חידושי רמב"ן על בבא בתרא קיז.

גמרא ומחזירים אצל אבי אביהן. והכי פירוש': הכא במכירי כהוגה ולויה עסקינן שהבנים יורשים אותם ובעלי הגרנות נותנין לכל מי שיבא להם מזרעם לכל אחד ואחד חלק כחלק וחוזרין אצל אבי אביהן וחולקין בשוה אף כאן מחזירין אצל יחיד של אבותם שהיה מיוצאי מצרים. והרב ר' שמואל ז"ל גריס אצל אביהן, ומפרש לה גבי כהנים שהתנו ביניהם לחלוק בשוה וכן ביוצאי מצרים חוזרין אצל אחין היוצאין ממצרים וחולקין בשוה ואינו נכון בעיני שהרי ירושה היתה הילכך צריך להחזירה לאדם אחר כדי שירשו אלו מחמתן, וא"ת כדברי הרב ז"ל היאך חולקין בשוה בירושה הרי שני אחין אצל אחד יורש ירושת שני בניו ואחד ירושת בן אחר זה מוריש שלו לבניו וזה מוריש שלו לבניו ולמה חולקין בשוה. אלא ה"ג: חוזרין אצל אבי אביהן שהוא יורש ירושת כולן ואח"כ חולקין בשוה וכך פרש"י ז"ל בפי' התורה. ובתוספתא (ז,ג) תניא שני אחין שהיו מיוצאי מצרים וכו', הך לישנא דיקא כפי' הרב ר' שמואל ז"ל. ובירושמי (ח,ב) נמי הכי איתמר, דוסתאי בן יהודה אומר אמשול משל למה הדבר דומה לשני אחין כהנים משותפין שהיו עומדין על הגורן לזה תשעה בנים ולזה בן אחד ונטלו עשרה קבין הביאום לבתיהם וחלקום נמצא בנו של זה נוטל מחצה ובנו של זה נוטל מחצה ולפי זה ליוצאי מצרים לאחר שירשו בניהן נתחלקה הארץ בחלוק'. אבל בספרי (פנחס סי' קלב) גרסינן לה כדברי רש"י ז"ל, ופרש"י ז"ל בפי' התורה דאיכא בין מאן דאמר ליוצאי מצרים ובין מאן דאמר חוזרין הרי שיצאו שני אחין ממצרים ונולדו לזה בן אחד וצזה שלשה דלמאן דאמר ליוצאי מצרים נתחלקה אין להם אלא שני חלקים ולמחן דאמר לבאי הארץ נטלו ארבעה ואע"פ שמוזזירין נחלתן ליוצאי מצרים ונפקא מינה נמי לענין טפלים וכן למרובים ונתמעטו.