חידושי רמב"ן על בבא מציעא עד

דיהב זוזי לנדוניא דבי חמוה. פרש"י שעשאו חמיו שליח לפסוק עמהם והא דאמרינן לקמן ותיפוק לי דשליח שויה פירש שאין כאן מי שפרע וכו' כדכתיב בפירושיו ותמה הוא אי לא אודועי שלי' למוכר דלצור' חמיו הוא לוקח אמאי לא מקבל שליח מי שפרע הא מוכר לדידיה זבין ולא לחמיו ומה עסקו עם חמיו וזה ודאי כיון שלא הודיעו אין עליו תורת שליח עם המוכר, ואי קס"ד דהכא בשהודיעו עסקינן לוקמא בשלא הודיעו' ולא היה צריך לאוקומה בתגרים י"ל אם ידוע בעדים שלקח במעותיו של חמיו ע"כ (שלמוכר יחזירם) [שעל המוכר להחזירם] כיון שלא עשה שליחותו עוד נראה מל' ר"ש דלעולם אין מי שפרע בשליח דמה בידו לעשות שב"ד מקללין אותו לומר שאין ב"ד אומרין לשליח קח ביוקר מן המוכר ותן למשלח בזול כדי שתעמוד בדבורך דלאו להכי נחת מעיקרא, ויפה כיון. ורבינו הגדול כתב בהלכות וה"מ בתגרא וכו' אבל אי יהיב זוזי לבע"ה דאדעתא דמארי זוזי הוא דזבין שליחא שויא ומאי דזבן זבן ומחייב לקבוליה מיניה בתרעא דזבין ליה ואין הדבר הזה ברור אצלנו עד שראינו בפסקי הגאונים ז"ל שפי' שהוא נתן לחמיו מעות ליקח לו תכשיטין וקנאם ולבסוף זל נדוניא והחתן אינו רוצה ליקח אלא כשער של עכשיו וחמיו אינו רוצה ליתן אלא כשער היוקר שבו קבל המעות ודן רב פפא שיקבל עליו החתן מי שפרע ואקשי' ליה אמאי מקבל מי שפרע וכו' ובתר הכי אקשי' ותיפוק ליה דשליחא שויה וע"כ דחתן יקבל כשער שקנה לו חמיו שהוא שלוחו ואוקימנא בתגרא ונתבררו דברי רבינו הגדול ז"ל. ומיהו לישנא דגמרא דקאמר יהב זוזי לנדוניא דבי חמוה לא דייקה הכי ואפשר לפרש דחמיו נתן מעותיו לחתן זה ליקח לו נדוניא ועכשיו אין חמיו רוצה לקבלה ולפיכך הקשו והרי יש לו לקבלה ע"כ כמו שקנה לו שלוחו דלאו בל כמיניה דלימא לשלוחיה קביל עליך מי שפרע ואהדר בך במוכר וגם זה כפי פיר' הגאונים והכל עולה לטעם אחד: