חידושי רבי עקיבא איגר על מסכת ביצה כד:

גמרא אר"פ הלכתא [נכרי שהביא דורון לישראל] אם יש במינו במחובר אסור, פירש"י משום מוקצה, ואפילו לר"ש יש מוקצה במחובר. וא"ת למה לן טעמא דמוקצה, הא לערב דליכא משום מוקצה ואפ"ה אסור משום שלא יהנה ממלאכת יו"ט וממילא מהאי טעמא יהא אסור בו ביום וכן הקשה הר"ן, ותו הקשה דכמו דבתחומין מותר לישראל אחר כיון דהוי רק מלאכה דרבנן וכמ"ש רש"י ז"ל ה"נ לשתרי בתלשן ממחובר דהוי נמי רק מלאכה דרבנן, דמה"ת כל מלאכת אוכל נפש שרי:

וי"ל בקושייתו הראשונה כיון דהוי רק ספק אם לקטן היום לשתרי מטעם ספק דרבנן לקולא, ואי דהוי דבר שיל"מ הא מרא דשמעתא ר"פ דמוקי בפ"ק האי וספיקה אסורה בספק טרפה משמע דבספק יו"ט מותר דלית ליה דספק דרבנן אסור בדשיל"מ, ואולם למ"ש רש"י דאסור משום מוקצה ניחא דספק מוקצה חמירא כמו ספק דאורייתא וכמ"ש בריש פירקין בשם תוס' ישינים, וכיון דנולד הספק בדאורייתא לאכלו בו ביום וקם דינא דספיקו לחומרא מש"ה גם בערב דאיסורו רק דרבנן משום לא יהנה מ"מ אסור דומה לבישלו בכלי ספק טרפה דאף אחר שנעשה הכלי אינו בן יומו נשאר באיסורו וכמ"ש מהריב"ל [אב"ה עיין בתשובות אבא מארי בחלק ראשון בפסקים]. ובקושיתו השניה י"ל לתרצה בדרך קושייתו ראשונה, דלא ניחא ליה לרש"י לומר דאסור משום שלא יהנה דא"כ תיקשי דלאחר עכ"פ לשתרי כמו בתחומין, לזה פירש דבו ביום אסור בודאי לכ"ע משום מוקצה, וכיון דכבר א"א לאוכלו מבעוד יום משום מוקצה ממילא לא מקרי שוב אוכל נפש, והוי תלישה שלא לצורך א"נ, והוי מלאכה דאורייתא, ומש"ה גם לערב אסור לכ"ע משום שלא יהנה דעכשיו הוי הנאה ממלאכה דאורייתא. וא"ת מה הזקיקו לרש"י לפרש דבמורצה דמחובר אף ר"ש מודה דאסור, הא י"ל דר"פ כר"י דאוסר מוקצה, וי"ל דרש"י לשיטתיה דלערב היינו מיד לערב ראשון, דלערב שני א"צ כדי שיעשו, א"כ א"א דס"ל לר"פ כר"י אמאי אחר שיעור כדי שיעשו דערב ראשון מותר, נימא מגו דאתקצאי לערב עד כדי שיעשו אתקצאי לכולא יומא, ואף דממנ"פ יום אחד מהם הוא חול, מ"מ שייך ביה מגו דאתקצאי דדלמא היום יו"ט דיש בו מוקצה ויום אתמול היה חול, וכיון דמ"מ אתמול היה אסור לאשר לא ידענו אם הוא חול הוי מוקצה, וזה מבואר בתוס' פ"ק דסוכה (דף י' ע"ב)דהקשו בב' ימים טובים של גליות דנולדה בזה מותרת בזה, נימא מגו דאתקצאי בה"ש, ותירוצם דמוקצה מחמת יום שעבר לא אמרינן, עולה שפיר בביצה דאיסורו רק בה"ש ומטעם דשמא עדיין יום הוא, אבל הכא דאף לאחר שחשכה אסור עד כדי שיעשו, שפיר יקשה דנימא מגו דאתקצאי, ואע"כ דר"פ ס"ל כר"ש במוקצה מ"מ אסור ביומו משום מוקצה דמוקצה דמחובר שאני ואפילו ר"ש מודה בה: