חידושי רמב"ן על בבא בתרא קסז.

מתני': כותבין גט לאיש ואע"פ שאין אשתו עמו. ואף על גב דאיכא למיחש דזמנין דנפק מינה חורבא דילמא כתב ליתן בניסן ולא נתן עד תשרי ואזיל בעל וזבין פירי מניסן ועד תשרי ואתיא איהי ומפק' וקיימא לן יש לבעל פירו' עד שעת נתינ' כבר אמרו במס' גיטין (י"ח א') בגמ' דנא מקדים איניש פורענות' לנפשיה ואי נמי פייס קורע היה הגט וקלא אית לה למילת' וכן בגיטין הבאין ממדינ' הים קלא אית להו ואמרינן לה אייתי ראיה אימת מטא גיטא לידך כדאמרי' גבי נפל בבבא מציעא (י"ט א').

ושובר לאשה ואע"פ שאין בעלה עמה. הא נמי מיפרשא התם (י"ט ב') משום שמו' דאמר המוכר שטר חוב לחברו וחזר ומחלו מחול ואפילו יורש מוחל וכו' כדאיתא התם גבי נפילה אמרי' הכא דחד טעמא הוא ול"נ דהכא לא צרכינ' לההוא טעמא דהתם משום קנוניא אתינן לה דאי מזבנה לכתיבה ויהבה שובר לבעלה קנוניא היא והכ' ליכא למיחש שאין חוששין לקנוני' בכותב שטר על שלו מכאן ולהב' וההיא דחיישי' בשטרי חוב לכתב ללוות בניסן ולא לוה עד תשרי ההיא לאו משום קנוניא חיישינן אלא הכי מיתרמי ליה ולא אדעתיה ויתברר לך כל זה מדברינו שם בפרק שנים אוחזין.

והבעל נותן שכר. יש מפרשין במקום שאין כותבין כתוב' שוובה בגט ובעידי מיתה אי נמי במקום שכותבין ואיתא ראיה שלא כתב לה אי נמי אליבא דר' יוחנן דאמר הטוען אחר מעשה בית דין לא אמר כלום בין במקום שכותבין בין במקום שאין כותבין וכפי פירש"י ז"ל המורגל שם בפי הכל אבל במקו' שכותבין אליבא דמאן דאמר כותבין שובר אי נמי בשאר שטרות שאם היה השטר קיים לא היה צרי' הלוו' או הבעל לשובר היא או המלוה נותן שכר, דמשום שאבדה כתובתה לא הפסיד הבעל אלא היא שאבדה הפסידה ונותנת שכר השובר, וזו הסברא אינ' מתחוורת לי.