חידושי רבי עקיבא איגר על מסכת כתובות ל.

תד"ה אי לאפוקי מדר' סימאי, תימא וכו' ומסתמא הכא אליבא דכ"ע מספקא ליה. מבואר דנקטו ראייתם רק לר"י דס"ל ביבמות דשליחותייהו קעביד, אבל לר"ל ליכא ראיה ונקטו קושייתם דכיון דלכ"ע הכא מספקא ליה ולר"י עכ"פ מוכח הכי. אבל תמוה לי הא לפי הגרסא ביבמות בעשה והיינו בית אחד הוא בונה ואינו בונה שני בתים, ממילא לכ"ע יבם שבא על צרתה הוי רק עשה, ופלוגתייהו דר"י ור"ל רק באחד מהאחים שבא על צרתה (אאב"ה עיין היטב בגמרא ותוס' שם) וא"כ לכ"ע אף לר"ל תקשי ממתני' דאין בעילה אחר בעילה דקתני גם ביבם אחד ויבמה אחת, והא להיבם היא רק בעשה ומוכח דר' ישבב טעמא דנפשיה קאמר:

גמרא איכא בינייהו בעולה לכה"ג (דהוי' יש בה ולקיימה אינה ראוי'). קשה לי אמאי יש הויה בבעולה לכה"ג נימא אי עביד לא מהני כדפרכינן בתמורה על אלמנה לכה"ג, ומה דמשנינן שם דכתיב לא יחלל חלולין הוא עושה ואינו עושה ממזרים הא הכא לר' ישבב קיימינן דאיהו סבר דמלאוין דכהונה הוי ממזר וע"כ לא דריש זה הדיוק דאינו עושה ממזרים, וא"ל דבעשה לא אמרינן אי עביד לא מהני, דהא פרכינן שם מתורם מן הרע על היפה דהוי לאו הבא מכלל עשה, והרי הכא נמי דייקינן כ"א בתולה מעמיו, בתולה ולא בעולה הוי לאו הבא מכלל עשה, ולדבר הזה הערני חתני ידידי הרב רבי שמואל מבראדי. ואף דמבואר בסוגי' דקידושין (דס"ח ע"א) דמהקרא דכי תהיה לאיש אחת שנואה מוכח דיש שנואה בנישואין ויש בה הוי' ומוקמינן שם דלרע"ק מיירי בבעולה לכה"ג, א"כ לכאורה מזה למד רע"ק דבעולה לכ"ג קידושין תופסין מ"מ קשה על מה דאמרינן מעיקרא א"ב מצרי ואדומי ומשמע דמכ"ש בעולה לכ"ג בזה יקשה הא במצרי ואדומי ל"ש בי' אי עביד לא מהני דהא אין עבירה תליא בקידושי' אלא בביאה והרי בא עליה ומה"ט פרכי' בתמורה והרי אלמנה לכ"ג וכו' ולא פריך מכל חייבי לאוין וזה לא יתורץ בשינויא דהש"ס שם, אלא ודאי דבחייבי לאוין דלא תלי' העבירה בקידושי' רק בביאה ל"ש לומר אי עביד לא מהני, ופריך רק מאלמנה לכ"ג דכתיב לא יקח ולא יחלל דבבעל לוקה על לא יקח ותלי' העבירה בקידושי', וא"כ יקשה דבבעולה לכ"ג דבפשטא דמלתא נמי תלי בקיחה כדכתיב בתולה מעמיו יקח אשה, נימא דאי עביד לא מהני, וכי תהיה נוקי במצרי ואדומי לחוד דל"ש בי' א"ע לא מהני. וגם לפי המסקנא דמצרי ואדומי אין קידושין תופסין ובבעולה לכ"ג קידושין תופסין יקשה דיותר נוקמי לקרא דכי תהי' במצרי ואדומי דאמרה תורה דאף דהוי עשה שוה בכל קדושין תופסין דזה אינו מתנגד לשום כלל, ממה דמוקמי בבעולה לכ"ג לסתור הכלל דא"ע לא מהני וצריך תלמוד:

גמרא ומ"ש בעולה לכ"ג דהוי לי' עשה שאינו שוה בכל. קשה לי, הא לרע"ק חייבי לאוין וחייבי עשה מחד קרא יליף דהוא ממזר, דחייבי לאוין דסמך לא יבא ממזר ללא יגלה כנף אביו, דהיינו אנוסת אביו שהוא חייבי לאוין, ולמ"ד אף בעשה היינו מריבוי דויו דולא יגלה, כמבואר כל זה ביבמות (דף מט ע"א) וא"כ כמו דאמרינן בעשה דבעולה לכה"ג, כיון דקיל דאינו שוה בכל, לא ילפינן, ה"נ נימא דלאוין דאלמנה לכה"ג וגרושה להדיוט לא נילף מאנוסת אביו כיון דקיל דאינו שוה בכל, ומנ"ל לחלק בין לאו שאינו שוה בכל לעשה שאינו שוה בכל. ולולי דמסתפינא הייתי אומר דבר חדש, דעשה בבעולה לכה"ג הוא רק עליו ולא עליה, עי' יבמות (דף פד ע"ב) דהוזהרו כשרות להנשא לפסולים דכתיב לא יקחו לשון רבים, וא"כ לגבי העשה דבתולה מעמיו יקח אשה ולא בעולה דכתיב בלשון יקח, י"ל דהעשה רק עליו ולא עליה, ויעויין בתוס' יבמות (דף ה ע"א ד"ה ואכתי אצטריך) היכא דמוזהרים כהנים ולא ישראל לא מקרי כ"כ אנו שוה בכל, ורק מה דבכהני' עצמן מצווים רק האנשים ולא הנשים כגון טומאת כהנים זהו מקרי אינו שוה בכל, (ומה דכתבו שם דאלמנה מן הנשואין מש"ה לא אתי עשה דיבם ודחי לעשה ול"ת אף דאינו שוה בכל, מ"מ לא דמי לזקנו, כיון דגם נשים מצווים, אף דלפי דברינו אין הנשים בעשה דבעולה, מ"מ י"ל דלא דמי לזקנו דהלאו ועשה שניהם אינם שווין בכל, אבל בלאו ועשה דאלמנה אף דהלאו לחודי' הוא אינו שוה בכל, מ"מ חמיר) וא"כ י"ל דרק בעולה לכה"ג אין למדים משארי עשה דקיל הרבה דא"נ בנשים דהיא אינה מוזהרת עליו אבל אלמנה לכה"ג דהלאו גם עליה זה ילפינן מאנוסת אביו. ובזה היה מקום ליישב קושית המ"ל (ריש הלכות מכירה) דבנשבע למכור לו קונה בכסף דמכח השבועה גמר ומקנה והוי כפירש דיקנה בכסף, א"כ האיך אמרינן בקידושין דאם סוף ביאה קונה אסור לכה"ג לקדש בביאה, נימא דמכח האיסור דבעולה לכהן הוי כפירש שיקנה בתחילת ביאה עיי"ש, ולפי הנ"ל ניחא די"ל דכמו דאמרינן דבסתם כל הבועל דעתו על גמר ביאה, ה"נ דעתה דידה על גמר ביאה והוא דאינה מצווה על איסור דבעולה לכה"ג לא הוי כפירשה דדעתה על תחלת ביאה ולדינא צריך התבוננות:

תד"ה איכא בינייהו בעולה לכה"ג כו' ור"ת לא פירש כן. ( אאב"ה יפול לב כל אדם דלא כתבו התוס' שום טעם מפני מה לא פירש כן ושמעתי מאחי הרב רבי שלמה ני' שאפשר לפרש כוונתם דר"ת לשיטתי' במקום אחר א"א שיפרש כן, דהנה בקידושין (דף י ע"א) באיבעי' דתחלת ביאה קונה, הקשו שם בתוס' איך פשט דסוף ביאה קונה והא קיי"ל דאשה ויבמה נקנית לבעלה בהעראה, ותירצו בזה שלשה תירוצים וחד מנהון בשם ר"ת דאחר שנתרבתה העראה כגמר ביאה כל מקום שמזכיר בש"ס ביאה היינו העראה וה"ק תחלת העראה קונה או סוף העראה ואפשיט דסוף העראה קונה ע"ש, והנה לפ"ז ע"כ יהיה מוכרח דגם מתחילת העראה נעשית בעולה דהא בהאיבעיא זו דפירושו הוא אי תחילת אי סוף העראה קונה קאמר נ"מ לכה"ג דקני בתולה בביאה והיינו דאי אמרת סוף העראה קונה כבר היא בעולה בהאי שעתא ממה שנעשה בה בתחלת העראה ולפ"ז קשיא לכאורה ע"מ דמקשה בגמ' פ"ב דיבמות (דף כ ע"א) באלמנה לכה"ג מן האירוסין אמאי חולצת ואינה מתייבמת ניתי עשה דיבום וידחה לל"ת דאלמנה לא יקח, וקשה הא מאי דקיי"ל דהעראה קונה ביבמה היינו ע"כ סוף העראה, וא"כ לר"ת גם מן האירוסין איכא עשה ול"ת כמו מן הנשואין דהא בהאי שעתא דקניא לה היבם כבר היא בעולה מתחילת העראה, וכמדומה הקשה גם בשעה"מ כן, וצ"ל דהכי מקשה בשלמא מן הנשואין שפיר הוי עשה דבעולה דהיא בעולה מאחרים, אבל מן האירוסין נהי דהוי בעולה מ"מ אינה אלא בעולת עצמו ואינו אסור מן התורה, וכיון שהתוס' הקדימו דבעולת עצמו הוא מה"ת וא"כ ר"ת לשיטתיה ע"כ אא"ל לפרש כן דלדידיה ע"כ בעולת עצמו לא ישא הוא מדרבנן וזהו שכתבו ור"ת לא פירש כן ור"ל דמוכח מדבריו במקום אחר כן עכ"ד אחי ני'):

תד"ה הכ"מ כו' ובקונ' פירש דאמתני' קאי כו' ותימא מנ"ל דמפקא מני'. משמע דלפירושם דלאפוקי קאי על ר"ח ניחא דבאמת מתני' לא מפקא דרנב"י, ותמוה לי הא להדיא אמרינן (דף לה ע"ב) אי רנב"י קשיא אחותו, אח"ז ראיתי דתמה כן בתוס' ישינים. ונראה במה דכ' התוס' ישינים ליישב קושי' התוס' דבהדיא איתא בתוספתא וכן היה רנב"ה פוטר באחותו מקנס, ולזה נראה דחדא קושיא מתורצת בחברתה דלקמן אמרינן סתם אי רנב"י קשיא אחותו י"ל דהיינו מכח הסיפא דתוספתא הנ"ל דרנב"ה פוטר באחותו אבל הכא דאמרינן לאפוקי מדרנב"ה דתניא רנב"ה היה עושה את יה"כ כשבת בזה קשה להו דהא מזה אין ראיי' דדלמא הכא גלי קרא דנערה נערה, והו"ל לאתויי הסיפא ולומר ולאפוקי מדרנב"ה דתניא רנב"ה פוטר באחותו, ( אב"ה עיין להלן מ"ש אבא מארי זצוק"ל על רש"י שבעמוד ב' ד"ה ואי דלא מצי):

בתוס' וחד לחייבי כריתות במהרש"ל הקשה אימא חד לעשה ולאוין וחד לנדה דתפסי קידושין אבל ח"כ דלא תפסי קידושין לא, והמהרש"א הקשה דחד ללאוין וחד ליבמה לשוק אף דלא תפסי קידושין אבל ח"כ י"ל דקלב"מ עיי"ש מה שמתרץ בדוחק. ונלענ"ד דקושי' מהרש"ל ומהרש"א חדא מתורצת בחברתה, דכיון דאפשר לאוקמי הקרא לנדה וגזה"כ דכרת לא פטרי' מתשלומין או ליבמה לשוק וגזה"כ אף דאין בה הוי' אמרינן דשקולין הן, הי מנייהו מפקת ומרבינן לתרווייהו ליבמה לשוק ונדה וכיון דל"צ שתהי' בת הוי' וגם הכרת אינו פוטר מתשלומין ממילא גם באחותו חייב קנס. ומה שכ' תוס' דלרע"ק ניחא אף דג"כ י"ל כיון דהקרא אתי אי לחייבי לאוין אי לנדה שקולים הם ומרבינן לשניהם, בזה י"ל לענין דההכרעה יותר לומר דהקרא לחייבי לאוין כולהו. ממה דנוקמי רק לדבר א' לנדה ורק לרבנן דקאי על חדא ליבמה לשוק או לנדה בזה אמרינן דשקולין הן, ואולם יש לפקפק לומר דאין שקולים הם דאם קאי ליבמה לשוק אין זה סתירה לשום כלל ול"צ לומר דהוי גזה"כ אלא דהי' ס"ד למעט ולמדרש ולו תהיה לאשה שיש בה הוי' ואשמועינן הקרא דל"צ שיהי' בה הויה ואינו בגדר גזה"כ אבל אי קאי לנדה כיון דכללא הוא דכרת בעלמא פוטר מתשלומין דקים לי' בדרבה מיני' מוכרח לומר דהכא נפקא מכללא וגזה"כ שלא לדון בי' קלב"מ: