חידושי רמב"ן על חולין לד

הא דתנן הראשון שבחולין טמא ומטמא. פירש"י ז"ל מטמא אוכלי תרומה והב' פוסל אוכלי תרומה והג' נאכל בנזיד הדמע כלומר אינו פוסל תרומה אלא נאכל הוא עמה שאם יש לו מקפ' של חולין שלישי נותן לתוכו תבלין ושום ושמן של תרומה ואקשינן ספינן במידי דפסול ליה גופיה ואכיל ליה תרומה בהדיא דהכא ודאי בחולין שנעשו על טהרת תרומה עסקינן מדמני בהו שלישי ופרקי' הנח לנזיד הדמע שאין בו כזית בכדי אכילת פרס ואינו אסור באכילת אותה תרומ' בטומאה לפי שאין אכילתה מצטרפת שאין בו כזית בכדי אכי' פרס. והוא השיב על דברי עצמו ז"ל דליש' דתלמודאמשמע דלאו משום תבלי תרומה פריך אלא מדספינן ג' של חולין ועוד דבלאו תבלי תרומה מוזהר הוא מלפסול הגוף דאמרי' בפרק בתרא דיומא ולא תטמאו בהם ונטמתם בם מכאן לטומאת גופיה דאורייתא ואפי' למ"ד לאו דאורייתא איסורא דרבנן מיהא איכא. ותמהני על זו הקושיא דטומאת גויה אי דאורייתא אי דרבנן היינו שגא יאכל אח"כ תרומה וקדשים א"נ ברגל דהא לאו דטומאת נבלות עצמן בהכי מיתוקמי והאיך יאסור כהן לפסול גופו בטומאת גויה והוא מותר לנגוע בנבלה עצמה. והרב ז"ל חזר ופי' דבחולין גרידי קיימי והכי קתני והג' נאכל אפי' הוא נזיד הדמע כלומר מקפה של חולין ושום ושמן של תרומה ויגע בהן ב' של חולין משנתערבו והכי פריך דכיון דנזיד הדמע הוא ע"כ בטהר' תרומה בעי למיכליה מעתה והו"ל חולין שנעשו על טהרת תרומה כשנגעו בב' ואי אמרת בג' דידהו פסול גופא לתרומה ספינן ליה להאי כהן במידי דפסול ליה לגופי' ופריק הנח לנזיד הדמע דליכא כזית בכדי אכילת פרס ולא חולין שנעשו על טהרת תרומה הוו דלא בעו למיכלינהו בטהרת תרומה והוו להו כחולין גרידי זת"ד של רש"י ז"ל. ובתוספות הקשו לפי' א"כ מעיקרא דס"ד דאיכא כזית בכא"פ היאך נאכל תרומה טמאה. ואין זו קושיא שיש להעמידה כשנגע הב' למקפה שהיא של חולין ולא נגע בשום ותבלין שבהם שהן תרומה ואינו פוסל התרומה עצמה בנגיעה זו. ומיהו לדידי קשיא הא דאמרינן בפ' אלו עוברין מקפה של חולין ושום ושמן של תרומ' ונגע ט"י במקצתן לא פסל אלא מקום מגעו וא"ת חולין שנתערבו בשום ושמן של תרומה כחולין שנעשו על טהרת תרומה הוו פסול את כולה הא בחולין גופייהו אית להו ג' והתם מוקמינן לה בדאיכא כזית בכא"פ ש"מ דאפ"ה לית בהו ג'. ולאו קושיא היא, דנהי דאית בהו ג' הקילו שלא יהא חיבור לענין ט"י ולא יפסול אלא מקום מגעו בין שנגע בשום ושמן בין שנגע במקפה עצמה ומה שפי' מטמא ופוסל לתרומה אינו כמשמעו. אבל הפי' המחוור יותר לומר דכולה מתניתין בחולין שנעשו על טהרת תרומה היא והיינו דקתני טמא ומטמא ופוסל דאלמא דאית בהו ג' והך מתני' סיפא היא דמייתינן לעיל האוכל אוכל