חידושי הרי"מ על כתובות עה.

רבא אמר הכא באשה חשובה עסקינן דאמר לא ניחא לי דאיתסר בקרובותיה. לכאורה אינו מובן כיון שנתקיים התנאי שהלכה לחכם והתירה איך שייך לא ניחא ליה כו' הא קדשה על דעת כן שיהי' אסור בקרובותי' וי"ל דהפשט הוא דאף שנתקיים התנאי מ"מ הטעם הוא כמ"ש תוס' ד"ה חכם דהתנאי היה אם יקפיד ואם היה מקפיד לא היה מהני אף דעוקר הנדר מעיקרו רק בנדרים אין קפידא אם התירו חכם ע"ש. ולכך כאן אף שהתירו מ"מ יש קפידא כיון שרואה שהיא נדרנית שמא תדור אח"כ תחתיו. ואף שיוכל להפר לה כשישמע מ"מ שמא לא יפר. ועוד דהתוס' כתבו דאם לא היה החכם עוקר הנדר מעיקרו היה קפידא משום העונש שעד ההתרה רק דעוקר ע"ש. וא"כ הבעל דמיגז גייז ואינו עוקר למפרע שוב יש קפידא אף שיפר לה על העונש שעד ההפרה אם תידור תחתיו רק דבשאר נשים אין קפידא שמא תידור תחתיו דבאמת יגרשה אם תידור ומאי איכפת ליה שיבטל הקדושין בשביל זה כיון שעתה אין עליה נדרים. אבל באשה חשובה משני שפיר דהוא קפידא כנ"ל שמא תידור תחתיו ואף שיגרשה יהי' נאסר בקרובותיה ולכך רוצה שלא יהי' קדושין כנ"ל דהוי קפיד' אף שהתירו חכם. או י"ל דהקפידא הוי שמא תהיה נודרת על דעת רבים באופן שלא יוכל להתיר לה. ובזה מיושב מאי דקשה לכאורה למה לא אמר לא ניחא ליה למיתב לה כתובה דזה שייך אף באשה שאינה חשובה דעכ"פ אם יגרשה יתחייב ליתן לה כתובה. ולמ"ש א"ש דכל החשש שמא תידור ע"ד רבים שלא יוכל להפר לה ואז הדין דתצא שלא בכתובה כשאומר אי אפשי באשה נדרנית כמבואר בש"ס לעיל דכאן לא שייך הוא נתן אצבע ב"ש דכיון שלא יוכל להפר כנ"ל. ואם תידור שיוכל להפר אזי יפר לה באמת ולכך דוקא בחשובה כנ"ל. אך קשה מאי פריך מסיפא דתני אבל הוא שהלך לחכם והתירו מקודשת ופריך דבאדם חשוב תימא ג"כ לא ניחא לה ליתסור בקרוביו ע"ש. ולהנ"ל קשה מאי חילוק נגד' בין הוא חשוב או לא אם הוי קפידא שמא ידור עוד ולא יתיר לה א"כ גם באינו חשוב הוי קפידא דלא תוכל לכופו לגרשה אם ידור. ואפשר דיכולה לומר מאוס עלי דכופין אותו לגרשה וכשידור תוכל לומר מאוס עלי רק באדם חשוב הוי קפידא דלא ניחא לה לאסור בקרוביו כנ"ל. וקצת ראי' מכאן להפ' דכופין באומרת מאוס עלי כנ"ל:

יש להסתפק בתנאי שלה דאין עליו נדרים. איזהו נדרים מבטלין הקדושין דהא גבי דידה דוקא אמר באלו ג' שלא תאכל בשר כו' שלא תתקשט. וגבי דידיה גם אלו לא מיקרי עינוי נפש. או י"ל להיפוך דוקא אצלה שיש נדרי עינוי נפש אמרינן מסתמא היה כוונתו רק על אלו משא"כ אצלו שאין חילוק שוב נכללים כל הנדרים כנ"ל:

תוס' ד"ה חכם כו' ודוקא בלא נודע אבל אם נודע קודם שהתירו לא מהני התירו אח"כ ולכך תני סתם במתני' אינה מקודשת. והקשו הראשונים ז"ל הא בירושלמי פליגי חד אמר אסורה לינשא בלא גט דחיישינן שמא תלך לחכם אח"כ ויתיר לה ונמצאת א"א למפרע וחד אמר מותרת לישנא בלא גט דלא חיישינן שתקלקל עצמה. וא"כ מוכח להדיא דעכ"פ לכ"ע מהני התרת חכם אף אחר שנשאת ונודע לו ע"ש ברא"ש ור"ן ז"ל ונראה דיש לישב דהא רבא אמר דבאשה חשובה לא מהני התרת חכם משום דלא ניחא לי' למיתסר בקרובו'. ולכאורה הא בכל דוכתי הוי זה חוב אף באינה חשובה מה שנאסר בקרובותי'. וכן מ"ט דפליגי ארבא. אך הטעם פשוט דאיך נימא שהי' הקפידא אף על אותן הנדרים שהחכם יתיר לה משום דאינו רוצה לאסור בקרובותי' הא קדשה אדעתא דהכי שאם אין עלי' נדרים מקדשה ורוצה להיות אסור בקרובות'. וכמ"ש לעיל. דממ"נ מאי איכפת לי' אם יתיר לה החכם א"כ באמת נתקיים התנאי ורוצה ליאסור. ואם לא יתיר באמת לא תהי' מקודשת ולא יאסור כנ"ל רק באשה חשובה חייש לחשש רחוק שתידור תחתיו ולא יפר לה כנ"ל משא"כ באינה חשובה. וכן מאן דפליג ארבא הוא מטעם הנ"ל אף בחשובה כנ"ל. אמנם לכאורה אי נימא כמ"ד בירושלמי דאסורה לינשא בלא גט משום שמא יתיר לה החכם וצריכה גט אף קודם שהתירו. שוב י"ל דלא מהני כלל התרת חכם אף באינה חשובה דשייך שפיר לא ניחא לי' ליאסור בקרובו'. באמת בודאי הי' דעתו גם על אותן הנדרים שיתיר לה החכם דאם לא יקפיד על זה ממילא גם אם לא תתיר לה יצטרך ליתן גט ויהי' נאסר בקרובותי' אף שיש עלי' נדרים שאינו מתיר לה וע"ז לא נתרצה שכשלא נתקיים התנאי יהי' אסור בקרובותי' ושייך שפיר לא ניחא לי' כו' כיון דצריכה גט משום שמא יתיר לה כנ"ל וא"כ קשה לכאורה איך נימא דלכך צריכה גט קודם התרה משום שמא יתיר לה הא אם צריכה גט שוב לא יועיל כלל ההתרה אח"כ ושוב אינה צריכה גט עכשיו דלא שייך החשש כנ"ל. אך מ"מ א"ש דלכך צריכה גט למ"ד הנ"ל דאיך נימא דהדין יהי' שאינה צריכה גט א"כ שוב יהי' מהני התרת החכם דלא שייך לא ניחא לי' כו' ושוב יהי' שייך החשש שמא תתיר לה וממילא פסק שפיר דצריכה גט דאי אפשר לפסוק שאינה צריכה גט מטעם הנ"ל. וממילא עכשיו דצריכה גט מדרבנן מחשש הנ"ל שוב אינה מועיל ההתרה אח"כ שתהי' מקודשת מדאורייתא למפרע דהא שייך לא ניחא לי' למיתסר כנ"ל. ולמ"ד דמותרת לינשא בלא גט י"ל דהא כיון דמאי דמותרת היינו דבודאי לא תקלקל עצמה שתתיר לה כנ"ל. וא"כ עכ"פ הוא אסור בקרובותי' דלענין שישא הוא קרובותי' שייך שפיר החשש שמא תתיר לה דלא תקלקל עצמה אם לא נישאת וכשתתיר לה נשא הוא ערוה למפרע וא"כ כיון שאסור בקרובותי' מחשש הנ"ל שוב לא מהני התרת החכם אח"כ דמ"מ שייך לא ניחא לי'. ואף דאי לא יועיל ההתרה א"כ מותר בקרובו' מ"מ לא אפשר לפסוק שמותר דאז יהי' שייך החשש ולכך אסור וממילא לא יועיל ההתרה. וכתבו תוס' שפיר דביודע קודם שהתירו לא מהני. ואין ראי' מירושלמי הנ"ל דלמ"ד מותרת באמת לא מהני התרה כנ"ל וכן למ"ד אסורה ג"כ עכשיו דאסורה שוב לא מועיל להיות קדושין למפרעכנ"ל רק מדרבנן צריכה גט והוא אסור בקרובותי' וכמו קודם ההתרה כנ"ל. אך תוס' בעצמם כתבו הטעם שמקפיד שיהי' סבר שאינם בני התרה ע"ש ומ"מ יש לפרש כנ"ל. ודוקא בנודע דהתירו קודם שנודע לא שייך טעם הנ"ל:

