליף כתב בכתב מחליף ולאו בנייר חלק דחזו ליה עידי מסירה ומיהו משכחת לה דכשר ואע"ג דלא קריוה כלל כגון דמס' לה באנפייהו והרי היא מוציאתו לפנינו עכשיו ועדים מעידים אותו שזה הוא משום דאית להו טביעות עינא דהאי הוא והוא כתב שאינו יכול להזדייף ולא להוסיף כי שיטות דטביעות עינא עדיף דהא קטלי בה כדאמרינן במס' חולין פר' כל הבשר ושרינן ביה נמי אשת איש כשמעידין מת בעלה.

ההוא גברא זרק גיטא לדביתהו. פי' עייליה לבי ידיה הוה ומשום דאשכח מזוזתא על כרחין מזוזתא הוא דביני דני מזוזתא לא שכיח ואין חוששין לה אפילו לכהונה ואף ע"ג דלא שכיח נמי במחליף בעיוניה לבי ידי' ואפקיה הא ודאי במזוזתא הוא דמזוזתא הות דמזוזתא ביני דני ליכא וא"נ לא קריוה כלל הוה ואי לא אשתכח מזוזתא מגורש' ואינה מגורשת והשת' דאשכח מזוזת' אין חוששין לה וכי אשתכח תרי אמרי' אימר עכברי שקלוה לגיט' ומגורש' ואינה מגורש' משום דאמר הרי זה גיטיך וכן פי' הר"ם הספרדי ז"ל ופי' רש"י ז"ל דכי אמרינן מדהא הוי הא נמי הוי דוקא דחזינן דלא זרק אלא חדא.