ראשון וכו' וקתני סיפא בחולין שנעשו על טהרת תרומה ועלה תנן הראשון שבחולין וכו' וכולהו בחולין שנעשו על טהרת תרומה ונזיד הדמע הוא מקפה של תרומה שנתן לתוכה שום ושמן של ג' זה והיכי ספינן ליה מידי דפסיל ליה גופיה ואכל תרומה ועובר על ונטמתם בם ופריק הנר לנזיד הדמע שאין כזית בכא"פ ואין גופן נפסל ואין התרומה מטמאת שאין ג' עושה ד' בתרומה זהו הנכון לפי הגמרא. אבל ענין המשנה עצמה מתקשה בכך דקתני במסכת טהרות ספ"ב הא' והב' שבתרומ' טמאין ומטמאין הג' פסול ואינו מטמא הד' נאכל בנזיד הקדש הא' והב' והג' שבקדש טמאין ומטמאין הד' פסול ואינו מטמא הה' נאכל בנזיד הקדש קתני ג' בחולין דומיא דד' בתרומה וה' בקדש דלית בהו טומאה כלל וכן נמי משמע מתוך תרי בבי דסיפא דפסול גרסינן ולא פוסל והיינו בחולין גרידי דשני פוסל ואינו עושה ג' כלל וכן בכל הנוסחאות כתוב בהן פסול. ובתוספות מפרשים מציעתא בתרומה שנעשית על טהרת הקדש וסיפא בקדש שנעשה על טהרת חטאת דאית בהו ד' וה', והרבה יש לי להשיב ועוד דסיפא התם בחולין גרידא הוא דתנן הב' שבחולין מטמא משקה חולין ופוסל אוכלי תרומה וכולה מתני' להעלותה בחולין שנעשו על טהרת הקדש בדוחק ובקושי הוא עולה. ולפי מראות עיני אין כאן דרך עולה יפה בדרכו של רש"י ז"ל שנא' דמתני' בחולין גרידי היא אלא שנפרש הראשון שבחולין טמא ופוסל והשני פסול ואינו פוסל והג' אין צ"ל שאין לו שום טומאה בפני עצמו אלא אפילו נתערבה בו תרומה ונדמע ונגע בדימוע הזה הולכין אחר החולין ונאכל ולהכי מקשה הכא כיון שנדמע כחולין שנעשו על טהרת תרומה הן שהרי אפי' ט"י שנגע במקצתן פסל מקום מגעו וכי אכיל כהן למקום מגעו נפסל גופו וכ"ש בשאר טומאות שהן חיבור דפוסלות את כולן ואי אמרת נפסל גופו מלאכול בתרומה ספינן ליה מידי דפסיל ליה גופיה ואכיל בתרומה. ופריק הנח לנזיד הדמע דליכא כזית בכא"פ ולא הוו חולין שנעשו על טהרת תרומה כלל ולא מפסלי לא כולן ולא מקצתן דתנן במס' ט"י עיסה שנדמעת או שנתחמצה בשאור של תרומה אינה נפסלת בט"י ואיתא בפ' יוצא דופן וכדמפו' בפסחים דקאמרי' מקום מגעו אמאי פסול הואיל (ואינו לוקה) [ולוקה] עליו בכזית בכא"פ הא לאו הכי לא מיפסיל אפי' מקום מגעו בט"י ואפשר דה"ה לשאר טימאות דשני שלא שנו בט"י להקל אלא לענין חיבור ואם נאמר נפסלת בשני כשאר טומאות אפ"ה כיון דאיכא תרומה כזית בכא"פ ליכא משום אוכל תרומה בפסול הגוף וקמ"ל מתני' דלא אמרינן נטמאת תרומה בנגיעה דשני אלא חולין שבדמוע נפסל ואין פוסלין את התרומה כלל ונאכל הנדמע אעפ"י שהגוף פסול אבל שני אינו נאכל בנזיד הדמע לפי שהב' עושה את התרומה שבתוך הדמע ג' ותרומה טמאה אוסרת לכהנים לא' ומאה כדאיתא במס' תרומות פ"ה.