חידושי רבי עקיבא איגר על מסכת יבמות מא.

מתני' היבמה לא תחלוץ ולא תתיבם עד שיש לה שלשה חדשים. תימא אמאי תסגי בג' חדשים ליבעי ג' חדשים וג' ימים דדלמא לא נקלט הזרע עד יום ג', ובתוס' לעיל בפירקין (דף לז ע"א ד"ה רוב היולדות) הקשו כן לענין הבחנה ותירוצם לא שייך הכא, ואין לומר דרוב הנקלטים קולטים ביום א' ואזלינן בתר רובא, זה אינו, דהרי הרשב"א בתה"א (דף קפו ע"ב) במתני' דספ"ג דנדה, והמפלת ליום מ"א תשב לזכר ולנקבה ולנדה. כתב דהטעם דתשב לנדה דדלמא נקלט הזרע ביום ב' והוי עתה מיא בעלמא עיי"ש, הרי דלא משווינן זה לרוב דנקלט ביום א', וי"ל דשאני התם כיון דהפילה בפנינו אתרע הרוב דלאחר שנעשה בן מ' יום אין דרך להפיל ומורה יותר דעדיין לא היה ולד רק מיא בעלמא. ולפ"ז היה מקום לומר דדוקא במפלת ביום מ"א לשימושה ולא שמשה בנתים דיש רוב דהוא מ"א יום דרוב הנקלטים נקלטים ביום א' דרוב שנעשו ולד אין מפילות אבל שמשה בנתים יש לומר דתשב רק לנדה מכח הרוב דכשנעשה ולד אין מפלת וליכא רוב כנגדה דדלמא נקלט בתשמיש האחר, אך הא מ"מ נסתר זה מדברי תוס' דנדה (ל"ח) ד"ה שפורא גרים וכו' "שמא לא נקלט הזרע עד למחרת התשמיש" ואי נידון דהוי רוב דנקלטים ליום א' למה ניחוש לזה:

תוס' ד"ה ואמאי תיהוי יבמה שהותרה תימא דלא פריך כו' ולשני דר"א היא כדמשני הכא. תמהני הא על זה אין מספיק לשינויי דר"א הוא, דהא נשמע מדר"א דמאמר דזיקה מקרי נאסרה שעה אחת וממילא ה"נ לרבנן דר"א, היכא דנאסרה מתחילת נפילה בזיקה, דלענין זה לא פליגי ר"א ורבנן אלא דפלוגתייהו בדין הותרה ונאסרה, (ועיין במהרש"א, וקושייתו לא קשה כ"כ די"ל דמה דמשני ר"א הוא היינו דס"ל לברייתא מסברא דזיקה משויא ליה לנאסרה לכ"ע, אלא דר"א הוא היינו לענין הותרה ונאסרה, אבל על תוס' קשה כנ"ל). ואלולי דבריהם היה נ"ל די"ל דעל רב ליכא קושיא, דהא תוס' כתבו לעיל דטעמיה דרב דס"ל אין זיקה א"כ יש לומר דמוקי הברייתא כתנא דסבר יש זיקה: