חידושי רמב"ן על עבודה זרה ל.

יין מבושל ואלונתית של עכו"ם אסור. פי' מפני שמערבין בהם יין ואלונתית כברייתא פי' רש"י ז"ל שעשאה ישראל ולקח עכו"ם ממנה דתו לא מנסך ולא דאיק לישנא. ור"ת ז"ל מפרש שאלונתית עושין ממנה הרבה ואין מערבין יין כשהוא מן האוצר אלא כשמוכרה ומסתפק ממנה על יד וכשהיא כברייתא כלומר כמו שעושין אותה מתחילתה מותרת אפילו מן העכו"ם משום טעמא דפרישית וכן פר"ח ז"ל כברייתא מותרת שאין בה יין ומצאתי להם עוד סיוע בלישנא דתוספתא אלונתית אסורה מפני שתחילתה יין ואלונתית כברייתא מותרת כלומר שאין בה יין. ושמעינן מינה לפירש"י שכל תבשיל שנתערב בו יין כגון חרדל וכיוצא בו אין חוששין לו למגע עכו"ם. ויש מדקדקין מכאן לפירושו מדקתני אלונתית אין בה משום מגע עכום הא ייגמלין נאסר במגען דאי לא לשמועינן ייגמלין וכ"ש אלונתית שאינו משקה אלא לרפואה דבי מסותא ואין זה כלום דקמ"ל דאלונתית של עכו"ם סתמא יש בה יין ומשום רישא נקט סיפ' אלונתי' אבל בייגמלין לא שמענו מכאן כלום. והר"מ הספרדי ז"ל אומר שאם נתערב ביין מעט דבש או מעט שאור הואיל ואינו ראוי לנסך למזבח הרי הוא כיין מבושל וכשכר ומותר לשתותו עם העכו"ם. וזה הטעם אינו נכון שאם משום גזירת בנותיהן כל שלא נשתנה טעמו וריחו לגמרי בכלל יין הוא ואסור ויין מבושל וחומץ לפי שאינו בכלל יין סתם התירו בהם ואת"ל שלא גזרו אלא ביין הראוי לנסך שכל גזירתם אחששת ניסוך הוא דסמכו לה דלמא אע"פ שאין אנו מנסכין אותו ע"ג המזבח אינהו מנסכי ליה שהרי בשאר תקרובות אינהו מחוסר אבר אית להו ושאר מומי לית להו ואנן אית לן אפילו בדוקין שבעין וכן נראה שהרי הם מקריבים בנות שוח ופירות דקל טב שהוא דבש שאסרה תורה לגבי המזבח וכיון שהן מנסכין אותו אסור שהרי הוא משתכר כעין פנים מעתה אם נתערב בו מעט דבש ודאי אע"פ שיש בו נותן טעם [אסור] אבל ייגמלין כיון שיש בו דבש ופלפלין הרבה ונשתנה טעמו לגמרי אפשר דלא גרע מיין מבושל ואינו מתנסך במגע עכו"ם. וכן מצאתי בירושלמי (ב,ג) ר' יצחק בר נחמן בשם ריב"ל המר והחד והמתוק אין בהם משום גילוי ולא משום יין נסך ר' סימון מפרש החד קונדיטון. המר בנסתיתון המתוק מהו חמרא מבשלא נאה והקונדיטון הוא ייגמלין האמור בגמרתנו לפי שמצינו (בפ"ד) [בפסיקתא בפסוק] בחדש הג' נמשלה תורה לקונדיטון מהו יש בו דבש ויין ופלפלין אף דברי תורה כך אלמא ייגמלין אין בו משום יין נסך והדעת נוטה שאין הדבש מכשירו אלא מפני שנשתנה מברייתו לגמרי כמו שפירשתי. ושם אמרו בירושלמי בר יודנא הו"ל קונדיטון מעלי שאל לרבנן ואסרו ולא כן אמר ר' יצחק בשם ריב"ל המר והחד והמתוק אין בו משום גילוי רבנין דקסרין משם ר' יהודה בר טוטוס בההוא דשחיק חד לתלתא אף לענין יין נסך אין להתיר אא"כ הוא כן שיש בו פלפלין חד לתלתא הלכך אם נתן בו פלפלין כשיעור הזה כיון שנשתנה לגמרי אע"פ שאין בו דבש אין בו משום יין נסך. תדע שהרי בגמרין פירשו חד חמר ופלפלין ואפשר שהוא בכלל קונדיטון שבירושלמי ומ"ש בפסיקתא שיש בו דבש מפני שהעשוי כתקנו יש בו מכל המינים הללו אבל פעמים שאיו בו דבש והדבר ידוע שהוא כן הלכך שניהם אין בהם משום יין נסך ששניהם קונדיטון שמן. ואע"פ שהקונדיטון מקדשין עליו קידוש היום לפי מה שכתבתי בפ' המוכר פירות אין בו משום יין נסך שכן יין מבושל [אין בו משום יי"נ] ואעפ"כ נראין הדברים שמקדשין עליו ואצ"ל שמברכין עליו בפה"ג והכי איתא בפסחים כמ"ש שם בפ' המוכר פירות. ואעפ"כ יש למחמיר לומר דר' יצחק בר נחמן ור' סימון דבירושלמי פליגי ואמוראי נינהו אליבא דריב"ל ור' יצחק בר נחמן לית ליה אלא שאין בהם משום גילוי אבל משום יין נסך יש בהם ור' סימון סבר אף משום יין נסך אין בהם ולישנא דר' יצחק בר נחמן אתיא כלישנא דגמרא דילן והלכתא כוותיה וזה קרוב לדעתי לפי הסוגיא ונכון בעיני ואין המיקל יכול למצוא ידיו ורגליו אלא מפני שהקונדיטון שהוא שחוק חד לתלתא כבר נשתנה לגמרי ויצא מתורת יין לפיכך אפשר לו לומר דמר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי ולכ"ע אין בו משום יין נסך ונראה שלא היה דרכן לבשל אותו עם סמניו שא"כ משום בישולו בלבד אין בו משום יין נסך.

מצאתי בנמוקי הצרפתים. יש מתירין בוסר עד שעה שיתבשל במגע עכו"ם ומתירין שיעשה עכו"ם משקה ממנו אבל ר"ת ז"ל אוסרו לעולם לפי שאין אנו בקיאין בו וכבר היתה שנה שלא נתבשלו הענבים והיו כולם טעם בוסר ולדברי המתירין לא נהג יין נסך באותה שנה ע"כ. ולענין יין מבושל לא פירשו לי רבותי כמה שיעור בישולו אבל מצאתי לרב אב"ד שכתב הכי אמר רבינו האי ז"ל הכי דייקו גאונים הראשונים כיון שהרתיח נעשה מבושל ואין בו משום גילוי ולא משום יין נסך והקבלה נקבל אבל לפי מה שאמרו בירושלמי כאן ובמס' תרומות שממעיטו ממדתו נ"ל שכשחסר ע"ג האור ממדתו נעשה יין מבושל ואין בו משום יין נסך.

הלכתא יין מזוג יש בו משום גילוי ומשום יין נסך. הא מזוג דקפסיק רבא שיש בו משום יין נסך דוקא כגון דהוי על חד תלת מיא אבל אית ביה טפי מהאי שיעורא אין בו משום יין נסך שאין זה יין כדאמרינן בפ' המוכר פירות בענין שמרים שמרי יין מברכין עליהם בפה"ג ואמר רבא רמא תלתא ואתא ד' דכ"ע לא פליגי דחמרא מעלייא הוא רבא לטעמיה דאמר כל חמרא דלא דארי על חד תלת מיא לאו חמרא הוא כי פליגי דרמא תלתא ואתא תלתא ופלגא רבנן סברי תלתא עייל תלתא נפיק והו"ל פלגא חמרא ובתלתא פלגי לאו חמרא הוא ואחרים סברי תלתא עייל תרי פלגא נפיק וחמרא הוא והלכתא כרבנן אלמא אי אית ביה טפי מעל חד תלת מיא מיא הוא הלכך אין בו משום יין נסך ואע"פ שיש בו טעם יין דהתם כשיש בהם טעם עסקינן כדאמרינן התם בהדיא שמרים שיש בהם טעם יין מהו וכו' וכשיש בהן מראה יין נמי עסקינן דסתמא מילתא הכי הוא. וה"נ מוכח בפ' השוחט בחולין. ואפשר דהיכא דאית ביה טעם ומראה יין ביין עצמו לעולם יש בו משום יין נסך אבל בשמרים לא דההוא טעמא קיוהא בעלמא הוא כדמפורש התם מה שאין לומר כן ביין עצמו שאע"פ שיש בו יותר מעל חד תלתא מיא כיון שיש בו טעם ומראה בודאי יין הוא כדאמרינן בפ"ק דמכות בשלשה לוגין מים שנפל לתוכן קרטוב יין ומראיהן כמראה יין דהוו כחמרא מזיגא ולעולם יש בו משום יין נסך ואין לפרוץ ולהקל בדבר זה אלא בשמרים. וה"ה נמי לפורצני דרמא בהו תלתא ואתא תלתא ופלגא דאין בו משום יין נסך מהאי דגרסינן בריש פ' ואלו עוברין ומי א"ר יהודה תמד אין חייב במעשר והתנן המתמד ונתן מים במדה ומצא כדי מדתו ר' יהודה מחייב ומפרקינן לא קשיא הא בחמרא הא בפורצני פי' רש"י ז"ל בשמרי' מחייב ר"י ובפורצני פטור והכי מוכחא ההיא שמעתא דבפ' המוכר פירות דבשמרים קא מחייבי ר"י הא למדנו דכל היכא דבשמרים עצמן אינו נקרא יין כ"ש בפורצני הלכך לא מקרי יין עד דרמי תלתא ואתא ארבעה ואין בהם משום יין נסך וכן שמעתי בשם הרב אב"ד ז"ל. ונ"ל שלא הקילו בפורצני אלא בדרמא עלייהו מיא ועצר להו בגת דאתי יותר ממדתו אבל בפורצני שלנו שנדרכין תחלה ברגלי אדם ורמא בהו מיא והיין נמשך מאליו אין להקל שהרי אתה מוצא בהן מקצת גרעיני שלא יצא מהם חצי יינם ועוד דרמו תלתא ואתי חד ומעליא דידהו רמו תלתא ואתו תרי ואין אתה יכול לתלות דבר זה אלא שהפורצני עצמן בולעים המים והיין יוצא ודילמא יש בו על חד תלת מיא ובכה"ג מודו רבנן לאחרים דאמרי גבי שמרים תלתא עייל תרי ופלגא נפיק דהכא כיון דודאי בלעי פורצני טובא מאן בעי מינייהו בלעינהו ואתי ואמר דלא בלעי אלא בציר משיעורא דתמרא ודאי ליכא למימר הכי אלא לא אמרו נאמרו דברי' הללו אלא כשדרכו בגת שאין בהם יין כלל אלא שהן מחמיצין את המים. וראיתי בתשובה לראב"ד ז"ל שכתב דלעולם אסור אע"ג דרמא תלתא ואתו תלתא וגמר לה מדתניא התם גבי שמרים ושל הקדש לעולם אסור ויין נסך נמי חמור הוא כהקדש. וזו אינה ראיה כלל, דהתם כיון דיין של הקדש לעולם אסור ויין נסך נמי חמור הוא כהקדש הוא אע"ג דהשתא לאו יין הוא לא מבטלינן ליה במים ואסור ודכוותה נמי גבי יין נסך בשמרים של עכו"ם אע"ג דרמו בהו מיא מאה זימני אסור דהא מערב בהו חמרא או טעמיה דהקדש או דיין נסך ולאו למימרא דמקרי יין דקיוהא בעלמא הוא ולא מיתסר בנגיעת עכו"ם וכיון שאין מברכין עליו בפה"ג אין להחמיר יותר בנגיעת העכו"ם דגזירה דרבנן היא וכל דלא מיקרי יין לא גזור ביה רבנן שהרי יין מבושל אין בו משום יין נסך אע"פ שמברכין עליו בפה"ג ומקדשין עליו והרי הוא יין גמור לכל דבר.

חמרא דאיקרים עד תלתא יומי ריחיה חלא וטעמיה חמרא. והכי אמרינן בפרק המוכר את הפירות ולפיכך אסריה רבא משום יין נסך רבא לטעמיה דאמר ריחיה חלא וטעמיה חמרא חמרא בפ' בתרא דמכילתין. מכאן ואילך אין בו משום יין נסך דריחיה חלא וטעמיה חלא הוא וה"ר יעקב מחמיר בו עד שנים עשר חדש משום דאיכא חלא דשתו ביה רובא דאינשי האידנא ויפה הוא להחמיר בכל העשוי לשתותו ע"י הדחק משום פירצה.