חידושי רמב"ן על חולין לב.

ה"ג: אמר רב פפא בעומדת להטיל. ול"ג איכא בינייהו משום דלא פליגי הני רבנן אשיעור הגבהה והרבצה כלל תדע דהא מתני' נמי כדי שחיטה קתני כדאמרי אינהו כדי שחיטה ואפ"ה פריש ר' יוסי בר חנינא בכלל העמדה והרבצה דצורך שחיטה הם ועוד שלא שאלו בגמ' מאי בינייהו כדי שיתרץ רב פפא עומדת להטיל איכ' בינייהו ודעת הגאונים ורבינו כן שהלכה כריב"ח וכן כתב בה"ג. משמע נמי דלא פליג נמי אשחיטת עוף אלא אי כשמואל ור' יוחנן אי כרב ואע"ג דאיהו אמר דקה לדקה דהכי אגמריה רחמנא למשה בשיעור שהייה כדי שחיטת בהמה ולא בעוף הלכך שיעור שהייה כדי שיגביהנה וירביצנה וישחוט דקה לדקה ולעוף ולגסה לגסה וזה דעת רבי יצחק וכן עיקר אבל רש"י ז"ל מחמיר לכדי שחיטת עוף לעוף. ויש לדון בשיעור הזה [אי אמרינן דשיעור] שהייה שתהא כדי שחיטת (רוב) ב' בבהמה וכדי שחי' (רוב) א' בעוף וכדי שחיטה [לכתחילה] גמריה למשה [או דנימא דמעיקר דינא] על רוב ב' בבהמה ורוב א' בעוף נצטוה ה) ואלמלא שאין ל' הגמר' כן הייתי אומר היינו בעיא דרב הונא בר נתן ו) ומיהו עור אית' בשיעור שהיה דכיון דלא משחטי סימנים עד דחתיך עור כדי שחיטה כדשחטו אינשי גמירי.