חידושי רבי עקיבא איגר על מסכת עירובין לט.

מתני' ר' יהודה אומר [ר"ה שהי' ירא שמא תתעבר מערב אדם שני עירובין, ואומר עירובי בראשון למזרח ובשני למערב, ועוד אר"י מתנה אדם על כלכלה של טבל ביו"ט ראשון של ר"ה ואומר אם היום חול תהא זו תרומה על אלו, ולמחר אומר, אם אתמול קודש והיום חול תהא זו שאמרתי אתמול תרומה על אלו]. בגמ' עושה צריכותא, דאי אשמועינן ר"ה [דמערב ב' ערובין בהא קאמר ר"י משום דלא קעביד מידי אבל כלכלה דמחזי כמתקן טיבלא אימא לא, ואי אשמעינן הני תרתי משום דליכא למגזר עלייהו אבל ביצה דאיכא למגזר משום פירות הנושרין ומשום משקין שזבו. אימא לא צריכא]. תימא תינח לרב יוסף ולר' יצחק ריש ביצה, דטעמא דביצה משום פירות הנושרים ומשום משקין שזבו אבל לאינך טעמי, דטעמא דביצה משום מוקצה בבא דביצה מיותר, וי"ל דס"ד דיהי' הביצה אסורה דנימא מגו דאתקצאי בין השמשות של יום שני קמ"ל דמגו מחמת יום שעבר לא אמרינן, וכמו שהעלו בתוס' פ"ק דסוכה (דף י' ע"ב). וא"ת א"כ למה לא עביד בגמרא האי צריכותא גבי ביצה, ותיקש' הא מכלכלה נמי נשמע זה, דל"א מוקצה מחמת יום שעבר, דאל"כ מאי מהני התנאי מ"מ ליתסר משום מגו דאתקצאי, י"ל דלמ"ד בפ"ק דגיטין דטעמא דר"י דאוסר בלוקח יין מבין הכותים, הוא מטעם שמא יבקע, לא נשמע מכלכלה, די"ל דע"כ לא חיישינן לשמא יבקע אלא בדאורייתא אבל בכלכלה כיון דתרומות פירות דרבנן ואפילו של זיתים וענבים להרמב"ן הוי דרבנן, דדוקא יין הוא דאורייתא כמ"ש הב"י א"ח בשמו, ל"ח לשמא יבקע, וא"כ לא אתקצאי בה"ש דיוכל לתקן ולומר מה שאני עתיד להפריש. ומה דלא עביד בגמרא האי צריכותא גבי ביצה, משום דלרב משרשי' בגיטין שם דטעמא דר"י בלוקח יין משום דאין ברירה, ועי' לעיל (דף לו ע"ב) דמההיא דאיו משמי' דר"י מוכח דאפילו בדרבנן א"ב, א"כ כבר נשמע מכלכלה, דל"א מוקצה מחמת יום שעבר, והגמרא נקט הצריכותא באופן דמספיק לכל אמוראים. וא"ת א"א דר"י ס' י"ב ובכלכלה כיון דהוא מדרבנן ל"ח שמא יבקע, א"כ למה צורך להתנות בראשון ובשני, יעמוד בה"ש שבין ב' הימים, ויאמר מה שאני עתיד להפריש אחר יו"ט דהא אם יום א' הוא י"ט בה"ש זה הוי בה"ש דאפוקי יומא, ואי יום ב' יו"ט הוי ביה"ש דעיולא יומא, י"ל דמה דל"ח בדרבנן לשמא יבקע, היינו באי אפשר בענין אחר אבל לכתחילה ודאי טוב לתקוני שלא יהא חשש איסור כלל, אך עכ"פ מגו דאיתקצאי לא שייך בי', דהא אלו צריך לאוכלו בה"ש היה מותר, ע"י שיאמר מה שאני עתיד. ובזה אתי שפיר הא דקשיא לי בביצה (דף ג') דר"י ורבינא סוברים בטעמא דר"י דהכא בביצה דתאכל בשני אבל בראשון לא, משום משקין שזבו, והוקשה להם דר"י אדר"י ולמה מיאנו בדעולא דמיירי בתרנגולת העומדת לגדל ביצים, ורווחא טובא. גם קושיית מהר"ש איידלס שם בתוס' מוחלפת השיטה, דתקשה דרבנן דר"י אדרבנן דר"י קשיא מאד ולדברינו אתי שפיר, די"ל דר"י ורבינא סוברים דטעמא דר"י בלוקח יין משום דא"ב, ואף דר"י סבר דאין חילוק בין תולה בדעת עצמו או לא, מדפריך לאיו מ"ש לכאן ולכאן וכו'. א"כ מוכח מההיא דר"י דמהיום אם מתי דס"ל לר"י י"ב מ"מ י"ל דבלוקח יין כיון דאפשר דלא יברור כלל דאפשר דלא יפרוש בזה אמרינן א"ב, וכחילוק התוס' בגיטין, ומש"ה לא ניחא להו אוקימתא דעולא דא"כ אייתרי בבא דביצה הכא דמוקצה מחמת יום שעבר כבר נשמע מכלכלה דלא אמרינן, אבל דרבנן אדרבנן לא קשיא דשפיר י"ל כאוקימתא דעולא, דהם יכולים לסבור י"ב ולא נשמע מכלכלה, דהא יש תקנה בה"ש לומר מה שאני עתיד, ואצטריך בבא דביצה לאשמועינן דלא אמרינן מוקצה מחמת יום שעבר: