חידושי רבי עקיבא איגר על מסכת שבת לו:

גמרא איבעי' להו האי לא יתן [ע"ג כירה שאינה גרופה] לא יחזיר הוא אבל לשהות משהין ומני חנניא היא. פירוש אף דאם נפרש האי לא יתן לא יחזיר הוא נצטרך לחסר המתני' כדאיתא בגמרא לקמן. מ"מ דחקינן ומוקי אנפשי כדי להעמיד המתני' כחנניא דהלכתא כוותי' וכדאי' בתוס' [ד"ה לעולם א"ל] אבל אי נוקי מתני' כרבנן ודאי אין לפרש האי לא יתן לא יחזיר אבל לשהות משהין ולומר דע"כ לא פליגי רבנן אחנניא וסברי דאסור להשהות אלא בלא נתבשל כ"א כמאב"ד. אבל בנתבשל כ"צ מודו לי' לחנניא. דודאי אין לנו לומר כן ולחסר המתני' אלא נניח המתני' כפשטי' ונימא דלרבנן גם בנתבשל כ"צ אסור להשהות. דהא באמת הכי סברי. ובתוס' (ד"ה חמין) כתבו דע"כ משמע לי' לבעל איבעי' דסתם חמין ותבשיל היינו אפילו לא בישל כ"צ. דאל"כ דלמא מתני' אף כרבנן דבנתבשל כ"צ דלמא אפילו רבנן מודו דמשהין [וכ"פ במהרש"א] ולמ"ש אין דבריהם מוכרחי' כלל. ועיין במהרש"א מה שכתב אבל לא קשיא להו דא"כ מתני' דלא כחנניא וכו' ובמחכ"ת פשוט דלק"מ דהתוס' רוצים להוכיח דלישנא דחמין ותבשיל א"א לפרשו רק בדרך דגם מאכב"ד בכלל. ואין באפשרות לומר דמיירי דוקא בבישל כ"צ. וא"כ ממה דאמרינן א"ד להחזיר תנן וחנניא היא היינו דנפרש דתבשיל היינו אפילו לא בשיל כ"צ אבל עדיין אינו הוכחה דא"א לפרש דתבשיל הוא רק כ"צ. לזה הוכיחו מדאמרינן וחנני' היא והא אפשר לאוקמי כרבנן. ולומר דמיירי בבישל כ"צ. אלא ע"כ דפסיקא הדבר שבוודאי נכלל בכללו גם תבשיל כמאכב"ד. ופשוט:

בר"ן ד"ה ומנ"ל דהכי הוא מסקנא, דהכי א"ר חלבו, תמוה לי, דאיך אפשר דהוכחת הרי"ף הוא מזה, הא הרי"ף לא הביא כלל לדר' חלבו, ובאמת טעמא לא ידענא בהשמטה זו, והב"י סי' רנ"ג נתן טעם להשמטת הרמב"ם דהראה זה בדקדוק לשונו במה שכתב על גבו דמשמע תוכו לא, ועדיין לא הנוח לן על הרי"ף: