חידושי רבי עקיבא איגר על מסכת כתובות לז:

תד"ה וחדא, ורבנן ילפי מיתה ומלקות מכדי רשעתו. קשה אמאי לא ניחא להו לתוס' לומר בפשיטות דרבנן לומדים מיתה וממון ממיתה ומלקות ולית להו הסברא של הצריכותא. ונראה דאם איתא דהסברא פשוטה לדמות זה לזה יקשה לר"י בחולין (דף פא ע"ב) דס"ל במיתה ומלקות ולא אתרו למיתה דלוקי', ויקשה כי היכי דמיתה וממון אף דלא אתרו ביה פטור מממון ה"נ ליפטרי מיתות שוגגים ממלקות אע"כ דלא דמי להדדי ועיקרו דמיתה ומלקות ילפי' מכדי רשעתו ולא מוכח רק באתרו כמו במלקות וממון בלא אתרו, ונכון בעזה"י:

גמרא לפי שמצינו למומתים בידי שמים שנותנים ממון ונתכפר להם כו' יכול אף בידי אדם כן. עיין ברש"י ותוס' דמחללי שבת וע"ז ממעטין מן כל חרם מן האדם דחייבי מיתות באדם ליכא כופר ולא ידעתי אטו מיתה בד"ש, כגון טמא שאכל תרומה שניתן לכפרה בכופר וזה לא מצינו רק גבי שור הנסקל:

תד"ה ארוסה כו' האי דשנה וכתב אורסה למדרש לגז"ש. קשה דמ"מ אף אם היה כתוב לא ארוסה היה ג"כ מופנה לגז"ש דלדרשה דבקנס ג"כ דאין מת ומשלם לכתוב רק בחדא באונס או במפתה ונלמד חד מחבריה אף בלא הגז"ש דהוי גילוי מלתא בעלמא דבקנס ג"כ אין מת ומשלם כדמוכח מפירכת הש"ס ולרבה דאמר חידוש הוא שחדשה תורה בקנס דאע"ג דמקטיל משלם, וכן לעיל (דל"ה ע"ב) לרבה מתני' כמאן מוקי לה אי ר"מ קשיא בתו, והא רבה אמר זה רק על ר"מ דטבחו בשבת וא"כ דלמא ס"ל לר"מ כרע"ק דברייתא ובבתו פטור דבקנס דאונס ומפתה לא אמרינן דמקטיל ומשלם מקרא דאשר לא אורסה. וביותר דלעיל דר"פ הוא דפריך לעיל מתני' כמאן מוקי לה והא לר"פ דמוקי מתני' במפותה ממילא מוכח דמתני' כרע"ק דברייתא מש"ה פטור בבתו, אע"כ דאם גלי רחמנא במקום א' דבקנס ג"כ קים ליה בדרבה מינה ילפינן מניה בכל דוכתי וא"כ מדכתיב באונס ומפתה אשר לא אורסה אייתר חד קרא לגז"ש, וצ"ל דרע"ק ס"ל דמופנה מצד אחד למידין ומשיבין ואפשר דיש הכא איזה פירכא ובעינן מופנה מב' צדדים. ולפ"ז מיושב מה דקשה לכאורה לרע"ק דברייתא לא צריך קרא דנערה לרבות דל"צ שיהי' בה הוי' וראוי' לקיימה הא ממילא נפקא מדאיצטריך קרא למעט ארוסה היינו מדלא כתיב ארוסה ע"כ דאז לא היה מייתר קרא לגז"ש דאצטריך לגופי' דלא נימא דמקטל ומשלם אף דאין בה הוי', ודוחק לומר דרע"ק דברייתא לא דריש כלל לנערה נערה. וביותר קשה בהא דאמרי' בר"פ (דף כט ע"ב) ולרע"ק דאמר אין קידושין וכו' והיינו דר"ש בן מנסיא שהוא בתרא ראוי שיסבור כרע"ק שהוא רבו הא אם יסבור כרע"ק דברייתא מוכח דל"צ שיהיה ראוי' לקיימה דמדלא כתיב אשר לא אורסה מוכח דלא היה מיותר לגז"ש, והא ל"צ לארוסה דממילא אין לה קנס דאינה ראויה לקיימה, ואי דמ"מ יסבור כרע"ק דמתני' דאשר לא אורס' כפשוטו למעט דנתארס' ונתגרש' לעצמה, א"כ מאי פרכי' ולרע"ק וכו' הא י"ל דס"ל כרע"ק דמתני' ביבמות (דף מט ע"א) דדוקא חייבי לאוין דשאר לא תפסי קידושין ועיין בתוס' שם דאף מתני' במחזיר גרושתו מקרי ג"כ לאוין דשאר אלא דרע"ק דברייתא ס"ל דבכל ח"ל דלאו דשאר ג"כ לא תפסי קידושין וזהו דברי ר' סימאי וכיון דממילא סבר רק כרע"ק דמתני' לענין נתארסה ונתגרשה י"ל דס' ג"כ כרע"ק דמתני' דדוקא ח"ל דשאר לא תפסי קידושין והיינו דמ"מ אם היה כתוב בשתיהן אשר לא אורסה לא היה מופנה רק מצד אחד דהיינו דבמפתה דלא כתיב ולו תהיה אצטריך קרא דלא אורסה לגופיה אלא דבאנוסה ל"צ קרא דנמעטי' מולו תהיה דצריך שיהיה בה הוי' והוי רק מופנה מצד אחד דלמידין ומשיבין. ואולם בנזיר (דף מח ע"ב תד"ה ולאחותו) ורע"ק ס' דמופנה מצד א' אין משיבין, א"כ קשה לי כנ"ל דלכתוב בתרווייהו ויהיה מופנה מצד א'. עוד י"ל דאפשר דארוסה לא היינו ממעטים מקרא דולו תהי' דיש בה שייכות הוי' אם בעלה רוצה לגרשה ואף דתוס' לעיל (דף ל) ד"ה הכל מודים בבא על הנדה נקטו בפשיטות דיבמה לשוק מקרי אין בה הוי' אף דאפשר שיחלוץ לה י"ל דהיינו כיון דאין אדם מקנה דשלב"ל וא"א לקדשה עתה שיחול לאחר שיחלוץ אבל לרע"ק לשיטתיה דס"ל ביבמות (דף צג) דאדם מקנה דשלב"ל ואם מקדשה עתה שיחול לאחר שיחלוץ מהני י"ל דמקרי בכלל הוי' אף דההתפס' קידושין אינו עד אחר הגירושין מ"מ כיון דמעשה קידושין מועיל על אח"כ מקרי יש בה הוי' וא"כ י"ל ג"כ דדריש ב' קראי דנערה דס"ד דבעינן ראוי לקיימה ומ"מ צריך אשר לא אורסה דמקרי ראויה לקיימה ע"י הגירושין דהבעל והיינו במפותה דאינו רשאי לקיימה גם אחר הגירושין דהא אסורה לבעל, הא במפותה לא כתיב ולו תהיה לאשה ובאנוסה היא מותרת לבועל כדאמרינן לעיל בסוגי' דפ"פ ההוא אונס הוי ומקרי ראוי' לקיימה ( אב"ה זה עפ"י סברת הח"מ סי"א ס"ק י' וע' בב"ש שה ס"ק ג' ובמל"מ פ"ב הלכה י"ב מהלכות סוטה ד"ה מפי ובד"ה אחר זה):

גמרא הואיל וחידוש הוא שחידשה תורה בקנס, אע"ג דמקטל משלם. ק"ל לר"פ דמוקי בסנהדרין למתני' דאלו נערות במפותה ממילא מה דקתני על אשת אחיו דהיינו נתארסה ונתגרשה מוכח כרע"ק דברייתא דקנסה לאביה וכמ"ש תוס' לעיל בפשיטות וא"כ ע"כ דדריש אשר לא אורסה למעט ארוסה דלא נימא דבקנס חידוש הוא למקטל ומשלם, א"כ איך קתני במתני' דהבא על בתו דפטור מקרא דאסון הא משם לא מוכח דבקנס פטור והו"ל למתני' למנקט הראיי' מאשר לא אורסה, וכעין זה הקשו תוס' לעיל ד"ה ס"ד ולתירוצם הב' עדיין יקשה קושייתנו:

גמרא דבעי רבא יש בגר בקבר וכו' ודבנה הוי או אין בגר בקבר ודאביה הוי. אבושת ופגם קא, דאלו הקנס הא קיי"ל אין אדם מוריש קנס לבניו, כן פי' ר"י בתוס', וא"ת בושת ופגם פשיטא אף דלא עמד בדין עד שבגרה הוי לאביה, דאמאי יהא משונה בו"פ זה מכל בו"פ דעלמא וגם אלו היתה עדיין בחיים כשבגרה הי' הבושת ופגם לאב, וי"ל דבושת ופגם דבהדי קנס שאני מכל בושת ופגם דעלמא דבושת ופגם זה אתקש לקנסא דלמי שזה ניתן זה ניתן, ותדע דהא תנן לא הספיקה לעמוד בדין עד שמת האב הרי הן של עצמה משום דאין אדם מוריש קנס, והשתא תקשי בו"פ אמאי לא ירתי בניו, והא והרי הן קתני דכולל נמי בו"פ אע"כ דאיתקש דלמי שזה ניתן זה ניתן, וא"ת א"כ דאתקש לקנס היכי מבעי אי ירית לה בנה לבו"פ הא הקנס לא ירית, א"כ גם הבו"פ לא ירית, וי"ל דלאו לכל מילי איתקש, דוקא לענין זה איתקש דלמי שזה ניתן זה ניתן, אבל לענין שלא להוריש לא איתקש. ודברים אלו דבו"פ איתקש לקנס ודאיתקש רק לענין מי שזה ניתן, לאו דידי הוא אלא דרבי, דרבותינו בעלי התוס' ז"ל, וכתבתים משום דנוראות נפלאתי, דהם ז"ל אחר שכתבו פירוש הר"י דהאיבעי' הכא לענין בושת ופגם דממונא הוא ויכול להוריש, כתבו בזה"ל, ואע"ג דתנן בריש נערה לא הספיקה כו' הרי הן של עצמה, וגם בו"פ בכלל יכול להוריש בו"פ ואו' ר"י דלענין זה ודאי איתקש כו' דלמי שזה ניתן וכו' אבל למילי אחרינא לא, דהא בו"פ משלם עפ"י עצמו וקנס אינו משלם עפ"י עצמו, ודברי הפך אני רואה כאן, דממקום שהיה להם להביא סייעתא דהאיבעיא מצי הכי אזלא, דהא מכח מתני' זו ניחא האיבעי' ולולי דחזינא ממתני' דאיתקש בו"פ לקנס לא היה בידינו לפרש כלל האיבעיא לענין בו"פ דמה שייטא דבנה הכא הא מהראוי שבני האב ירשו עשו הם קושיא ממנה, דהחילוק דההיקש רק לענין דלמי שזה ניתן וכו' ולא לשאר מילי, דבר דמוכח מניה וביה לפי פירוש זה בהאיבעי' דהכא, המציאו מכח הקושיא ממתני' דריש נערה והוכיחו מדמשלם בו"פ עפ"י עצמו, ולא זכיתי לעמוד על סוד קדושים. ובגוף הקושי' הא א"א מוריש קנס י"ל דהאיבעי' אליבא דר"ש ובעמד בדין קודם שמתה דמ"מ כשבגרה לאחר העמדה בדין לעצמה, ולזה מבעי אם יש בגר בקבר ודידה הוי והיא יכולה להוריש דבשאר קנסות מודה ר"ש דאחר העמדה בדין הוי כשאר קנסות דבעמד בדין הוי ממון להוריש כדאיתא להדיא בסוגי' לקמן רפ"ד: