חידושי רמב"ן על בבא בתרא קיג:

אורעה כל הפרשה כולה להיות דין וכדרב יהודה. פי' הרב ר' שמואל ז"ל דבעינן כדרב יהודה ואין דנין אותם אלא ביום וא"ת בלאו דרב יהודה נמי בעינן כדקיימא לן שני' שדנו אין דיניהם דין וקיימא לן תחלת דין ביום. איכא למימר סלק' דעתך נחלה חלוקת שותפין בעלמ' הוא ובתרי סגיא קמ"ל.

שלשה שנכנסו לבקר את החולה וכו'. כתב הר"ר שמואל ז"ל, דוקא שנכנסו לבקר אבל נכנסו להעיד כגון שזמנום לעדו' הוו להו עדות ואין עד נעשה דיין וגמר לה מדאמרינן במסכת מכות הכי אמרינן להו והכי אמרי' להו למיחזי אתיתון או לאסהודי אתיתון אי למיחזי אתיתון מה יעשו שני אחין שראו באחד שהרג את הנפש אי לאסהודי אתו עדותן בטלה דהוו להו עדים וק"ל הכי דהא רב נחמן פסק הילכתא הכי בגמ' התם ה"נ דלאסהודי אתו הוו להו עדים ואין עד נעשה דיין ואף על פי שאחרים העידו בפניו דכמאן דאסהיד בבי דינ' דמי דשוב אין עד נעשה דיין לעולם. והא דתנן במס' ראש השנה (כ"ה ע"ב) ראוהו שלשה והן בית דין יעמדו שנים ויושיבו מחביריהן אצל היחיד ושמעת מינה דעד הרואה כשר כשאחרים מעידין בפניו ואף ע"פ שהוא עד דהא אוקימנא בשראוהו בלילה לא קשי' דהתם לאו לאסהודי כוונו מתחלה וכיון דאיכא אחריני לאו עד הוא ודמי כמאן דאת' למיחזי ולאו לאסהודי דכל חד וחד לאו עדות גמור הוא דסבר חבראי מסהדי עלה, ואמר הרב שכך דעת הרב רבינו שלמה ז"ל זקנו. וזהו שאמר הרב ז"ל דקיימ' לן כר' דאמר אמרינן להו אי למיחזי אתיתון אי לאסהודי אינו נכון, דהא לרב יהודה קאמר' ורב יהודה אמר התם הלכה כר' יוסי דאמר בדיני ממונות מה יעשו שני אחין שראו באחד שהרג את הנפש אבל נראה שלא נחלקו ר' יוסי ור' אלא בנמצא עד אחד קרוב או פסול דר' יוסי סבר ודאי למיחזי אתא ולאו לאסהודי כיון דפסול הוא ור' סבר שיילינן להו אבל בעדים הראויין להעיד מכיון שבאו להעיד נעשו עדים דמדר' נשמע לדברי הכל. ויש מי שחולק ואומר לעולם נכנסו ביום כשרין לדון על פי עצמן כלומר על מה ששמעו אע"פ שאין שם עדים אחרים שעד הרואה כשר לדון בדיני ממונות ואין זמונו לעדות פוסלו מתורת דינו וההיא דאמרינן במסכת מכות אי לאסהודי אתיתון בשהעידו קאמר והכי אמרי' להו לאסהודי אתיתון מתחלה להעיד בדבר לפני בית דין כוונתם מתחלה וכיון שהעידו פסול דהוה ליה כעד המעיד ופסול ופוסל לא שנא דיני ממונות ולא שנא דיני נפשות או דילמא למיחזי אתיתון ולא כוונתם מתחלה לשום עדות ולא נצטרפתם עם הכשרין כלל ואע"פ שהעידו וההיא דאמרי' בקמא (צ"ב) גבי סנהדרין שראו באחד שהרג את הנפש דאמר ר' עקיבא כלם נעשין עדים ואין עד נעשה דיין ור' טרפון סבר מקצתן נעשין עדים ומקצתן נעשין דיינין הא אוקימנא בשראוהו בלילה אבל ראוהו ביום לר' טרפון כולן נעשין דיינין ור"ע פליג בדיני נפשות אבל בדיני ממונות כשר ומעשים בכל יום בקדושין וכתובות דמכנפי קרובי' ורחוקי' ולא פסלינן סהדותייהו דרחוקין ומקיימין עדות בשאר ואפשר לומר שכל זמן שלא באו לבית דין מסתמא הקרובין לא כוונו להעיד והתם מפני שבאו לבית דין הם צריכין לישאל אלא שאינו מנהג אלא לזמן שם שנים כשרים להיות עדים ולא השאר. ורבינו נ"ר אמר דודאי אי איכא סהדי אחריני דמסהדי קמייהו הכי נמי דכשרין לדון כדין ראוהו בלילה, אלא הכא בשאין שם עדים אחרי' ולפיכך אמרו לבקר שאם נכנסו להעי' לא מצו למעבד דין אי לא אתו סהדי ומסהדי קמייהו דמכל מקום עד הרואה פסול כדין ראוהו בלילה והוא שהוצרך להעיד אבל אחרים מעידין בפניו והוא חותם דיין ולפי דבריו נמי צריך הוא לפרש הא דאמרינן התם לאסהודי אתיתון בשהעידו כבר שאם לא העידו למה פוסלין אחרים והלא אינן נעשין עדים עד שיעידו דהא תלמוד הן עצמן נעשין דיינין בעדות אחרים ובודאי שזו דעת נוטה שאין מחשבה פוסלתן לכשרין אלא בשכבר העידו והפסולין עמהם ומיהו בשנזמנו כשרים לעדות נראין הדברים כדברי רש"י ז"ל ורבינו שמואל תלמידו ז"ל דכיון דשוינהו לאינהו גופייהו עדים פסולין לעולם לדין ואפי' היו שם עדים אחרים ומה שאמר הרב ז"ל מכאן שאין צריך לומר אתם עדי תמיה לי פשיטא דאפי' בבריא נמי לא הוזכרו אתם עדי אלא במודה אבל בנותן אין צריך כלום.

רצו עושין דין. פירש הר"ר שמואל ז"ל דאע"ג דאין אדם מעיד בפניהם הא פרכינן בראש השנה (כ"ה ע"ב) לא תהא שמיעה גדולה מראיה. ואינו מחוור לי, שלא אמרו שם כן אלא לעדות החדש דלא כתיבא ביה הגדה אלא כזה ראה וקדש, וכן פי' שם רש"י זקנו אבל בדיני ממונות ספיק' דגמרא היא דכתובות (כ"א ב') שקלי וטרי בה בדיינין המכירין חתימת ידי עדים אם צריכין להעיד בפניהם ובקמ' נמי איכא תרי לישני אלא הכא הגדת בעל דין איכא והרי היא כמאה עדים שאין ספק שהודאה בבית דין נמי הודאה היא ועושין בה דין וקנין בבית דין נמי קנין הוא דכיון שמוסר דבריו לבית דין ועושה מעשה בפניהם למסור להם דינו ודאי דנין בהם על פי עצמן דהגדת בעל דין מיקריא ולא חש בדבר אלא בשראו מעצמן או שמכירין. עוד כתב הרב ז"ל (רשב"ם קיד ע"א ד"ה אפי') דאע"ג דבלילה הוו להו עדים ואין נעשין דיינין למחר לאו למימר' שאם העידו שנים בפני בית דין בלילה אין עדותן עדות אלא שאני הכא משום דחשבינן להו כעדים אבל קבלת עדות בלילה כשרה ודנין עליה ביום ולא מסתבר דאמרי' במסכת ראש השנה למה לי למיתנ' נחקרו העדים וכו'. ס"ד תיהוי חקירת עדים כתחלת דין ומקודש מקודש כגמר דין וליקדשיה בלילה מידי דהוה אדיני ממונות דדנין ביום וגומרין בלילה קמ"ל, ואימא הכי נמי וכו'. משמע מיהא דקבלת עדות התחלת דין הוא והכ' דקבלוה ביום גומרים בלילה אלא גבי עדות החדש דשויא קרא כדיני נפשות אפילו לגמר דין הילכך קבולי בלילה נמי אין מקבלין דתחלת דין הוא וכך מצאתי לרב ר' משה הספרדי ז"ל שאין מקבלין עדות בלילה ואין מקיימין שטרות בלילה. ומיהו אף בדין גמור אמרו בירושלמי (סנהדרין ג,ד) שאם טעו ודנו בלילה דיניהם דין וכן כתבו מקצת מחברים, ולדבריהם גבי עדות נמי עדותן עדות ודברי ה"ר שמואל ז"ל אין מראין כן אלא בעדות עדותן כשר' לדעתו מה שאין כן בשאר דיני ממונות וגמרא דילן מוכח לי שאף בדיעבד נמי אין דינם דין דאמרינן בסנהדרין (י"ח א') אין מקדשין את החדש אלא ביום ואם קדשו בלילה אינו מקודש וגמר לה מיהא מה משפט ביום אף קדוש החדש ביום ומינה דנו בלילה וכן קבלו עדות בלילה לא עשו ולא כלום ופשוט הוא. עוד יש לי ראיות ממה ששנינו חלצה בלילה חליצתה כשרה ור' אליעזר' פוסל ומפ' עלה בגמ' דמר סבר חליצה כתחלת דין דמיא ומר סבר כגמר דין דמיא אלמא תחלת דין בלילה אפילו דיעבד אינו דין וזה מפורש הילכך זהו עיקר הטעם לראוהו בלילה שאם באו לדון על אותה ראיה שהיא כקבלות עדות דלילה ופסולה הילכך צריכים עדות אחרת ביום.