חידושי רמב"ן על חולין עט:

ומה שפירש"י ז"ל וסי' דאוריית' מסי' אבדה קאמר תמיה אני בו מה ענין זו לזו אפי' כשת"ל סי' לאו דאורייתא י"ל להחזיר אבדה בסי' דילמא מיחזא חזא א"נ כסומא בארובה וכשת"ל סי' אבדה דאורייתא שמא אלו אינן עיקר וסי' אלו לענין (אכילה) א) ודאי אינו כלום דהו"ל (כחלא כריסיה) ב) דאמרינן (בכ"מ) ג) שאינן כלום ד) אלא סי' אלו קאמרי' שהם עיקר לסמוך עליהם בענין זה וגמרא גמירי להו כההוא דאמרינן פ' וא"ט גבי סי' ביצים (ב"ש) לאו דאורייתא ואין לסי' אבדה עסק כאן וכאן. הא דאמרינן מהו דתימא אתי צד סוס משתמש בצד תמור ואתי צד חמור ומשתמש בצד סוס קמ"ל. איכא דק"ל הא דתנן במי שחציו עבד וחציו ב"ח לישא שפחה אינו יכול בת חורין אינו יכול ליבטל וכו' אלמא לישא חציה שפחה וחציה ב"ח נמי אינו יכול משום דאתי צד עבדות ומשתמש בצד חירות, ולענין תקיעת שופר נמי איתמר במ' ר"ה אף לעצמו אינו מוציא. ולאו קו' היא דשאני הולדה דמבלבל זרעייהו כדאמרי' לעיל (דף ס"ט ע"א) דאל"כ סומא יוליד סומא תדע דלמ"ד חוששי' לזרע האב כל מיני פרדות אחת הן ולא אמרי' אתי צד סוס ומשתמש בצד חמור ומן הטעם הזה עצמו הוא שמותר לרכוב ולחרוש בפרדות ואין אומרים משתמש בסוס ובחמור הוא ולית' לדאיסי דאמר אין רוכבין על פרדה מק"ו כדאי' בספרי.

ה"ג בכולהו נוסחאי: ר"א אומר כלאים הבא מן העז ומן הרחל אותו ואת בנו נוהג בו הבא מן התייש ומן הצבי אין אותו ואת בנו נוהג בו ועלה א"ר חסדא איזהו כוי שנחלקו בו ר"א וחכמים פירושו בא להוציא מדברי האומר בריה בפ"ע הוא שלדבריו לא נחלקו ר"א וחכמים אלא בכלאים אבל בכוי לדברי כולם אותו ואת בנו נוהג בו ואתיא כרשב"ג דאמר מין בהמה הוא ורב חסדא פי' שהבוי שהזכירו חכמי' הוא הכלאים שבא מן התייש ומן הצבי שאמר ר"א ובו נחלקו כדמפרש ואזיל. אבל רש"י ז"ל כתב ה"ג מן הכוי אין אותו ואת בנו נוהג בו וכן היא בתוספתא ול"ג מן התייש ומן הצביה דא"כ מאי אתא רב חסדא לאשמועי' איזהו כוי וכו'. ר"א אומר כלאים הבא מן העז ומן הרחל אותו ואת בנו נוהג בו הבא מן התייש ומן הצבי אין אותו ואת בנו נוהג בו ועלה א"ר חסדא איזהו כוי שנחלקו בו ר"א וחכמים פירושו בא להוציא מדברי האומר בריה בפ"ע הוא שלדבריו לא נחלקו ר"א וחכמים אלא בכלאים אבל בכוי לדברי כולם אותו ואת בנו נוהג בו ואתיא כרשב"ג דאמר מין בהמה הוא ורב חסדא פי' שהבוי שהזכירו חכמי' הוא הכלאים שבא מן התייש ומן הצבי שאמר ר"א ובו נחלקו כדמפרש ואזיל. אבל רש"י ז"ל כתב ה"ג מן הכוי אין אותו ואת בנו נוהג בו וכן היא בתוספתא ול"ג מן התייש ומן הצביה דא"כ מאי אתא רב חסדא לאשמועי' איזהו כוי וכו'.