חידושי רמב"ן על בבא בתרא קכה.

לטעמייהו דבני מערבא אמרי' ולן לא סבירא לן. וא"ת לטעמייהו דבני מערבא אליבא דרב' דאמר גבו קרקע יש לו קשיא דבני מערבא אדבני מערבא דהא רבה הוא באמר גבי סבתא מסתבר טעמייהו דאי קדמה וזבינה זבינה זביני. לא קשיא דהתם שאני דהא אי קדמה וזבינה זבינה זביני לגמרי ולא טריף כלל והכא אליבא דבני מערבא דסבי להו שעבודא דאורייתא כדאיתא בפרק גט פשוט (בבא בתרא קע"ה ב') אי קדים וזבין זביניה לאו זביני אלא הרי הוא לאחר מכירה בקמי מכירה גובה או קרקע או מעות וכי שקיל גמי מעות בדמי קר ט שנשתעבד לו משעה ראשונה נוטלן ואע"ג דחשבי להו ראוין ומשמנג לי דמעיקרא נמי הכי אקשינן והרי את הוא דאמר' מסתבר טעמיה וכו'. והכא נמי אי קדמה וזבינה זביני מראורייתא דהא את הוא דאמרת שעבודא לאו דאורייתא ומידע ידעי אביי ורבה הבי ולפי' לא הוצרך לפרש בה יותר שאם לא תפרש כן מי דמי בעל הוב נסבתא דהתם לא טריף הכא טריף. ואחרים פירשו דהכי קאמר ליה, כיון דאמרת דמעות ראוי הוא קרקע נמי שהרי יכול למכרו ולסלקו ממנה לגמרי בדבר שאינו נוטל בו פי שנים דהיינו מעות וא"ל לטעמייהר דבני מערבא קאמרינן דלדידהו אע"פ שיכול למכור ולסלקו במעות מוחזק חשבינן ליה והאי דקאמרי במעשה דסבתא דה"ל ראוי נישום שאפילו לא היתה יכולה למכור ראוי הוא שלא זכתה אלא לאחר מית סבת' שהאומר אחריך לאו כאומר מעכשיו דמי ואנא הוא דאמינא טעמא דנפשאי ותלינא עיקר הדבר במכירתה של סבתא.

ולדידן לא סבירא לן. פי' דלרבה אליבא דנפשיה ס"ל דבין גבו קרקע בין גבו מעות ראוי הוא ולא שקיל דהא אי קדים וזבין זביני לגמרי דסבר שעבודא לאו דאורייתא כדאית בפ' גט פשוט ולרב נחמן נמי ס"ל דראוי הוא ולא שקיל וההיו דאמר ר"נ יתומים שנבו קרקע בחובת אביהם ב"ת הדר וגובה מהם. הא אוקימנח בפסחים משום דר' נתן. כך דעת הרב ר' שמואל ז"ל. אבל הר"ר יעקב אחיו ז"ל השיב א"כ היה לו לפרש כן בגמ' וזו אינה קושי' משום דרבה לא פשיטא ליה בהדיא ר"נ מאי ס"ל דאפשר דס"ל דמוחזק הוא משום דב"ח למפרע הוא גובה כדקס"ד דאביי בגמרין וכדקסבר איהו גופיה במסכת פסחים (ל"א א') והכי קא"ל לרבה לאביי הוא דמפלגינן בין גבו קרקע נגבו מעות אנא הכי ור"נ הכי לא תיקשי לן טעמא דלבני מערבא קאמרינן שמעינן להו דמפלגו בין מלוה לרבית ואע"ג דסבירא להו שעבודא דאורייתא אפילו הכי לא סבירא להו כר' ברבית ולדידהו מפלגי נמי בין גבו קרקע לנבו מעות אבל אנן לא סבירא לן הכי הילכך דרבה פשיטא לן דאין לו דר"נ לא פשיטא ליה כלום אלא לאבי יש לו לרבא התם בדר' נתן ולית את שמע מינה כלום. ועוד השי' אי היכי אמרינן נהרדעי לטעמייהו הא סבירא ליה לר"נ אליבא דנפשיה בין גבו קרקע בין גבו מעות אין לו ואי משום דאמרי אליבא דבני מערבא יש לו הא לא ס"ל הכי ולא לטעמייהו הוא ועוד דגרועי נמי מגרע דבני מערבא אמרו סתם יש לו משמע בכל ענין והם פיחתו ופירשו דגבו קרקע אין לו, ואיכא למימר רבינא הוה סבירא ליה דאליבא דנפשיה קאמר. ופי' רבינו תם ז"ל דסבירא ליה לר"נ דבין גבו קרקע בין גבו מעות יש לו כי ההיא דאמר ר"נ יתומים שנבו קרקע וכו'. ואי קשיא ההיא דאמרינן בקמא (מ"ג א') כי קאמרינן הכא כר' ואם איתא דבין גבו קרקע בין נבו מעות יש לו אליבא דר"נ אפילו לרבנן נמי איצטריך לאוקמה ר"ג בנרישה ותריץ דהתם כיגן דלרבה לא בעי לאוקמה בגרושה אלא אליבא דר' לר"נ אוקמה אליבא דר' והוא הדין 'וליכא דנפשיה אפילו לרבנן ואי קשיא הא דאקשינן התם ולוקמה דרבה בדגבו מעות ולר"נ בדגבו קרקע ולרבה אליבא דנפשיה אמאי אוקמה בגרושה כלל הא ככל מילי אין לו ולר"נ נמי לדברי הרב ר' שמואל ז"ל. ורבינו תם ז"ל מתרץ לטעמיה דכיון דלר"נ לא מצי לאקשויי אלא אליבא דבני מערבא אקשי נמי לרבה אליבא דבני מערבא משום לתא דידיה אבל לדברי הרב ר' שמואל ז"ל אית לן למימר דלא קיימ' ליה הך מסקנא דהכא ולא הוה ידע לה אי נמי דהתם מילתיה דריש לקיש קא מתרצי ולדידיה ליכא למימר בכל מילי הוי ראוי ועלה אתינן דמקשי ובשאר נזקין לא א"ר עקיבא הוי ראוי והתניא ומתרץ רבה בגרושה הא בנשואה מוחזק הוא וקס"ד דכבני מערבא סבירא ליה דאמרי הלוה מוחזק ואיהו נמי מערבא הוא ואזדא לטעמיה הילכך לוקמה לרבה בדגבו מעות ולר"נ בקרקע ומפרקינן דריש לקיש כר' סבירא ליה כדאמר לא א"ר עקיבא אלא בכופר הואיל ואינו משתלם אלא לאחר מיתה אלמא כל שאר נזקין לעולם מוחזק' הם, כנ"ל ועיקר. ולדברי הרב ר' שמואל ז"ל איכא למידק נמי דהא א"ר נחמן לעיל מותר לעשות כדברי ר' כלומר ואפילו לכתחלה אלמא בין גבו קרקע בין גבו מעות יש לו ולא קשיא דר"נ לא קאמר אלא אליבא דרבנן ואי סבר לה כר' לית לן בה ולי נראה דר"נ בהא לא סבר לה כר, דאיהו סבר שעבודא לאו דאורייתא ואין למדין מן הכללות לעשות כדברי ר' לעולם דאי לא תינוא הכי אמאי לא אקשי ליה והאמר ר"נ הלכה כדברי ר' ולר' בין נבו קרקע בין נבו מעות יש לה וכדאמרינן התם אי נמי גבי מלוה לית הילכתא כותיה דלא מסתבר טעמיה, וכפי מה שפירשתי לעיל.