ב"ש כ' בשם הש"ג דגם באשה שאינה חשובה הוי ספק ותמה ע"ש. וי"ל דדוקא לדינא דש"ס דיכול לגרש בע"כ יש חילוק דבחשובה שייך לא ניחא לי' כו' משא"כ באינה חשובה אף אם תידור תחתיו יוכל לגרשה בע"כ. משא"כ עכשיו אחר תקנת ר"ג שאינו יכול לגרש בע"כ כו' גם באינה חשובה הוי ספק כמו בחשובה דמקפיד אף שמתיר לה מ"מ שמא תידור תחתיו ולא יוכל לגרשה בע"כ. אך הא חזינן דגם גבי דידי' אמר בש"ס סברא הנ"ל:

הטור כ' מקודם דהיכא שאמר ע"מ שאין עליך כל נדר אפילו נדרה על חרובין אינה מקודשת ואח"כ כ' הדין דהתירו החכם ובאשה חשובה דהוי ספק ע"ש. ולכאורה אינו מוכח מש"ס די"ל דהא לכאורה גם באינה חשובה שייך לא ניחא לי ליתן לה כתובה וי"ל כמ"ש לעיל דממ"נ אם תידור נדר שיוכל להפר באמת יפר לה ואי תידור ע"ד רבים שלא יוכל להפר אזי תצא שלא בכתובה ולכך לא הוי קפידא. אך לכאורה למ"ש תוס' לעיל דדוקא כשנדרה נדרים שיש בהם עינוי נפש תצא שלא בכתובה אבל נדרים שאין בהם עינוי נפש צריך ליתן לה כתובות ע"ש לעיל תוס' ד"ה ואם אמר כו' דדוקא נדרה ואינה מקיימת בשאר נדרים תצא שלא בכתובה אבל מקיימת דוקא ביש בהם עינוי כו'. וא"כ לכאורה כאן גם באינה חשובה שייך כיון שהיא נדרנית שמא תידור תחתיו במאי שאינו עינוי נפש ולא יוכל להפר ואעפ"כ יצטרך ליתן לה כתובה ושייך לא ניחא לי' כו'. אך ז"א דהא בש"ס איירי דוקא שהתנה בג' נדרים שלא תאכל בשר כו' א"כ אינו מקפיד באמת רק על נדרי עינוי נפש א"כ איך נימא דהוי קפידא שמא תידור מה שאין בו עינוי נפש הא זה לא איכפת לי' ואף אם הי' עלי' עכשיו נדרים שאין ע"נ היתה מקודשת ולכך באינה חשובה מהני כנ"ל. אמנם בטור הנ"ל בהתנה שאין עלי' כל נדר דאף שאר נדרים בכלל א"כ שוב י"ל דגם באינה חשובה לא מהני התירו חכם דמ"מ שייך לא ניחא לי' ליתן לה כתובה כיון שהיא נדרנית שמא תידור תחתיו מה שאין בהם ע"נ ולא יוכל להפר ויצטרך ליתן לה כתובה ובאמת הוא מקפיד גם על אותן נדרים כיון שהתנה כנ"ל. והי' אפשר לישב בזה שג' הנ"ל דגם באינה חשובה הוי ספק איירי באמר כל נדר והוי ספק מטעם הנ"ל כמו בחשובה. אך בטור קשה דמהש"ס אין ראי' דאיירי באלו ג' אמרו כו' ע"ש. ואפשר דדוקא בלא התנה אינו יכול לומר אי אפשי באשה נדרנית בנדרים שאין בהם עינוי נפש ולהוציאה בלא כתובה כיון דהוי מידי דלא קפדי בי' אינשי אינו יכול לומר שמקפיד הוא. אבל כאן כשהתנה שאין עלי' כל נדר וגילה דעתו קודם הקדושין שמקפיד גם על שאר נדרים אז ממילא גם אם תידור תחתיו נדרים שאין בהם עינוי נפש ג"כ תצא שלא בכתובה דיכול לומר אי אפשי כו' כנ"ל:

בב"ש ס"ק י"א כ' בסוף דא"ל כיון דהיא אומרת אחר אירוסין נולדו הוי כאומרת קדשתני וצריכה גט די"ל הכא גרע טפי דאמרינן כאן נמצא כאן הי' ומוכח דמשקרת כו' ע"ש והיא תמוה דודאי היכא דשווי' אנפשה חתיכא דאיסורא לא מהני אף שעדים אומרים להיפך דהודאת בע"ד כק' עדים ומאי מהני החזקה נגדה וכמבואר בי"ד ה"ש לא תקנה בהמה זו כי לא שחטתי' ע"ש: