חידושי רמב"ן על בבא בתרא קעג.

אלא הא דתניא בשם שאין מוציאין וכו' במאי קא מיפלגי באותיות נקנות במסירה קא מיפלגי, דתנא ברא סבר אין אותיות נקנות במסירה וחיישי' שמא האחד הווה הלואה זו ומכר ומסר ליה ולא קנה ואליב' דאביי דחייש. ותנא דידן סבר אותיות נקנות במסירה וליכא למיחש כלל ואפי' למאן דחאיש לכולהו חששי משום דלנפילה דחד ודאי לא חיישי' ואי לפקדון כיון דשמיה כשמיה לא מפקיד גביה.

ואיבעית אימא תנא ברא נמי סבר אותיות נקנות במסירה אלא דקסבר צריך להביא ראיה חיישי' לפקדון או לנפילה וכולה סוגי' אליבא דאביי אבל לרבא אפי' למ"ד אין אותיות נקנות במסירה לא חיישי' למסירה אלא אמרי' האי דמוחזק ביה דידי' הוא והוא ניהו מלוה. וראי' לדבר הוא דגרסי' ביבמות (קט"ו ב') מי חיישי' לתרי יצחק ריש גלותא או לא אביי אמר חיישי', רבא אמר לא חיישי' ,אמר רבא מנא אמינ' להו דהנהו שטרי דנפקי בנהרדעא וכתוב בהו הכי נאני בר חבו וחבו בר נאני ומנכי בהו רבה בר אבוה זוזי, והא חבו בר נאני ונאני בר חבו בנהרדעא שכיחי טובא, אלמא לא חיישי'. ואביי דסתם למאן ניחוש לה אי לנפילה מיזהר זהיר ביה לפקדון כיון דשמיה כשמיה לא מפקיד ליה גבי' מאי אמרת דילמא מסר ליה איתיות נקנות במסירה אלמא לרבא לא צריך האי טעמא אלא לעולם מגבי' להו למאן דמוחזק בשטרא ואע"ג דשכיחי טובא דשמייהו כשמיה, כי היכי דלא חיישינן לתרי יצחק ריש גלותא התם דגמרא מדמי להו בהדדי. ואי קשי' לך היכי אמר אביי הכא צריך להביא ראיה והא התם אמר גבי דלא ראיה איכא למימר אביי לאו אותיות דשמיה כשמיה קאמר אלא אשאר אותיות ודקאמרינן דאיתמר לומר כי היכי דפליגי אמוראי בשאר אותיות פליגי תנאי הכא אי נמי התם לאו סבר' דנפשיה קאמר אלא טעמא דרבה בר אבוה מפרש לומר דלא פליגא עליה כהא דאמר איהו חיישינן לתרי יצחק דהתם אחרינא אית ליה לרבה במלת' משום דלנפילה דחד ולפקדון לא חייש וסבירא ליה כתנא דמתני' דאמר אמר שני יוסף בן שמעון מוציאין על אחרים אבל אביי כתנא ברא סבירא ליה ובגיטין (כ"ד א') נמי אמר רבה זאת אומרת שני יוסף מוציאין על אחרים ואביי דחי ליה מינה אפשר משום דלא סבירא ליה הכי. ומ"מ לפי דרכנו למדנו דאף על גב דקיימא לן אין אותיות נקנות אלא בכתיבה ומסירה שני יוסף בן שמעון הדרין בעיר אחת לרבא מוציאין על אחרים ולא חיישינן שמא מסר זה לזה ולא קנה אלא אמרינן הוא המלוה, וכן פסק רבינו הגדול ז"ל. ושמא זה הזקיקו לרב יוסף הלוי ז"ל לומר דמהימן איניש למימר שטר מקח היה לי ואבד ואינו צריך ראיה ואפי' אליבא דרבנן דאמרו אין אותיות נקנית במסירה ואינו כן כדמפו' בסנהדרין (נ"א א') בההיא איתתא דמפקא שטרא מתותי ידה ואמרה ידענא ביה בהאי שטרא דפריעה הוא והימנה ר"נ אמר ליה רבא כמאן כר' דאמר אותיות נקנות במסירה א"ל לא אפי' תימ' רבנן שאני הכא מגו דאיבעי' קנתה אלמא לרבנן לא מהימנ' למימר שלי היא. ושמעתין נמי מוכחא דקאמרינן ומר סבר אין אותיות נקנות במסירה ואמאי אעפ"כ יהו מוציאין שטר טוב על אחרים מתוך שיכולין לומר שטר מכר היה לנו ואבד דהא סביר' לן השתא להאי פירוק' אינו צריך להביא ראיה. והא דאמר רבא אחין דשמטי אבל אחריני לא לתנא דבריית' קאמר ומוקי לה כר' מדקאמר א"צ להביא ראיה ולאותוביה לאביי דאמר לכולי עלמא צריך להביא ראיה אבל לרבנן דבעי כתיבה ודאי צריך ראיה צריך להביא ראיה אבל אבל לרבנן דבעי כתיבה ודאי צריך ראיה לאו אותיות נקנות במסירה חיישי' ולא מצי למימר שטר היה לי ואבד ולא לומר כמתנת שכיב מדע או באגב נתנו לי וכל שכן במקום שצריך לשט' שלא מצינו טענה זו אלא לאחר שלש שני חזקה, וכן דעת הרב הגדול ז"ל ומפורש בהלכות בפ' הכותב.