חידושי רמב"ן על בבא בתרא קלה.

חזיא לכהנא רבה. פי' ה"ר שמואל ז"ל דגוזמא בעלמ' קאמר, שאומר מותרת היא לינשא לכל אדם שאינה זקוקה ליבם שכבר גרשתיה ור"ת ז"ל פי' דקדושי תנאי הוו ליה בה ולא נתקיים התנאי ובטלו הקידושין, וקשיא א"כ היינו למפרע ולא אמרינן בהכי מגו. וי"א דכיון דקאמר לא נתקיים התנאי מכי מאית היא דאיבטי' דאי קאי אכתי מקיים תנאיה הילכך להבא הוא ואינו נכון שא"כ מצינו שהוא נאמן למפרע ואתי לחפויי על בת אחותו והא לא קשיא דהא מילתא דלא שכיחא היא ולא חיישינן לבת אחותו אלא במילת' דשכיחא כגון זמן שבגטין אלא הא קשיא דמשום מאי מהימן משום שבידו לגרשה ואין בידו להתירה למפרע בשום ענין ולא דמיא לקמיית' דהכ' עיקר התירא משעה ראשונה הוא. ותו קשיא לי דאי הכי ליהמניה למימר למפרע גרשתי משום האי מגו דמצי אמר השתא איבטיל תנאה, אלא הא נמי למפרע הוא ואינו נאמן. וי"ג לכהנא בלחוד, ומפרשי דלכהנת קאמר שחוזרת ואוכלת בתרומת בית אביה שכהן היה ורצה לומר שגרש שאילו היה ליה יבם היבם פסול ואינו מאכיל, ואינו מחוור.

ההוא דהוה מוחזק להו דלית ליה אחי ואמר וכו'. פי' הא דקאמר אביי והא איכא עדים במדינת הים דידעי דאית ליה אחי קול הוחזק כאן בב"ד דבמדינת הים איכא עדים דאי לאו הכי הא תנן לעיל (קל"ד ב') יש לי אחים אינו נאמן כ"ש היכא דמוחזק לן דלית ליה ואמר נמי איהו דלי' ליה דודאי לא חיישי' ליה כלל אלא משום קלא וכן נמי הא דמייתי הכא דר' חנינא ואיתא בכתובות (כ"ג א') גבי בנתיה דמר שמואל, והא איכא סהדי באוריתא לי קלא הוה התם דאי לא פשיטא דלא חיישי' דהיינו מתני' נשביתי וטהורה אני נאמנת. ודאמרי' נמי בקדושין (י"ב ב') הא איכא סהדי באוריתא דידעי דההוא יומא הוה ביה שוה פרוטה כולהו בדאיכא קלא הכא דאיכא סהדי התם מתוקמן. ובמקצת נוסחי עתיקי ובהלכות רבינו הגדול ז"ל גרסי' לה בהדי' והא אמרי איכא עדים במ"ה וכו'. ורב יוסף דלא חש לה אף ע"ג דידעה דאיכא סהדי כיון דמיחזק לן דלית ליה אחי ואיהו נמי אמר דלית ליה הנך תרי חזקי בטלי לקלא ולאביי לא בטלי וחיישי' לאביי.

הכי גרסי' בהלכות רבינו ז"ל ובנוסחי עתיקי: אם הקלנו בשבויה דמנוולא נפשה לגבי שבאי נקל באשת איש. פי' דלית ביה האי טעמא, ואע"ג דעידי טומאה איתמר (כתובות כג,א), אית לן למימר שלא יבאו לעולם עידי טומאה דמנוולא נפשה לגבי שבאי אבל לא משום חומרא דאשת איש חלקו ביניהם דהא אמרי' בפרק בתרא ביבמות (קי"ט א') דכל בדאורייתא ל"ש איסור לאו ול"ש איסור כרת, וה"ר שמואל ז"ל לא גריס הכא דמנוולא נפשה לגבי שבאי בלא טעם.