חידושי רמב"ן על בבא בתרא קיב.

דזבן מזבן. וקשיא אי הכי למה לי קראי כלל איכא למימר לאו לאשמועינן דין ירושה אלא בכבודן ועשרן של צדיקים שקנו מעצמן משתבח קרא לומר שהצליחם הב"ה ואכלו פירות בעולם הזה אבל בדנפלו להם בירושה ליכא למימר אלא א"כ אשמעי' מידי דמאי רבותא, ועוד דאי לספור דברים בעלמא הוה ליה לספר הכל ולומר נשא אשה פלונית ומתה וירש ממנה כך.

פנחס דזבן מזבן לא מצית אמרת. ומיהו מצי אמר פנחס ירש אמו ויאיר דזבן מזבן איכא למימר כיון שחוזר ביובל לא הוה משבח ליה קרא דהא לאו דיאיר נינהו שאינו יכול לעשות מהן מה שירצה ולא יקבור מתו ולא היה אמר קרא ויהי לו ואמר פנחס והוא הדין ליאיר. והרב רבי שמואל ז"ל כתב דמעיקרא נמי מצי למימר דילמא תרוייהו ירשו וסיפור דברים בעלמא הוא אלא דעדיפא מינה קא מקשי ליה דלא מיירי כלל ביורשה אלא דזבני אי שדה חרמים.

שדה חרמים. פי' הרב רבי שמואל ז"ל שדה המת המתחלקת לכהנים ביובל והשיבו עליו דתני' בסדר עולם עשרים ושמנה שנים פרנס יהושע את ישראל בו בפרק מת אלעזר והם לא מנו שמטות ויובלין אלא לאחר שבע שכבשו וז' שחלקו הא אין עליך לדון בלשון האחרון אלא בלשון הראשון שאמר שדה חרמים ממש שהוא לכהנים.

גירסת הספרים כך היא: בין למ"ד בהסבת הבן בין למ"ד בהסבת הבעל סוף סוף הא קא מתעקר' נחלה משבטא דאמה לשבטא דאבא. ופירשו בה בעיא בעלמא היא דקא בעי אביי מרב פפא היכי אמר רחמנא לאחד ממשפחת מטה אביה תהיה לאשה ולא תסוב נחלה הא מתעקר' משבטא דאמה לשבט' דאבא וכי מנסב' למשפחת אביה מאי הוי. ואמר ליה שאני התם שכבר הוסבה כלומר על ידי זאת הבת שיורשת שני מטות והיא מתיחסת על שבט אביה. ואמר ליה שכבר הוסבה לא אמרינן, כלומר מה שעשו עשוי אבל מכאן ואילך נעשה לה תקנה כדי שלא תסוב נחלה ממטה אל מטה. ויש שגורסין ולמאן דאמר בהסבת הבן סוף סוף הא מתעקר' נחלה משבט' דאמה לשבט' דאבא. ופירשו אביי כתרוצי קושיאן דרב פפא אתא והכי קאמר ואי אמר' בשלמא קראי בהסבת הבעל אבל בהסבת הבן לא קפיד רחמנא וזהו שאמר לאחד ממשפחת מטה אביה תהיה לאשה שהרי לא נעקרה נחלה על ידי זאת הבת דהא לא קפיד רחמנא בהסבת הבן שהבן נמי ירך אמו הוא אלא אי אמרת דבהסבת הבן נמי קפיד רחמנא הא מתעקר' נחלה על ידי זאת הבת דירתה שני מטות ומה תקנה יש לה כדי שלא תעקר נחלה משבט' דאמה לשבטא דאבא והיאך אמרה תורה ולא תסוב דאלמא אין כאן הסבה כלל. ופריק רב פפא דילמא שאני התם שכבר הוסבה כלומר לא אמרה תורה לא תסוב הנחל' כלל אלא שלא תגרום הסבה אחרת שזו כבר הוסבה משבט האם על ידי זאת הבת היורשת שני מטות ומתיחסת על שבט אביה אבל הקפידה תורה שנעמיד הנחלה באותו השבט שכבר זכה בה ולא תסוב למטה אח. ואמר ליה אביי שכבר הוסבה לא אמרינן, כלומר משמעות הפסוקים שנעשה לה תקנה כדי שלא תעקר לא משבטא דאמה ולא משבטא דאבא אלא שמע מינה בהסבת הבן לא קפיד רחמנא. ואמר ליה רב יימר לרב אשי ולאביי מי ניחא כי ס"ד נמי דירת בעל וקראי בהסבת הבעל אבל בן לא קפיד רחמנא משום דירך אמו הוא ונמצא שעדיין הנחלה אף בחזקת שבט האם וצריך אתה להעמידה בחזקת אביה ואמה ולא תנשא אפילו לשבט אביה שהרי מכל מקום הרי נתעקרה נחלה משבט' דאמה לשבטא דאבא כשירשנה בעלה שהוא משבט אביה. ופריק רב אשי דהכי קא קשי' ליה, אי אמרת בשלמ' בהסבת הבן לא קפיד רחמנא ניחא אם תנשא מכאן ואילך לבן גילה כלומר דאביה משבטא דאבוה ואימיה משבט' דאימא אלא א"א דבהסבת הבן לא קפיד רחמנא הא מתעקר' נחלה ע"י זאת הבת ולית לה תקנתא ורב פפא שני ליה שאני התם שכבר הוסבה כלו' מה שעשה עשוי אבל מכאן ואילך נעשה לה תקנה כדי שלא תעקר נחלה, כך שמעתי בשם הרב אב בית דין ז"ל. (פנים אחרות): אביי לפרוקי קושיא דרב פפא אתא והכי קאמר ליה אי אמרת בשלמא בעל ירית ורחמנא לא קפיד בהסבת הבן ניחא דמנסבינן לה לגברא דאבוה משבט' דאבוה ואמא משבטא דאמא אלא אי אמרת בהסבת הבן נמי קפיד רחמנא כי מנסבת לה לגברא דאבוה משבט' דאבוה ואימיה משבטא דאימא מאי הוי סוף סוף הא מתעקר' נחלה משבטא דאמא לשבטא דאבא ביד זאת הבת וביד בנה ואי זו תקנה יש לה. (דאמר) [ואמר] ליה רב פפא שאני התם שכבר הוסבה כלומר אין דנין אפשר משאי אפשר דהיכא דלא אפשר לא קפיד רחמנא אבל מכאן ואילך עבד רחמנא תקנת'. ואמר ליה אביי שכבר הוסבה לא אמרינן, כלומר הואיל ובכאן לא אפשר לא עבד רחמנא תקנתא לחצאין. ואמר ליה רב יימר לרב אשי מה היתה דעתו של אביי שטועה רב יימר בדבריו עד שבא רב אשי ופי' לו. טוב מזה ומזה כתוב בתוספות חכמי' הצרפתים ז"ל, סוף סוף הא מתעקר' נחלה משבטא דאמא לשבט' דאבא כיון דקרא בבת היורשת שני מטות שאמה כולה משבט שמעון ואביה מראובן היאך יש לה תקנה מהסבת הבן והרי אפילו אתה משיאה לבן גילה שאביו משבט אביה ואמו משבט אמה מכל מקום הבן אין אמו משבט שמעון כולה כמו אם אשה זו ואינו נקרא מאותו השבט כל כך ונמצאת נחלת שמעון נעקרת והולכת וכיון שאמר הכתוב ממטות ולא תסוב משמע דעביד תקנה אפילו לחלק העם ושמע מינה קרא לאו בהסבת הבן כתיב שאין לו תקנה ובהסבת הבעל משתעי קרא שיש לה תקנה בבעל כיוצא בה לגמרי. ואמר ליה רב פפא לעולם בבן, ואף ע"פ שיתיחס על שבט אביו שהוא שבט ראובן בת זו נמי מתיחסת כן וכבר הוסבה נחלה זו על ידה ואינה צריכה לינש' אלא לאחר משבט אביה. ואמר ליה שכבר הוסבה לא אמרינן, שאם כן למה אמר הכתוב בת יורשת שני מטות ולא תסוב על כרחך לעשות תקנה לשני המטות אמר כן וזה אי אפשר אלא בהסבת הבעל ודברי רב יימר פירוש הן ומכל מקום איפריקא קושייה דרב פפא וכן אתה יכול לפרשה למי שגורס בין למאן דאמר בהסבת הבן בין למאן דאמר בהסבת הבעל לומר שאביי בא דרך הקושי' לו' היאך אפשר לתקן שבט האם לגמרי אלא בבעל כיוצא בה לגמרי ובהסבת הבעל ולא הבן. ולדברי כולם ז"ל אני תמה, לאביי דאמר שכבר הוסבה לא אמרינן הרי תעקר נחלה בירושה שנייה דכי מנסבי' ליה לגברא דאבוה משבטא דאבוה ואימיה משבטא דאימא אי מית ליה בלא בנים הרי אחין מן האב או אב ואחי האב יורשים אותו ואי נימא שכבר הוסבה לעולם נכסים בחזקת אותו שבט וללשון התוספות י"ל שלא הקפידה תורה אלא בהסבת בעל לפי שמשעה שנשאת נכסים בידו שאשה ברשות בעלה והוא נמי יורש אבל לבן ולאחין לא חששה תורה לפי שאין לה תקנה לזו היורשת שני מטות ועוד דלאחר זמן היא באה להם וכן יש לדחוק לפי לשונות הראשונות שאין קפידא אלא בירושה ראשונה אבל ביורשין שניים כגון אחין לא חששו לפי שאי אפשר ביורשת שני מטות.