חידושי רבי עקיבא איגר על מסכת כתובות עט:

תד"ה פירא כו' אבל פשיטא דפירי דפירא נמי תקינו ליה כדתנן בהכותב. נראה דאין ראייתם ממה דקתני במתני' דשם, כתב לה דו"ד אין לי בפירותיך דס' ר"י דאוכל פירי פירות דשאני התם כיון דלית ליה פירא מש"ה פירא דפירא שלו וכמ"ש הרי"ף והרא"ש, אלא דראייתם ממה דאמרינן שם איבעי' להו כתב לה דו"ד אין לי בנכסייך ובפירי פירותיך מפירי פירי סילק נפשי' מפירי לא סילק והרי אף דמפרי לא סילק נפשי' הוצרך לדו"ד לסלק עצמו מפ"פ הרי מפורש דאף דיש לו פירא דאף דמיירי בלקח מהם קרקע הא מ"מ הקרקע עצמה היא שלו דזהו הפירי הראשון מהקרקע שלו ואין היא נוטלת אותה אחר מיתתו, וא"כ מוכח דאף דהיכא דיש לו פירי מ"מ יש לו ג"כ פירי דפירי.

רש"י ד"ה אוכל והולך דגבי בהמה דאיכא עורה כו'. לפ"ז עז לחלבה היינו דוקא דהעז הוא שלה ועומדת לחלוב אבל אם יש לה רק עז לחלבה וגוף העז אינו שלה בזה אין הבעל אוכל חלבה כיון דליכא שיור. וק"ל מסוגיא דבב"מ (דף צו ע"ב) דאגרה פרה מעלמא ונשאת, הא בכה"ג אין הבעל זוכה במלאכת הפרה כיון דהפרה עצמה אינה שלה ואין לה רק למלאכה במשך שני השכירות וליכא שיור, וצע"ג:

מתני' נפלו לה עבדים ושפחות זקנים ימכרו וכו'. כתב הרא"ש דדוקא הוא יכול למכור. אבל היא אינה יכולה לכופו למכור, ע"ש. ויש לעיין. דלכאורה זהו רק הרא"ש לשיטתו דנראה דס"ל דגם לרבנן הולד שפחה דוקא לאשה דהלד שייכא לאמה מטעם שמא תמות. וכ"נ בדעת הרא"ה. אבל מע"י דשפחה לבעל. א"כ מש"ה א"י לכופו למכור והוא משתמש בהם דאף דזקנים הם, ואפשר דגם לחנניה חיישי' למיתה מ"מ כיון דהוא אינו מכלה הקרן לא הוי כמו מקים עז לחלב. וגם בשביל המיתה לא הוי מע"י קרן כמו לרבנן. כיון דל"ש מע"י לגוף השפחה. אבל לשיטת רש"י נראה ברור דלרבנן דחנניה גם מע"י דשפחה הוי רק קרן. וראיה לזה ממ"ש רש"י בהא דהגונב ולד בהמה דס"ד דהולד לאשה מטעם שמא תמות. וילקח בו קרקע והוא אוכל פירות. ע"ש. הרי אף דהדין דימכור ול"ש לומר דהולד במקום אימא קאי. דהא מיד יכול למכרו. והוי רק כמע"י אפ"ה הוא לאשה. וה"ה למסקנא בשפחה. וכן מדוייק ברש"י שכתב גם בעז לחלבה משום דאיכא עורה. אבל בלא"ה חיישי' שמא תמות. אף דהחלב הוי כמו מע"י. ואפשר דהוכיח רש"י כן מהא דס"ד בולד בהמת מלוג דהכפל לאשה. ולא נקט בבהמה גופא. אע"כ דבבהמה גופא פשיטא דלאשה דהוי כמו מע"י דג"כ לאשה. וא"כ י"ל דבנפלו זקנים גם לחנניה חיישי' למיתה ולא הוי קרן רק המע"י כמו לרבנן בילדי'. או אפשר דלחנניה גם לרש"י לא חיישי' למיתה מטעם דהוא לא מכלה הקרן. וגם בזקנים כן. ועיין. ובנתיבות המשפט הקשה על הרא"ש דאימא דבזקנים גם חנניא מודה לרבנן. והדבר ברור כמ"ש. דהא דבמע"י גם רבנן מודים. ומטעם עז ליכא לאתויי עלה. דהא השפחה קרן והוא לא מכלה. וק"ל. ודעת הרמ"ה הובא בטור דאף היא יכולה לכופו למכור. וע"כ משום דהזקנים דחיישי' למיתה המע"י. והא דעז לחלבה ע"כ משום דנשאר עורה. אבל אם יש רק הזכרים דחלב באמת אינו אוכל. וזהו דעת הח"מ סקל"ד, ועיין. והנה לשיטת הטור דגם בולד בהמה שייך שבח בית אבי' לענין אם נתגרשה דנוטלת ונותנת דמי'. יש לע' אמאי נקט מודה חנניא דאם נתגרשה ולא נקט הך דינא לרבנן בולד בהמה (וכן ראיתי אח"כ שעמד בזה בס' קרבן נתנאל). ואמרתי דנקט כן לחנניה לרבותא. דל"ת דשרש פלוגתא דחנניא דס"ל דולד לאו במקום אמי' קאי והוא בפ"ע והוי כמו מע"י. ומש"ה הולד שפחה לבעל. והייתי אומר דדוקא לרבנן בנתגרשה הוי שבח בית אביה. דלדידהו הולד במקום אמי' קאי רק בבהמה איכא עורה מש"ה הולד דידיה אבל מ"מ שייך שבח בית אביה. אבל לחנני' אין הולד במקום אמי' ול"ש כלל שבח בית אביה. ולהכי נקט דחנני' מודה בנתגרשה. וק"ל. וע' בהרמב"ן במלחמות שכ' ליישב קושית המאור על הרי"ף. ודעתו שם כרש"י דבעי' דוקא קרן ובגלימא השחקים קרן ובמחפורת של גפרית מקום הגומא הוא הקרן ע"ש. ויש לע' דהא הרי"ף כ' דעז וחלבה היינו הזכיה לחלבה. וצ"ל דדעת הרמב"ן להכריע ולחלק דהיכא דגזעו מחליף כמו חלב ופירות. הוי פירי מטעם דגזעו מחליף וא"צ שיהיה לה קרן בפ"ע. אבל באין גזעו מחליף כמו בגלימא ובמחפורת של צריף בעי' שיהא המקום שמור לה לקרן. וכן הוא דעת הרשב"א בשיטה מקובצת הובא ע"ש: אולם יש לי מקום עיון לשיטת רש"י והרא"ש דבעי' שיהי' לה קרן דוקא. הא מבואר בב"מ (דף צו ע"ב) ע' ברש"י שם ד"ה והדר נסבא. וזכה הבעל להשתמש בה מתורת נ"מ. ואמאי הא הפרה היא לה רק למלאכה ואין לה קרן ויהיה הדין דבעד המלאכה ילקח קרקע והוא אוכל פירות. וצע"ג: