חידושי הרי"מ על כתובות צא.

בדינר מקרקעי קמפלגי כו'. הלשון תמוה הא ל"פ בדינר קרקע רק במטלטלין גם אנה רמוז פלוגתא זו וכיון דמסופק אי ת"ק סבר מטלטלי לא או להיפך. גם ק' תוס' כיון שיש מ"ד מבעי' לי' ע"ש. ונראה די"ל דגם לשון ת"ק תמוה באין כו' ונוטלין כו' ולא הזכיר גוף הדין דאין כ' ב"ד לראשונים כו' ולכך י"ל דסבר דכ' א"נ מותר רק דיש מותר דינר חוץ ב' הכתובות קרקע ודינר זה מטלטלין. ולהפ' דיורשין מצי מסלקו לב"ח בזוזי או מטלטלין א"כ יכולין לסלק לבני השני' כ' אמם הדינר מטלטלי וישאר מ"ד קרקע. וקמ"ל ת"ק באין בני' כו' ונוטלין כו' בע"כ קרקע דא"י לסלקם כיון דאית להו פסידא כדאמר לקמן ע"ב הוי כמתני דהרי אנו מעלין כו' וממילא משום דנוטלין בע"כ שוב אין לא' כב"ד דמ"ד מטלטלין. ור"ש סבר אם יש מ"ד אלו נוטלין ואלו כו' היינו כיון דשניהם נוטלין יכולין הראשונים ליקח מטלטלין בכ' ב"ד כיון דתפיסה מחיים מהני גם בכתובה במטלטלין. א"כ על מחצה מטלטלין שהן יורשים כו' הוי תפיסה מיד בשעת מיתה דברשותייהו קיימי. ושוב יכולין ליקח על כ' ב"ד דמהני תפיסה כשאר כתובה שירתון ג"כ הפי' חוב כ' אמם. וכיון דמהני נשאר מ"ד קרקע ושפיר אמר ר"ש אם יש כו' היינו כיון שאלו ואלו נוטלין יכולין ליקח דינר מטלטלי לב"ד וישאר דינר קרקע. ותני שפיר אם דדוקא שיש ב' דינרין מטלטלי מותר דמהני על מחצה שלהן שהוא דינר ויש מ"ד קרקע משא"כ יש רק דינר א' דלא מהני תפיסתם רק על מחצה ואין כאן דינר כנ"ל. ומיושב דתרוייהו ס"ל דמטלטלי לא חשיב מ"ד רק בדינר קרקע פליגי כו' שישאר דינר קרקע עלי המטלטלין מ"ס מקרקעי כו' ופריך מי מצית כו' והא תנן רש"א שיהי' מותר דינר קרקע על ב' הכ' קרקע כו' ומוכח דלא כהנ"ל דאל"ה סגי שאין נשאר רק מטלטלין מותר כנ"ל:

גם י"ל מה דאמר ר"ש אם לאפוקי דיש דינר מטלטלין ואינו מותר דלכאורה לעולם חשוב מותר דלא משעבד לכתובה ונשאר נחלה דאורייתא וקמ"ל דוקא אם מותר המטלטלין דינר דלא עדיף מאלו הי' קרקע כנ"ל:

בשטמ"ק הביא כן הפי' בשם רש"י ז"ל משעבדי לא. הפי' דינר ק' משועבד לב"ח א"כ היינו אין ב"ח נ"מ. ולמה שינה הלשון. ולמ"ש י"ל דקאי אתי' ראשון דאף שדינר קרקע משועבד לב"ח שוב לבע"ח יכולין לסלקו במטלטלי דל"ל פסידא ונשאר מ"ד קרקע ות"ק סבר דכיון דאז בש"מ משועבד לבע"ח לא חשיב מותר ופקע ב"ד ואף שיסלקו אח"כ הוי כמועטין ונתרבו ור"ש סבר דמהני כיון דרק שעבוד ונסתלק כו' ופריך כיון כו' ומשני אפי' פחות מדינר דתמוה. ולהנ"ל י"ל הפי' דר"ש סבר אף פחות מדינר היינו דהדינר מקרקע משועבד כתי' הנ"ל דאף דשניהם אין רוצים לסלק הב"ח במטלטלין מ"מ כיון דראשונים רוצים ומסלקים חצי דינר שלהם. ממילא אף דנשאר רק חצי דינר קרקע היינו חלק של שני' ג"כ חשוב מותר. ופריך דלשון דינר משמע דוקא:

מתני' משה"נ ב"נ כו' ואין שם אלא ב' כתובות חולקין בשוה. לכאורה כאן שייך יותר דיוק הש"ס דלעיל דהול"ל אין להם כ' בנין דכרין ולמה תני חולקין בשוה. ובשלמא אי מועטין ונתרבו יש להם כפי' ב' דתוס' א"ש דלא שייך אין להם דלא פקע רק חולקין ואי נתרבו נוטלין משא"כ לפי' רש"י ותוס' פקע לגמרי כ' ב"ד כיון שלא הי' רק ב"כ הו"ל אין להם. ונראה דנקיט עיקר הטעם דלכאורה במה מעקרא נחלה דאורייתא מדרבנן ירתון תנן ומה"ת שאין להם כ' ב"ד ממילא שלהם בתורת ירושה ונוטל כל א' וע"כ הפי' כמ"ש רש"י (נ"ב ע"ב) ד"ה לא תקינו כו' נחלה דידהו לעקור נחלת חלוקת שוה לגמרי שהוא מה"ת ע"ש דדייק כנ"ל שהפי' דמעקר נחלת שוה. והטעם נראה דהא רבנן דריב"ב סברי (ב"ב קכ"ו) ריבה לא' ומיעט לא' בתורת ירושה ל"א כלום והוי מתנה עמש"ב תנאו בטל. רק קי"ל כריב"ב (ד' ק"ל) דביום הנחילו שהתורה נתנה רשות לאב כו' ודבריו קיימים אבל חכמים לא רצו לבטל לגמרי שיהי' לגמרי ריבה לא' ומיעט לא' בתורת ירושה. ואף דפ' השולח (ד' ל"ו ע"ב) יליף הפקר ב"ד מה אבות מנחילין כו' מ"מ הוי לכתחילה מתנה עמש"ב ולא רצו כנ"ל רק ביש מותר סלק הכתובות בחוב ונשאר חלוקת שוה. וא"ש דנקיט חולקין בשוה שזה עיקר הטעם דאין כ' ב"ד כדי שיחלקו בשוה כנ"ל. וי"ל נ"מ לדינא דדוקא נקיט חולקין בשוה אבל אם האב ריבה לא' ומיעט לא' בתורת ירושה דקי"ל ד' קיימים וכשריבה לבני כ' הקטנה שפיר יכולין בני כ' הגדולה ליקח כ' בנין דכרין כיון שבחלוקת שוה שאמרה תורה יש מותר דינר רק כשירשו כציוי אביו לא ישאר מותר דינר שוב תקנת חכמים לא גרע מרובה דאב כנ"ל. רק נגד חלוקתשוה אין כח ב"ד לבטל כו' חוץ ריבה בתורת מתנה דאין שייך לירושה משא"כ בתורת ירושה כנ"ל:

עוד י"ל דהא משמע דירושת כ' ב"ד הוא שיורשין חוב אמם שהי' על אביהם כמ"ש לעיל ואף שבעל יורשה מ"מ היה התקנה שבמותו ירשו בניו החוב אבל מ"מ בתורת חוב. וא"כ ע"כ אף דבע"ח וכ' נעשה מותר משום מצוה מ"מ כ' ב"ד אף שחוב מ"מ לא שייך מצוה לפרוע דעל אביהן לא הי' מוטל כלל לפרוע. אמנם לטעם שכ' הרא"ש לעיל כיון דבע"ח מכאן ולהבא גובה והנכסים דיורשין עד הגבי' חשיב זה מותר וזה שייך גם בכ' ב"ד דאף שירשו ויהי' להם כ' ב"ד מ"מ רק חוב על הירושה ויהי' שלהם בתורת ירושה עד הגוביינא לחוב כ' ב"ד ויחשב מותר נחלה דאורייתא דעד אז יש להם בשוה כנ"ל. אך הטעם כיון דהפי' דלא למעקר נ"ד היא חלוקת שוה כנ"ל. א"כ מה שיש להם קודם חלוקה לא נחשב רק שיהי' להם נ"ד שיחלקו בשוה ויהי' שלהם עד הגוביינא בכ' ב"ד. והא קי"ל בח"מ (סי' רכ"ז סל"ז) אחין שחלקו לקוחות הן וב"ד לא טרפא ממשעבדי כדאמר בבכורות (ד' מ"ח) דלא גבו מאחין שחלקו אי לקוחות. וא"כ שוב אין מתחיל כלל כ' ב"ד דאין כאן מותר ושיחשב מותר שינוחו לחלוק בשוה ולגבות אח"כ הא א"א כלל לגבות אח"כ א"כ החיוב כ' ב"ד מתחלה רק לגבות קודם חלוקה ובזה יתבטל חלוקת שוה כנ"ל. ומיושב שפיר דנקיט במתני' חולקין בשוה דע"כ צריכין לחלוק בשוה ושוב א"א לגבות כנ"ל:

עוד י"ל דקשה הלשון ויתומים מבקשים כ' אמם דמיותר ואי מועטין ונתרבו יש להן שפיר דאזלינן בתר שעת שומא שמבקשין לגבות. משא"כ לפי אמת דאזלינן בתר שעת מיתה למה תני מבקשין כו' ועוד דתני סתם ויתומין מבקשין ולא פי' יתומים בני כ' גדולה. ולכך אפשר דאפי' שניהם רוצים לגבות בתורת כתובת ב"ד. ויש נ"מ שמכרו חלקם מירושה דאורייתא ג"כ אין להם דלא מצי אמרו א"א בתק"ח כיון דלא תקנו כלל כשאין מותר דינר. וי"ל דלכך נקיט חולקין בשוה לאפוקי אם ב' הכתובות בשוה דגם שיקחו כ' ב"ד יהי' חלוקת שוה לא חשיב מעקרא נ"ד ורשות בידם ליקח ולחלוק בתורת כ' ב"ד כנ"ל ומיושב הברייתא לזו אלף כו' דמיותר ולהנ"ל א"ש:

הי' שם מותר דינר לכאורה למה נקיט שם כמה פעמים אין שם הי' שם כו'. ואפשר לומר למ"ש הר"ן ריש ק' גבי שמא ש"פ במדי דכששוה במקום אחר מהני הריצוי לדידי שוה לי שיהי' עליו תורת שוי' אף במקום שאינו שוה ע"ש. וא"כ הוי ס"ד הא דלא מהני הרי אנו מעלים על נכסי אבינו דינר כו' דהיינו לדידי שוה לי רק כשאין שוים בשום מקום אבל כששוים במקום אחר מותר דינר שוב מהני הרי אנו מעלים כו' גם במקום שאין שוים כנ"ל ולת"ק מהני מטלטלין מותר דינר. ולכך קמ"ל דוקא היה שם שאין לך אלא מקומו ושעתו מן הדין כנ"ל:

עוד י"ל למאי דפליגי במתני' לקמן (ק"י ע"ב) נשא אשה בקפוטקיא וגרשה בא"י דמדינא אזלינן בתר נשואין לרשב"ג דכ' דאורייתא ולרבנן דכ' דרבנן אזלינן בתר שניהם לקולא ונותן הפחות שבמטבעות. א"כ י"ל דהוי ס"ד דכאן אזלינן להיפך לקולא ואם נשא בקפוטקיא ומת בא"י אף שכישומו נכסי למעות א"י יהי' מותר דינר אזלינן לקולא ליתן ממעות קפוטקיא ולא יהי' מותר ולא יטלו כ' ב"ד כלל. קמ"ל דלא אזלינן לקולא דכיון דהדין דאזלינן לקולא בכתובה ולא הי' מגיע לה רק מעות א"י. שוב ממילא יש מותר דינר ושפיר תני הי' שם מ"ד כמקום שמת כנ"ל. ולהיפך בא"י ומת בקפוטקיא א"צ לאשמעינן דבזה מדינא בתר נשואין גם לרשב"ג רק כנ"ל: