חידושי רבי עקיבא איגר על מסכת שבת פא:

גמרא, וחכ"א לא יטול אלא מן האבוס. תמוה לי דלמה פריך מר"א ורבנן דברייתא, ולא פריך מר"א ורבנן דמתני' ביצה (דף לג ע"א) [אב"ה עי' בתשובות אבא מארי נ"י].

גמרא א"ר הונא אסור לפנות בשדה ניר בשבת (משום תלישת עשבים) והאר"ל צרור שעלו בו עשבים מותר לקנח בה, והתולש ממנה בשבת במתכוין חייב חטאת. וא"ת הא טעמא דר"ל דס"ל כר"ש דדבר שאינו מתכוין מותר. והא ר"ה תלמיד דרב ופרכינן עליו מדרב כדאיתא לקמן (דף קכח ע"א) מש"ה אסר דהא רב ס"ל כר"י דדבר שאינו מתכוין אסור, וי"ל דמר"ה מוכח דהוי פסיק רישי' דאי לא"ה אף לר"י בשבת דשא"מ הוי רק דרבנן כמ"ש תוס' לעיל (דף מא ד"ה מיחם) וכ"כ רש"י לקמן (דף קכא ע"ב ד"ה דלמא לפ"ת) והי' מותר לקנח משום כבוד הבריות. ואכתי קשיא דהא ר"ל ס"ל כר"ש והוי פסיק רישי' דלא ניחא ליה בתלישת העשבים, והוי רק דרבנן, מש"ה שרי לקנח משום כבוד הבריות, אבל ר"ה כרב דסבר כר"י וי"ל דס"ל כר"י בכולה דמלאכה שאצ"ל חייב. גם הא חזינן בסוגי' דאסר ר' יוחנן לקנח בחרס משום דשא"מ אסור, הרי דאם דשא"מ אסור, הדין דאסור לקנח, וע"כ כיון דשבות זה חמור כיון דשורש איסור תלוי בדאורייתא, א"כ ר"ה שהוא תלמיד דרב מש"ה אסר לקנח, ור"ל מתיר דס"ל דשא"מ מותר:

גמרא בעי מרב חסדא מהו להעלותם אחריו לגג, (אם עלה שם לפנות כדי לקנח בם, מי חיישינן לטרחא יתירתא או לאו) א"ל גדול כבוד הבריות שדוחה את ל"ת שבתורה (כתב רש"י דכתיב והתעלמת מהם פרט לזקן ואינו לפי כבודו). קשה לי הא באמת כ"ה אינו דוחה לאו דבקום ועשה כדאיתא בברכות (דף כ') והכא דהוא בקום ועשה דעושה הטלטול מוקצה בידים ראוי שלא לדחות מפני כ"ה אלא הטעם דחז"ל לא העמידו דבריהם במקום כ"ה, וא"כ ל"ש כלל הכא דרשא דוהתעלמת:

גמרא והא אר"י הלכה כסתם משנה, [ותנן נזיר חופף ומפספס דדשא"מ מותר, ואיך אר"י הכא דאסור לקנח בחרס), הקשו בתוס' הא בתרי מסכתות אין סדר למשנה, והכא סתם בנזיר, ופלוגתא בפרק ב' דביצה, ולא זכיתי להבין דהא בפרק ב' דביצה ליכא פלוגתא, והתם סתם דדשא"מ אסור כדקתני ואינה נגררת אלא על גבי כלים, ודייקינן מינ' דעל גבי קרקע לא משום דעושה חריץ, מני ר"י דדשא"מ אסור, ור"י דפליג וסובר דעגלה נגררת, היינו משום דכובשת ואינה עושה חריץ, א"כ הוי סתם בביצה, ולא יספיק תירוצם, ועי' עירובין (דף צג ע"ב תוס' ד"ה ל"ת כו') דנקטו הקושיא דהוי סתם בביצה, ודבריהם כאן איני מבין, [אב"ה עי' מ"ש אבא מארי נ"י בתשובותיו]. ודע דבדינא דשא"מ מצינו עוד סתמות חלוקות דבכלאים סתם מתני' מוכרי כסות מוכרין כדרכן וכו', והיינו כר"ש, וכן (לקמן דף קמ ע"א) במתני', אבל נוטל בכברה, ופירש"י דמתני' כר"ש, ועוד לעיל(דף נד ע"א) מתני' ובלבד שלא יכרוך, דמסקינן בסוגיין שם דמשום כלאים דחבלים, פירש"י דאתיא כר"י דדשא"מ אסור ועי' בהר"ש (פ"ט מ"ט דכלאים), והא דאר"י וכו' ולא משני סתמא אחרינא אשכח וכו' דבתרייתא היא וכו' ומיהו איכא עוד סתמא לעיל בפ' כירה וכו' ועוד תנן בפ' במה בהמה וכו'. ותמוה לי, הא גם על זה יש לתרץ דהא איכא סתמא לקמן (דף קמ) אבל נוטל בכברה, ופירש"י דדשא"מ מותר, והיא בתרייתא, וצע"ג: