חידושי רבי עקיבא איגר על מסכת יבמות נט.

גמרא, מתיב רבא [ולו תהיה לאשה וכו' פרט אלמנה לכה"ג וכו'] אילימא בכדרכה תיפוק ליה משום דהוי לה בעולה. ומדלא משני שבא עליה בהעראה לחוד ולא השיר הבתולים וכמ"ד העראה זו נשיקה, הוכיחו בתוס' דלענין קנס לא נתרבתה העראה כגמר ביאה, והקשו על זה דא"כ ע"כ גם למ"ד העראה זו הכנסת עטרה, אינו חייב קנס בהעראה אלא בגמר ביאה ממש, א"כ מאי פריך בפרק בן סורר הניחא למ"ד העראה זו נשיקה [ניחא האי דבא על אחותו יש לה קנס דליכא למפטרי' מטעם דניתן להצילו בנפשו, דכיון דאפגמה בהעראה תו לא ניתן להצילו ועדיין בתוליה לא יצאו לאחיוביה קנסא] אלא למ"ד העראה זו הכנסת עטרה מאי איכא למימר, [דהא לדידיה אין כאן פגם בלא הוצאת בתולים, ונמצא דניתן להצילו ותשלומין באין כאחד], הא לדידיה נמי אתי שפיר, דהא לא מחייב קנס אלא בגמר ביאה ממש, ובהאי שעתא כבר אינו ניתן להציל דכבר אפגמה בהכנסת עטרה, והניחו בקושי'. ויראה לתרץ דהרי זו ברור דאם אחד הערה בה בהכנסת עטרה ואח"כ בא זה ובא עליה דליכא קנס כיון דכבר הושרו הבתולים ע"י הראשון, אלא דבאדם אחד המערה והגומר חייביה רחמנא על הגמר, אף דבהאי שעתא כבר היא בעולה, כיון דהוא עצמו השיר בתוליה דהכי חייביה רחמנא, כמ"ש התוס' בעצמם, א"כ שפיר פריך הש"ס בסנהדרין דכיון דבשעת העראתו היה חיוב מיתה, א"א שתהיה הערה זו מביאתו לידי חיוב ממון, והוי כאלו לא עשה הוא מעשה העראה זו, אלא כאילו הושרו הבתולים מעצמם או ע"י אחר, וממילא א"א לחייבו על הגמר, כיון דכבר נעשית בעולה מקודם, וכיון דאתה בא לחייבו ממון על הגמר מכח שהערה הוא עצמו, א"כ מעשה העראתו גורם החיוב, ונימא אין אדם מת ומשלם. ובסברא זו ממש כתבו בתוס' פרק הנזקין דגיטין (דף נג ד"ה מנסך) בסוף דבריהם, [ודשמואל סובר דאא"מ לחייבו משום מדאגבהה קניא, כיון דאלו נסכו אחר היה יכול לומר הרי שלך לפניך, וממילא גם בנסכו הוא עצמו כיון דעל הניסוך חייב מיתה הוי רק כאלו אחר נסכו]. וא"ת והא אנן קיי"ל כרב דאמר מנסך חייב דמעידן דאגביה קני' הרי דלא ס"ל דהוי כאלו נסכו אחר, י"ל דודאי בעצם הסברא לא פליג רב אלא דטעמא דרב דאף דקלב"מ מ"מ חייב משום קנס דשלא יהא וכו', וטעמיה דשמואל [כמ"ש התוס' בגיטין שם] דמשום קנס לא עשו רבנן יותר מאלו היה באמת ההיזק ניכר, וא"כ י"ל בהא פליגי דרב סובר דקנסו אותו במעשה ניסוך דידיה שיהיה כאלו ניכר וממילא היה חייב דלא היה מהני קלב"מ לפטרו, דהא אף אלו אחר הזיק בהיזק זה דהוי כמו שינוי חייב דאין יכול לומר עוד הרי שלך לפניך, ושמואל ס' דמ"מ אלו הניסוך הזה עשאו אחר לא היינו דנין אותו להיזק ניכר לחייב לזה שהגביה, ומש"ה גם בניסוך הוא כן הדין, דמשום קלב"מ הוי כאלו עשאו אחר [אב"ה דוק היטב ועי' מ"ש אבא מארי במסכת כתובות דף לב]: