חידושי רמב"ן על בבא בתרא קלט:

התם אינהו דאפסידו אנפשייהו ולא איבעי להו למזבן מאתתא דיתבא תותי גברא. איכא לעיוני הכא דגרסינן בכתובות (צ"ה ב') ואמר אביי נכסי לך ואחריך לפלוני ועמדה ונשאת בעל לוקה הוי ואין לאחריך במקום בעל כלום מדר' יוסי ב"ר חנינא ואמאי הא מיקמי דתנסו' הוא דיהיב לי' וקני אחרי' כדאוקימנא התם בגמרא לאו קושיא היא דכיון דאחריך לא קני אלא לאחר מיתה דאתתא לא חשיבא פסידא דאחריך ועוד דהא איהי מצית לאפוקי נכסי מיד אחריך הלכך לית ליה פסידא כיון דלא קנה כלל נכסים מהשתא. והא דאמרינן בבבא מציעא (ל"ה א') שמו לה לאתתא ואינסיבא או שמו מינה דאתתא ואינסיבא בעל לוקח הוי לא מהדר ולא מהדרינן ליה ופרש"י ז"ל דלא מהדרינן ליה משום דלוקח הוי ואע"ג דהשתא מפסיד ויורש עדיף ליה התם כיון שכבר שמו מינה מקמי דתנסוב לאו פסידא הוא ואדרבא איכא למיחש לתקנת בעל חוב ושמו לה לאשה ואינסיב' דלא מהדר משום דלוקח הוי כדפרש"י ז"ל ליכא למיחש לתקנת לוה דהא לא מפסיד מידי וגמילות חסדים היא בשמחזירין לו לעולם. ואיכא למידק הכא הא דגרסינן בבבא קמא (פ"ט א') ואס"ד ליתה לתקנת אושא ליזבנו נכסי מלוג וליתב ליה וקשי' דהא תקנת אושא ליתה אלא היכא דאיכא למימר לקוחות אינהו דאפסידו אנפשייהו וגבי חבילות דזבין ליה נחל ליכא למימר הכי ואיכא למימר לפסידא דידיה חשו רבנן ותקנו הכי ולפסיד' דכל מאן דאתי בתר בעל לא חששו, אי נמי משום אבלות דמלתא דלא שכיחא היא לא פלוג רבנן בתקנת בעל.

מתניתין: והבנות ניזנות. מה שפי' הרב ר' שמואל ז"ל בהדי מזונות עשור נכסי, אינו, דההיא פרנסה מיקריא ולא אמרינן בה הבנים ישאלו על הפתחים אלא הבנים ירשו ולכשיבואו לינש' לבעל נוטלות עישורן.

בזמן שהנכסים מרובין הבנים ירשו והבנות יזונו. פירוש שמעמידים הנכסים בידן של זכרים והן מוציאין להם מזונות וניזונין אף הם עמהם ואם נתמעטו לעולם או שאכלו יות' מדאי לעולם הן ניזונין עד שתכלה פרוטה אחרונה ובנכסין מועטין מוציאין מזון הבנות ומעמידין ביד ב"ד או ביד אפוטרופוס שמינהו בית דין והן מוציאין להם דמי מזונות ומכאן שהנכסים מרובין (את) הבנות יכולות לומר הוציאו לנו דמי מזונות עד שנבגר כדי שלא ימכרו זכרים את הנכסים בידן של זכרים שכך הדין ואם מכרו מכרו.

אמר ר"ג רואה אני את דברי אדמון. רבינו אלפאסי ז"ל אפקה לבר מהילכתא משום דסוגיין כרבנן רהטא וכן כל הגאונים ז"ל ועיקר ואין לחוש לדברי הרב ז"ל שפסק כאדמון. וי"א דאדמון לאו מיפלג פליג אלא אתמוהי מתמה ונפקא מינה דאם קדמו ומכרו בנכסים מועטין מה שמכרו מכרו כדאמר רב אסי א"ר יוחנן ומהא דאדמון גמר לה דכיון דמספקא ליה לית לן לאפוקי נכסי מידא דלוקח כך פי' רבינו תם ז"ל כדי שלא לעקור כלל המסור בידינו שבכל מקום שרבן גמליאל אומר רואה אני את דברי אדמון הלכה כמותו כדאיתא בכתובות, ולא דייקא.

גמרא: כל שיזונו מהם אלו ואלו שנים עשר חדש. נראה דטעמיה משום דכיון (דאי) [דכי] איכא השתא מזונות לכולן לשנה תמימה ומקיימת תקנתא דרבנן לא דחינן להו לבנים ואומרים שמת עד שלא יכלו נכסים מי נסיבן בנות לגוברין ושוב אין להם מזונות.