חידושי רבי עקיבא איגר על מסכת ביצה טז:

גמרא ת"ר יו"ט שחל להיות בערב שבת כו' רבי אומר מערבין ערובו חצירות אבל לא ערובי תחומין, [מפני שאתה אוסרו בדבר האסור לו, ואי אתה אוסרו בדבר המותר לו]. טעמיה דרבי גבי ע"ת יראה דאזיל לשיטתיה בפ' בכל מערבין (דף לח)דשבת ויו"ט קדושה אחת הן וממילא הוי כמערב לחצי יום: וא"ת א"כ גבי עירובי חצירות נמי לימא הכי, י"ל דסברת רבי דלענין ע"ח לא אמרינן קדושה אחת נינהו, והטעם י"ל כיון דביו"ט מותר להוציא מחצר לחצר א"כ לגבי ע"ח הוי כחול, ול"ש ביה לומר דקדושה אחת היא עם שבת, בזה אמרו וא"א אוסרו בדבר המותר לו, דכיון דמותר לדבר זה הרי אין בו קדושה לענין אותו דבר, [ואף דמדאורייתא צורכי שבת נעשין ביו"ט משום דקדושה אחת הן, וכמ"ש רש"י ז"ל פ"ג דפסחים (דף מו ע"ב) אלמא דאף בדבר המותר ביו"ט שייך ביה לומר קדושה אחת היא דהא שרי לבשל ביו"ט, אין זה דומה, דודאי לענין בישול יש קדושה ביו"ט, אלא דלצורך אוכל נפש לבו ביום התירה התורה ולבשל ליומא אוחרא יש בו קדושה א' עם שבת, אלא דבשבת יש בו עוד קדושה אחרת דגם לצורך א"נ אסור ועכ"פ לענין שלא לצורך היום קדושה אחת הן, משא"כ הכא דאין אסור כלל בטלטול חצר וכלום קדושה שייך ביה ביו"ט] ואולם בל"ז ע"כ צ"ל הכי דגם אם נימא טעם אחר בע"ת מה שלא יהיה שייך גבי ע"ח, מ"מ יקשה כיון דבאמת סבר רבי דקדושה אחת הן איך מערבין ע"ח להוי כמערב בחצי יום. ואין להקשות א"כ לס"ד דהתם בעירובין קודם דאפיך והיה סבר בדעת רבי דשתי קדושות הן, א"כ מה טעמא דרבי דאין מערבין ע"ת, י"ל דס"ד דהתם היה סובר כמאן דמפיך כאן וסובר רבי דאין מערבין לא ע"ת ולא ע"ח וסובר דטעמיה משום איסור הכנה, או י"ל דהס"ד היה סובר כמ"ד לקמן בסמוך (דף יז ע"א) דמקנה שביתה ביו"ט אסור. עוד י"ל דלקושטא דמלתא הטעם דאין מערבין ע"ת הוא משום איסור קניית שביתה ביו"ט ואי תקשי למאן דסובר דמותר למקני שביתה י"ל דע"כ לא קשרי אלא מיו"ט לחבירו דהוי רק תנאי, ואם היום חול הרי קנה ביום חול, משא"כ מיו"ט לשבת דקונה ביו"ט ממש מודה דאסור, ונהי דאם נפרש מה דאצטריך בגמרא בעירובין שם בטעם דר"א משום הכנה הוא משום מ"ד דלמקני שביתה מותר, ע"כ נצטרך לדחוק לומר דלא ניחא ליה לגמרא בחילוק זה, מ"מ הרי נוכל לפרש דמה דאצטריך לטעם איסור הכנה הוא משום ע"ח ואז אין אנו צריכין לדוחק זה ושפיר יש לחלק בין תנאי לודאי:

מיהו בתוס' עירובין שם נראה דלא רצו לא בזו ולא בזו, והמציאו פלוגתא חדשה. [אב"ה דכתבו דטעמיה דרבי בע"ת הוא משום הכנה, ודלא תקשה גם ע"ח לאסור משום הכנה הוצרכו לומר דרבי פליג על רבנן וסובר דבע"ח כיון דשרי ביו"ט להוציא ל"ש ביה משום הכנה, ור"ל וזהו על התוס' תימא וקושיא. התימא דלמה להו לחדש פלוגתא והלא בפשוטו ניחא די"ל דהכנה ל"ל לרבי כלל, ובע"ת הטעם משום קדושה אחת, ואף דמ"מ פליג עם רבנן דהא הם סוברים דגם בע"ח שייך קדושה אחת, מ"מ הא מפלוגתא זו גם התוס' לא ימלטו, דהא ע"כ סובר רבי דל"ש ביה קדושה אחת, וא"כ מה להו להוסיף עוד פלוגתא, גם בהאי דסובר רבי דל"ש קדושה אחת גבי ע"ח טעמא רבא איכא וכנ"ל, אבל שלא יהי' שייך גביה הכנה כיון דיו"ט מותר בו, זהו מלתא בלא טעמא דאטו בישול אין יו"ט מותר בו, וא"ה אית ביה משום הכנה. והקושיא כיון דקושיתם קאי רק לפי תירוצם השני א"כ שפיר י"ל דטעמיה דרבי משום איסור קנין שביתה ולחלק בין תנאי לודאי]: