חידושי רבי עקיבא איגר על מסכת שבת עד.

גמרא, וליחשב נמי [במתני' דחשיב ל"ט מלאכות] כותש וכו' פירש"י כותש חטין במכתשת להסיר קליפתן. לכאורה נ"ל למ"ש תוס' ביצה (דף יג ע"ב) דהא דמקלפי ליה כסי כסי, כיון דכבר נפרק הדגן מע"ש, אבל הם בקליפתן החיצונה לא הוי מפרק ומותר לקלפן, (וכ"כ המג"א סי' שי"ט), אבל אין כותש כזה ראוי שיהא חייב משום דש דהא החטין כבר נפרקו מקודם משבולת שלהן אלא דמסיר הקליפות ע"י הכתישה:

גמרא, לימא קסבר חזקי' אוכל מתוך פסולת אסור להרמב"ם וכן פסקינן בש"ע דבורר לאכול לאלתר דשרי, היינו דוקא באוכל מתוך פסולת אבל פסולת מתוך אוכל חייב, ואין חילוק איזה מרובה, ניחא בפשוטו, דמיירי לאכול לאלתר, ותליא אם מקרי אוכל מתוך פסולת או דמקרי פסולת מתוך אוכל, אבל לדעת הטור דנראה דס"ל דבבורר לבו ביום בכל ענין חייב ולאכול לאלתר בכל ענין מותר ובורר המועט מהמרובה למעט בטרחה. וקשה מהכא דמה נ"מ בתורמסים אם מקרי אוכל מתוך פסולת או בהיפוך, והטור הביא ג"כ דין תורמסין, אח"כ ראיתי בדרישה שעמד בזה, ותירץ דבתורמסים האוכל מרובה וכיון דהאוכל מקרי פסולת מקרי פסולת מרובה דבטל האוכלים לגבי' ואסור משום מוקצה עיי"ש וזהו מספיק על הטור, אבל בישוב סוגיא דאמרינן בתורמסין חייב אינו מספיק דהא משום מוקצה ליכא חיוב:

גמרא שכן עני אוכל וכו'. תמוה לי לשיטת רש"י דבאמת כותש ג"כ הוי אב אלא דמתני' לא תני ליה. א"כ תקשי למסקנא בהיפוך היאך דרש רבי אלה הדברים דל"ט מלאכות הויין הא באמת הוי ארבעים: