חידושי רבי עקיבא איגר על מסכת כתובות צב.

גמ' אמר רמב"ח ראובן שמכר שדה לשמעון וזקפן עליו במלוה וכו' אנן מטלטלין שביק אבון גבך ומטלטלי דיתמי לבע"ח לא משתעבדא. מכאן אני תמה על הר"ן ז"ל שכתב ריש פרק אלמנה ניזונית וז"ל נ"ל דכי אמרי' לכתובה [אם תפסה] מפקינן מינה דוקא במטלטלין דמכ"מ מחוסרי גוביינא אבל במעות לא דהרי כבר נפרעה עכ"ל, ואיך אפשר דבמעות מהני תפיסה, א"כ מכ"ש דיהני בתופס החוב שהוא עצמו חייב לאבי היתומים ואיך יכולין לומר אנן מטלטלין שבק אבון גבך. ואולי י"ל דהר"ן לא קאמר רק היכא דלא מחסרי שבועה וההיא דרישא בשתי תפיסות מיירי ביש להן נאמנות לי וליורשי דבמטלטלין לא מהני דמ"מ מחוסרי גוביינא ובמעות מהני אבל בההיא דהכא דצריך לישבע [וכמ"ש בתוס'] בזה לא אמרינן כבר נפרעה דהא מחוסר שבועה. ועדיין קשה דהא דעת ר"י אלפסי ז"ל פרק הכותב גבי ההיא דאי פקח מייתי לה לידי שבועה דאורייתא דבאותן נשבעין ונוטלין שמן הדין היה להם ליטול בלא שבועה אי תפסי ואינם רוצים לישבע לא נחתינן לנכסים ומשמע שם בהר"ן דס"ל הכי ג"כ להלכה אלא דהביא בשם רמב"ן דמסתברא דוקא בתפס מעות אבל במטלטלין כיון דגופייהו לא קני מפקינן מיני' והדר לא גבי אלא בשבועה [ובאמת ק"ל דכתובה דאפי' מיניה רק ממקרקעי א"כ גם בתפס מעות הא א"י להחזיק במעות בפרעון דיאמר אסלק לך כדינך בקרקע ונפקיע מינה המעות] וי"ל נהי דלא נחתינן לנכסיה אם אינו רוצה לישבע מ"מ משמתינן ליה ועדיין מקרי מחוסר גוביינא. אך קשה דנראה דאפילו שמותי לא משמתינן ליה דהא ר"י אלפסי ז"ל השמיט האיבעי' דפוגמת פחות פחות מש"פ, וטעמו דסמך על סתם משנתינו, והיינו כיון דמכח ספק אבעי' אינה גובית אלא בשבועה לא הוצרך הרי"ף להביאו כיון דמביא סתמא דמתני' דמשמע ממילא דבכל פוגמת צריכים לישבע וכמ"ש הר"ן בטעמו, וקשה הא מ"מ נ"מ בתפיסה דיכולה לומר קים לי דפוגמת פחות פחות מש"פ א"צ לישבע, אבל לק"מ דהרי"ף לשיטתיה דבתפיסה גם בפוגמת מעליא לא נחתינן לנכסי' [ומכאן משמע לי לכאורה דס"ל להרי"ף דאפי' תפסה מטלטלין לא נחתינן לנכסי'] והשתא הא מ"מ נ"מ דאילו ודאי פוגמת ותפסה משמתינן לה ובפוגמת פחות מש"פ דהוי ספק דאפי' שמותי לא משמתינן לה, [וכן פסק בסמ"ע סי' פ"ז סכ"ב, ומכאן נראה ראיי' גדולה לדיני] וא"כ הדרא התמיה לדוכתא למה לא מהני ללוקח תפיסת חובו, וה' יאר עיני:

תד"ה ראובן כו' ע"כ לא קאמר ר"ע כו' אלא משום דכולן צריכין שבועה והכא האי לוקח מאי שבועה צריך. תמוה לי הא מ"מ מחוסר גוביינא יותר ממחוסר שבועה דהא מקודם שטרף הבע"ח מלוקח אין ללוקח כח לגבות וא"כ מיד נכנסו המטלטלין לרשות היתומים וגם הא מחוסר שבועה ג"כ דהלוקח א"י לגבות מיתומים עד שיטרוף הבע"ח והבע"ח א"י לטרוף מלוקח בלא שבועה, ובפשוטו דאפי' ר"ט מודה בזה דדוקא מחוסר שבועה דאפשר מיד לישבע ולגבות, אבל הכא דעדיין אין זכות ללוקח נכנסו המטלטלין לרשות היתומים, וצע"ג:

בא"ד ותימא כו' משכחת לה דנזקקין כו' ואח"כ נמצאת שאינה שלו הרי עכשיו חוזר על היתומים. הא דלא נקטו דבא הבע"ח וטרף י"ל דס"ל לתוס' כהפוס' דיכול הלוקח לומר הנחתי לגבות לכשיגדלו ובחידושי לח"מ (סי' קי) כתבתי די"ל דתוס' ג"כ סברי כאידך פוסקים כיון דא"י לגבות עתה מית"ק א"י לומר הנחתי, ומ"מ לא מצי למנקט הכא בע"ח דדוקא בלוקח דעלמא יכול הבע"ח לטרוף ממנו כיון דאין הלוקח יכול לחזור על היתומים בעודם קטנים דאין נזקקים אבל הכא דהלוקח יחזור על הית"ק וכההיא דאמרינן בשבועות (דף מז ע"ב) ערבא לאו בתר יתמי אזיל, ונכון בעזה"י:

גמרא אמר רבא אי פיקח כו' והדר גבי לה מינייהו. ק"ל אמאי יצטרך להגבות תחל' ליתמי והדר לחזור ולגבות מהם יעכב הקרקע מיד לעצמו שמשועבד לו מדר"נ, ובאמת ק"ל ג"כ על הר"ן בזה שכ' ופייסי' בזוזי דוקא דאלו אגביה ארעא מצי למימר דאגביה לו מדר"נ, ותמוה לי דא"כ אף בפייסי' בזוזי יעכב לעצמו הקרקע מדר"נ דכמו דמשועבד לבע"ח מדר"נ משועבד נמי לעצמו לאחריותו מדר"נ, וה' יאר עיני: