חידושי רבי עקיבא איגר על מסכת ביצה לג

גמרא א"ר יהודה אוכלי בהמה אין בהן משום תיקון כלי, איתיביה רב כהנא לר"י מטלטלין עצי בשמים וכו' לחצוץ בו שיניו לא יקטמנו ואם קטמו חייב חטאת, [דמשוי לי' כלי] א"ל ר"י כו' כי תניא ההיא בקשין (שאין ראוי למאכל בהמה) והא כי הוינן בי רב יהודה הוי מפשח ויהיב לן אלותא, (שובר בידו מקלות להריח בהן) אע"ג דחזי לקתא, ומשני הא ר"א דאית ליה בנוטל קיסם מאבוס של בהמה לחצוץ בו שיניו חייב, הכא (מש"ה בקוטם להריח פטור אבל אסור גזרה אטו מתכוין לכלי, הא רבנן דסברי בקוטם לחצוץ בו שיניו פטור אבל אסור כיון שאינו מחתך בסכין הוי תיקון כלאחר יד, הכא מותר לכתחלה): ובתוס' הקשו על גרסת רש"י, דר"י היה משני לרב כהנא כי תניא האי בקשין, דא"כ משמע דבקשין מתסר לר"י ובסמוך מתיר ר"י אף להריח דמפשח ויהיב אלותא. ולא זכיתי להבין מהיכן משמע כן, הא ר"י הוצרך לתרץ דלא יקשה מהברייתא דמוכח מינה דאוכלי בהמה יש בה משום תיקון כלי, ובזה לא מצינו חולק, דנהי דבמה דס"ל להברייתא דבקוטם לחצוץ שיניו חייב חטאת מצינו רבנן דפליגי וס"ל דהוי כלאחר יד. מ"מ דין דמוכח מהברייתא דאוכלי בהמה יש בה משום תיקון כלי לא מצינו מאן דפליג, ומש"ה השיב לו ר"י דמיירי בקשין, ומ"מ אין הלכה כברייתא דקטימה חייב, אלא כרבנן דהוי כלאחר יד, והוא פשוט לכאורה, ועל תירוצם קשה הרבה [דהם גורסים דרב כהנא הוא דאמר לר"י דיכילנא לשנויי לך דהברייתא מיירי בקשין אבל מ"מ לדידך תיקשי דבקשין נמי קאמרת דמותר להריח, כדקאמר דמפשח ויהיב אלותא] הא זה קושיא אחרת על אידך מימרא דר' יהודה דמפשח אלותא, אבל על הך מימרא דאוכלי בהמה ליכא קושיא כיון דמיירי בקשים, וצלע"ג. [אאב"ה עי' מ"ש אאמ"ו נ"י בתשובותיו]: