חידושי רמב"ן על חולין מב:

סבר לה כר"ש ב"א דאמר יכולה ליכוות ולחיות. פירש"י ז"ל דבתוספתא (ג,ג) קתני לה הכי רשב"א מכשיר מפני שיכולה ליכוות ולחיות והא דאקשינן וכי יכולה לחיות מאי הוי קושי' הוא דאפי' הכי א"ל אטרפה לא פליג רשב"א אלו דברי הרב ז"ל, ואינו מחוור דר"ש בפי' הוא מכשיר וברייתא הא שמיע ליה. אלא ה"ק, והא מסבר' (דר') [לר'] ישמעאל [אין ראיה] בהכשר' דהא טעמיה דרשב"א כדקאמר משום דיכולה ליכוות ולחיות ולר' ישמעאל אין זו ראיה שאף כל הטרפות חיות הן ומשו"ה מפרקי' אלא סבר לה כרשב"א דאמר כשרה שלא נשנית בכלל הטרפות שנאמרו למשה בסיני ולאו מטעמיה. ור"ח ז"ל פי' דמעיקרא קאמר סבר לה כרשב"א דאמר יכולה ליכוו' ולחיות דשמעינן ליה באדם הכי דאמרינן ביבמות מעידין על המגויי' רשב"א אומר אין מעידין מפני שיכול ליכוות ולחיות כ"ש זו וכיון שיכולה ליכוות ולחיות אף זו טרפה ואקשי' והא תנא דבי רי"ש טרפה חיה ס"ל. ומפרקי' אלא רשב"א דטרפות דקתני עלה בתוספ' הכא ר"ש מכשיר וסבר לה כוותי' ולאו מטעמיה. ואין זה הפי' כלום, דמה ראיה עדות אשה לכאן דהתם אין מעידין אלא עד שתצא נפשו מיד ומגוייד יכיל ליכוות ולחיות י"ב חדש קאמר ומיהו טרפה הוי שאינו יכול להתקיים יותר מי"ב חדש אלא שי"ל דרשב"א אוס' את אשתו ואפי' לאחר י"ב חדש וכן פירשתי ביבמו' ומיהו היה לו לומר אלא סבר לה כרשב"א דאמר כשרה דתני' וכו' ג). ויש לפרש ה"ה דהוה לן לאקשויי והאיכא שניטל צומת הגידין אלא רישא נקט וה"ה לסיפ' וכי מפרקא [חדא מפרקא] חברתה ורשב"א אתרוייהו פליג בתוספת' ומיהו בשילהי שמעתין דבצרי להו תרתי ואמרינן הנך דמפקת לא תפיק דהיינו גלודה ולחתכו רגליה דכרבנן ס"ל לתנא דבי רי"ש ולא כרשב"א א"כ קשי' הך דהא איכא נמי ניטל צומת הגידין והוו להו י"ט אלא שי"ל חתיכות הרגל חדא היא ובין שנשבר העצם או נפסקו הגידים נחתך הרגל מיקרי.

והא דאקשי' והא איכא כמה חסרון בשדרה וכו'. ואמר שמואל וכן לטרפה ק"ל והאיכא נמי כמה חסרון בגולגולת דשמואל אתרווייהו קאי וליקשי מתרווייהו וכי מפרקי' אפיק חד אכתי נפיש ליה חד חסרון בגולגולת. וראיתי לרבינו שלמה ז"ל שכתב וכן לענין טרפה לב"ש בב' חוליות ולב"ה בחוליא אחת ולא ידעתי אם הוא ז"ל סכור דאחסרון דשדרה בלחוד קאי שמואל כדהוינן ליה לקמן אחוליא וכן מצאתי בתו' בשם ר"ת ז"ל דגבי גולגולת לא אמרינן וכן לענין טרפה דחסרון דגולגולת עם נקובת המוח הוא כדי שינטל מן החי וימות ובהמה בנקובת מוח בלבד נמי מטרפא. ואין דבריו נכונים, דכדי שינטל מן החי וימות בחסרונה של גולגולת בלבד קתני ואלו היה צריך לנקיבת מוח לא היו לה מטהרין באהל דהא עצם דגולגולת שלם הוא ה) ועוד דלקמן מייתי לענין טרפה (חיה) (וכו' פי') [ובפי'] מייתי ראיה מטרפה דאדם לטרפה דבהמה לענין חיה ואינה חיה וכל עיקר לא חשש שמואל בכלל דמתני' ואפיק ליה משמעת' אלא משום דקתני כדי שינטל מן החי וימו' וקים להו דטעמ' דכולהו בין בחסרון דשדרה בין דגולגולת דלב"ש ולב"ה משום דינטל מן החי וימות הוא וגמרינן מאדם לבהמ'. ובתוס' אמרו ל' אחר דטעמא דחסרון דגולגול' מפני שסוף המוח לינקב הוא והא קתני ניקב קרום של מוח וגם זה אינו מחוור בעיני מהא דאמרינן שינטל מן החי וימות ועוד מאי שנא מחבסא דגולגולת כי היכי דחבסא מטרפת בלא מוח חסרון נמי. ולי נראה דחסרון בשדרה דמתניא בהדי' [שיעוריה] במתני' לב"ש ולב"ה פרכינן השתא אבל בחסרון דגולגולת לא מתני במתני' לב"ה שיעורים כלל לאו בכלל מתני' הוא ולא פרכינן האידנ' אלא בהדי שמעת' פרכינן ליה דחסרון דגולגולת וחבסא דגולגולת חדא מילתא היא ובכלל שב דשמעת' בפרכי היא ואע"ג דלאו שוו שיעורייהו להדדי דחבסא ברובא וחסרון בסלע כדמפורש בפ' על אלו מומין מ"מ שבירת עצם דגולגולת הוא וכדמנינן נחתכו רגלי' וצומת הגידים בחדא ומנינן פסוקת הגרגרת בחדא ואית בה פיסול [חילוק בחיסרון] עד כמה תחסר דשיעוריה בכאיסר אף כאן שבירת חבסא ברוב וחסרון בכסלע וחדא מנינן וכ"ש למסקנא דאיכא למימר חסרי כולהו בחד מני להו. ושוב ראיתי לרש"י ז"ל בפסקא דעד כמה תחסר שכתב חסרון דגולגולת לטרפה כבסלע שלא כדעת ר"ת ז"ל. וכן דעת הגאונים ז"ל. והא דהוינן שמעתא ק' לן בשר החופה רוב הכרס ברובו ליחשביה בהדי נקרע רוב החיצונה בחד דהא תרווייהו קרועי נינהו ומאי שנא נקובי ופסוקי כולהו דמני חד ומאי שנא קרועי דליהוו תרי. וי"ל דדילמא ס"ל ברוב ניטל ולא מימני בהדי ניטלה הכבד חד דלא דמו שיעוריה ולאו כחד אבר נינהו א"נ ברוב קרוע כיון דהתם ברוב אבר והכא ברוב החופה ולא ברוב אבר לא שוו אהדדי ולא מיתנו חד. וזה תירוץ התוס'.

והא איכא חרותא מרה מאן קתני לה ר' יוסי בר' יהודה. ק"ל, ולימא ליה דהא דקתני הריאה שניקבה או שחסרה לר"ש איצטר' כדאמרינן לקמן ותנא דבי רי"ש כרבנן ס'ל אפיק חסרה ועייל חרותא. ואפשר שחששו כאן למ"ד חסרון בפנים הוי חסרון ומש"ה מני לתרווייהו.