חידושי הרי"מ על גיטין פב:

גמ' אשת ב' מתים היכא משכחת לה כגון שקדשה חוץ משמעון וקדשה שמעון סתם דאהני למיסרה אקמא כו'. והקשו תוס' הא כיון דקדשה שמעון פקעי קידושי ראובן כמו דמודה ר"א במגרש חוץ מפלוני ונשאת לאחר ומת דמותרת אח"כ לאותו פלוני כו' ותירצו דדוקא בגירושין שהתחיל לנתקה כו' ע"ש ותירוצם אינו מובן כלל דמאי חילוק. ולכאורה נראה לישב. דהנה ג"כ אינו מובן במגרש חוץ מפלוני ונשאת לאחר למה מותרת אח"כ לאותו פלוני הא כיון שלא גירשה נגד אותו פלוני והיא א"א מראשון במה נפקע זה בקידושי השני הא לא נאסרה כלל לגבי אותו פלוני מחמת קידושי הב'דנגדו לא היו יכולין לחול כלל שהיא א"א מהראשון עדיין וא"כ ממילא עדיין נשאר איסורו של ראשון ואיך התירו מיתת האחר. והנה י"ל בפשיטות לשטת רש"י ז"ל יבמות מ"ט גבי הכל מודים בבא על הסוטה כו' דתפסי קידושין מדחזינן דלא פקעי ע"ש דמבואר דבכל דוכתי כמו דאין קידושין תופסין בחייבי כריתות וכה"ג כמו כן אם נעשית אחר הקידושין חייבי כריתות נפקעו הקידושין אז כשנעשית ח"כ ע"ש. וא"כ א"ש כאן כיון דלגבי אחר מגורשת ותפסי הקידושין ונעשית על הראשון חייבי מיתות נפקעו הקידושין שלו לגמרי וממילא פקע אישות שלו שנגד אותו פלוני ג"כ כיון דנעשית ח"מ עליו ושוב תפסי קידושי האחר גם נגד אותו פלוני ואסורה על אותו פלוני רק מצד אישות הב' וממילא כשמת מותרת לו כנ"ל:

והנה בקדשה שמעון ג"כ חוץ מראובן דאמר דקידושי שמעון לא אהני כו' ע"כ אינו מטעם דאין איסור חל על איסור דהא מתלא תלי וקאי ונאסרת על העולם גם מחמת קידושי שמעון ואם מת הראשון אסורה מחמת קידושי שמעון והי' נקרא אשת ב' מתים וע"כ משום דלגבי כל העולם היא מקודשת מהראשון היא ממילא אשת איש לענין זה ואין קידושי שמעון תופסין בה לאוסרה עליהם כיון שהיא א"א נגדם ואין קידושין תופסין בא"א. וא"כ י"ל דבהא דקדשה שמעון סתם ג"כ אין הקידושין חלין לענין לאסרה אעלמא דלענין אעלמא כבר היא א"א מראובן רק דאהני רק למיסרה אראובן שנגדו מותרת. דבשלמא אי הי' הטעם משום דאין איסור חל על איסור הי' בכאן איסור כולל. משא"כ כיון דהטעם כנ"ל ואינו מועיל רק נגד ראובן והיא אשת ב' מתים כיון דקידושי שמעון תפסי נגד ראובן כנ"ל. אך י"ל ג"כ כנ"ל דהא נעשית חייבי מיתות על ראובן דנגדו תפסי קידושי הב' ונפקעו לשיטת רש"י ז"ל וא"כ ממילא חלו קידושי שמעון גם נגד לאסרה אעלמא דבקידושין דנעשית א"א נפקעו קידושי ראובן ונעשית פנוי' לגמרי ותפסי קידושיו לגמרי כנ"ל. אך ז"א דהא לכאורה קשה כאן למה יחולו קידושי שמעון נהי דמצד איסור אשת איש שפיר כיון שהתנה חוץ משמעון היא נגדו כפנוי'. אבל מ"מ הא אסורה עליו מצד איסור אשת אח כיון דתפסי קידושי אחיו ראובן לאוסרה על כל העולם ונעשית אשתו א"כ ממילא אסורה על שמעון מחמת איסור אשת אחיו ולענין זה אינו מועיל תנאי דחוץ כמו אם התנה שלא תהי' אסורה על אחיו דלא מהני כנ"ל. וא"כ למה תפסי קידושי שמעון הא היא חייבי כריתות עליו מאיסור אשת אח ואין קידושין תופסין בחייבי כריתות. אך לא קשה דכמו דאמרינן לענין איסור א"א אף דהיא אשת הראשון מותרת עליו כיון דהתנה שנגדו לא יהא בה שום צד קידושין ותהיה לגמרי כפנוי'. ממילא שייך זה גם לענין איסור אשת אח דהא כיון שאין נגדו צד קידושין אינה אשת אח כלל לגבי דידי'. וא"כ להנ"ל י"ל דכמו דאמרינן לענין איסור א"א דלא מהני לאסרה אעלמא משום שכבר אסורה ואף שנגדו כפנוי' היינו לגבי דידי' אבל לענין שיחולו קידושיו אעלמא לענין שנגדם היא א"א ואינם חלין כנ"ל ממילא שייך זה גם לענין איסור אשת אח ג"כ דאין קידושיו חלין לאסרה אעלמא מצד קידושיו דהא נגד כל העולם שהיא מקודשת לראובן היא אשת אח שאין קידושין תופסין בה ואף שהיא נגדו כפנוי' וכמו לענין איסור אשת איש כנ"ל. וא"כ מלבד שאין חלין מצד איסור אשת איש אין חלין ג"כ מצד איסור אשת אח. והנה לענין איסור אשת אח היא חייבי כריתות אף שגירשה אחיו או מת בלא יבום ואין קידושין תופסין. וא"כ שוב לא שייך מ"ש דנימא כיון שקידשה שמעון ונעשית אשת איש על ראובן פקעי קידושיו ושוב חלין קידושי שמעון גם לאסרה אעלמא. דז"א דאף שנפקעין קידושי ראובן מ"מ לא נפקעו למפרע רק משעה שנעשית עליו חייבי מיתות ולא עדיף מגירשה או מת וא"כ עדיין אין קידושי שמעון תופסין נגד לאסרה על העולם דנגדם היא אשת אח כנ"ל ואף שפקעו קידושי ראובן לא חיילי דהיא ח"כ כנ"ל וא"כ אף בקדשה שמעון סתם לא שייך שיחולו כנ"ל. אך עדיין קשה דמ"מ עכ"פ נפקעו קידושי ראובן שנעשית א"א עליו ולא מיקרי אשת ב' מתים. אך י"ל דהא משמע מן הירושלמי הובא ברשב"א ג"כ דר"א סבר דוקא בהתירה לכל העולם חוץ מאדם אחד אבל בהתירה רק לאחד לא מהני דאל"כ ליתני רבותא טפי וכן פי' המפרש ע"ש. וא"כ ממילא לר' אבא גם בקידושין כן דוקא שאסרה לכל העולם חוץ מפלוני מהני משא"כ להיפך כשקדשה רק נגד אדם א' לא מהני כנ"ל דילפינן ויצאה והיתה. וא"כ לכאורה קשה למ"ש דאף בקדשה שמעון סתם לא אהני רק למיסרה אראובן דנגד כ"ע היא א"א א"כ לא יועיל כלל קידושי שמעון דהוי רק נגד אדם אחד וכנ"ל. אך י"ל למאי דאמר פ' השולח [ד' מ"ג א'] דאף דחצייך מקודשת לא מהני מ"מ בחצי' שפחה וחצי' בת חורין מהני דלא שייר בקנינו והיינו שלא נשאר צד פנוי' ע"ש. וא"כ כאן דנגד כ"ע היא א"א מראשון אף שקידושי שמעון היא רק נגד ראובן מ"מ הא לא שייר בקנינו דלא נשאר צד פנוי' דאכ"ע אסורה ג"כ מחמת אישות ראובן ושפיר מהני דדוקא בקדשה לאחד ושייר כנ"ל. וא"כ ממילא מיושב דלא שייך כאן דנימא דפקעי קידושי ראובן מחמת קידושי שמעון דהא אי נימא דפקעי ואעפ"כ אינם חלין קדושי שמעון נגד כ"ע מחמת אשת אח דהוי ח"כ ושוב הוי פנוי' לגמרי נגד כל העולם רק אראובן ושוב לא יועיל כלל גם נגד ראובן דהוי רק קידשה לאדם אחד דהא שייר דהיינו שנשאר צד משוייר דאינה מקודשת רק נגד ראובן וא"כ אינה מקודשת כלל גם לשמעון ושוב לא פקעי קידושי ראובן מטעם הנ"ל. דאיך אפשר לומר שבשביל קידושי שמעון נפקעו קידושי ראובן הא אדרבה אם יפקעו כו' לא יהי' קידושי שמעון קידושין כלל כיון דאף שנפקעו מ"מ אינם חלין נגד כל העולם מטעם אשת אח כנ"ל ולכך לא פקעי וחלין עכ"פ קדושי שמעון נגד ראובן והוי אשת ב' מתים שפיר כנ"ל. אבל מגרש חוץ לפלוני אמרינן שפיר דכיון שניסת לאחר נפקעו אישות הראשון דהא נעשית א"א עליו וכאן כיון שנפקעו חלין קדושי הב' לגמרי גם נגד אותו פלוני דנעשית פנוי' כיון שהאיסור רק מצד אשת איש כנ"ל וכיון שפקעו תפסי קידושי הב' משא"כ באיסור אשת אח כנ"ל. אבל באמת נראה דבהא דקדשה שמעון סתם הוי שפיר קידושין גם לענין לאסרה על כל העולם דאל"כ אם מת ראובן ויש לו בנים תהי' מותרת לעלמא כיון שלא חלו קידושי שמעון נגד כל העולם. וגם בקדשה שמעון חוץ מראובן אין הטעם דלא אהני שאין יכולין לחול משום שהיא אשת איש נגד כל העולם. דנראה דז"א דהא בש"ס יבמות וקידושין [ס"ז ע"ב] יליף לה דאין קידושין תופסין באשת איש משום דאיתקוש חייבי כריתות להדדי וא"כ כל הטעם דאין קידושין תופסין בא"א הוא רק משום שהיא חייבי מיתות. וא"כ כאן כיון שקדשה ראובן חוץ משמעון ואינה עליו חייבי מיתות שפיר תופסין קידושיו ומאי בכך שהיא אשת איש נגד כל העולם הא גם בא"א תפסי קידושיו היכא שאינה חייבי מיתות וממילא כיון שמותרת לו תופסין קידושיו. ונאסרה עלכל העולם מחמת קידושיו ג"כ. רק הטעם בקדשה שמעון חוץ מראובן הוא דאינו מועיל משום דכתיב כי יקח איש אשה אמרינן דצריך שתיאסר ע"י קידושין ושבשעת קידושין יהי' מועיל לאיזה דבר ואל"ה לא מהני וכאן שקדשה חוץ מראובן דלא אהני שאסורה ועומדת לא תפסי הקידושין וממילא גם אם מת ראובן מותרת שאין קידושי שמעון מועילים כלום. משא"כ בקדשה שמעון סתם דהועילו לאסרה אראובן שוב הוי קידושין וממילא נאסרת על כל העולם ג"כ מצד קידושי שמעון אף שעליהם אסורה משום א"א מ"מ תופסין הקידושין כיון שאינה ח"מ עליו. והא דבעי קרא דלא תפסי קידושין בא"א הא בל"ז לא אהני שכבר אסורה. ז"א דאהני לאסרה על בעל הראשון. וא"כ ממילא עדיין קשה קושיית תוס' שיפקעו קידושי ראובן דהא תפסי קידושי שמעון אף נגד כל העולם וממילא נפקעו קידושי ראובן דלא נשאר צד פנוי' כנ"ל. אך אינו מוכרח וי"ל שפיר כנ"ל:

ונראה ליישב ולפרש תירוץ תוס' כיון שהתחיל לנתקה כו'. דהנה י"ל הטעם במגרש חוץ לפלוני ונשאת לאחר דפקעי כו'. דהא באמת גם ר"א מודה דבעינן כריתות בגט רק דסובר דמ"מ בחוץ לפלוני מהני משום דהא לגבי אותן שגירשה שפיר הוי כריתות דנגדם אין שום אישות אגוד בה. רק נגד זה שלא גירשה כלל ולכך שפיר מגורשת נגד אותן שהתירו. והנה לפי' תוס' ושאר פוסקים דלר"א מותרת לגמרי וצ"ל דלא אמרינן כמו בחציו עבד וחציו ב"ז שקידש דאתי צד עבדות ומשתמש בא"א וכן כאן למה תהי' מותרת לעלמא הא יש בה צד אישות ומשתמש בצד א"א וצ"ל דכיון דגירושין בדידי' תליא מלתא שהתורה נתנה לו רשות להתירה למי שירצה לר"א. וא"כ כיון שמגרשה נגד כל אדם מתירה כך שלא יהי' נשאר שום צד אישות נגד שאר אנשים ואף אותו הצד אישות שנגד פלוני הוא מתיר נגדם דגם זה בכלל הגירושין ושפיר מותרת להם שאין שום צד אישות נגדם. וכן להיפך נגד אותו פלוני אינו מתיר כלל ואף אותו צד פנוי' שנגד כל אדם אינו מתיר לאותו פלוני ואין נגדו שום צד פנוי' ולא תפסי קידושיו כלל כנ"ל. ולכך הוי כריתות נגד כל אדם ומהני. וא"כ נראה שפיר הטעם דכשקדשה אחר תפסי קידושיו גם נגד אותו פלוני ואף דהיא א"א נגדו. דהא אם לא יחולו קידושיו נגד אותו פלוני א"כ שוב נשאר צד אישות נגד כל אדם שלא יוכלו לקדשה ולאוסרה אפלוני משום אישות הראשון ושוב לא הוי כריתות כלל ולא מהני הגט כלל. וממילא כיון שמכלל הגירושין שלא ישאר שום צד אישות נגדם ממילא גם זה בכלל שיתפסו קידושין שלהם גם נגד אותו פלוני והוי זה בכלל הגירושין שמגרשה נגדם שיתפסו כנ"ל. שנגד כל אדם אינה אשת איש כלל גם נגד פלוני וניתר גם אישות שנגד פלוני כשמקדשה אחר כנ"ל. וממילא שפיר פקעי קידושי הא' מחמת הגירושין כשמקדשה אחר ונעשית רק אשתו של זה ומותרת אח"כ גם לאותו פלוני שנתגרשה גם נגדו כנ''ל. משא"כ הכא בקידושין שקדשה חוץ מפלוני לא שייך דנימא כנ"ל שנגד אותו פלוני תהי' מותרת ולא יהי' שום צד אישות גם נגד כל אדם דז"א דבשלמא בגירושין אל"ה לא יהי' גט כלל שלא יהי' כריתות וע"כ כוונתו כנ"ל. משא"כ בקידושין אדרבה כשהשיור יותר מועט מהני הקידושין בודאי ולכך אינה פנוי' לגמרי שלא ישאר כנ"ל. ושפיר לא נפקעו קידושין הא' במה שקדשה שמעון. וכתבו תוס' שפיר דבגירושי שהתחיל לנתקה ניתקה לגמרי משא"כ בקידושין שבא לקדשה אמרינן להיפך אדרבה ולא פקעי כנ"ל. דאדרבה אי נימא כן א"ה גם נגד כל אדם אין הקידושין לגמרי דהא אם יקדשה אותו פלוני יהיו נפקעים קידושיו גם נגדם וכיון דיליף ויצאה והיתה אפשר לא הי' מועיל דהוי שיור וע"כ להיפך כנ"ל:

אך לכאורה גם בגט יתפסו קידושי כל אדם גם נגד אותו פלוני כיון דאינו חייבי מיתות עליו תופסין קידושין גם באשת איש כמ"ש לעיל וממילא תפסי קידושיו לאסרה אפלוני מצד אישות שלו ג"כ. אך י"ל כיון דאינו מועיל אז בשעת קידושין נגד פלוני וגם אם יקדשה רק נגד פלוני לא יועיל מטעם דלא אהני דבל"ז אסורה משום אישות הראשון א"כ שוב הוי שיור לענין זה נגד כל אדם שלא יוכל לקדשה נגד אותו פלוני וכיון שהתירה לגמרי נגדם התירה שיחול קידושיו אף בענין זה ומשום שיפקעו לגמרי כנ"ל ולכך מהני ופקע כנ"ל:

והנה הר"ן ז"ל בחידושיו כתב כנ"ל. דקדשה שמעון חוץ מראובן לא מהני כלל ואם מת הראשון מותרת לעלמא אמנם הרשב"א ז"ל כתב דגם היכא דקידשה חוץ מראובן מ"מ אם מת ראובן ויש לו בנים אסורה לכל העולם משום קידושי שמעון. וגם לראובן אסורה משום צד אישות שבה כיון שיש לשמעון בה צד אישות וא"כ משתמש בצד א"א ואסורה לשניהם ע"ש. וא"כ לא שייך מ"ש:

ויש ליישב קו' תוס' גם לדברי הרשב"א ז"ל. דהנה לכאורה קשה לדבריו דבקדשה חוץ מפלוני מ"מ אסורה לפלוני ג"כ משום צד אישות שבה. דא"כ איך קתני ר"א מתיר גבי מגרש חוץ לפלוני הא כיון שנשאר הצד אישות נגד פלוני ממילא אסורה לכל אדם משום צד אישות שבה ולכאורה תמוה. אך לא קשה כלל דהא בחוץ שפיר מותרת להנשא לכל אדם דהא כשמקדשה אחר פקע האישות כולו ומותרת אח"כ גם לאותו פלוני כמבואר בש"ס. וא"כ לא שייך שתיאסר עליו משום צד אישות דכשמקדשה לא נשאר צד אישות כלל ולכך מותרת. והרשב"א ז"ל כתב שפיר גבי קידושין דלא פקע כדאמר בש"ס ושפיר אסורה משום צד אישות שעדיין נשאר בה משא"כ בגירושין כנ"ל. ואם כן שוב י"ל דזה עצמו הוא הטעם דבגירושין פקעי ולא בקידושין. דהנה הטעם דלר"א חשיב כריתות בחוץ היינו משום דמ"מ לגבי אותן שהתירה היא מותרת ומגורשת נגדם. וא"כ אי נימא כדברי הרשב"א שאסורה משום צד אישות א"כ אסורה גם נגדם משום הצד אישות שנגד פלוני ולא הוי גט כלל שוב דגם נגדם אינו כריתות. והטעם דמותרת היא משום דפקע. א"כ אמרינן שפיר דודאי הי' כוונתו במה שאמר חוץ מפלוני היינו כל זמן שלא יקדשנה אחר אבל כשיקדשנה אחר מתיר בגירושין אלו כל האישות גם נגד פלוני דאי לאו הכי לא יועילו הגירושין כלל כיון שתהי' אסורה לכל כנ"ל. ולכך אמרי' שפיר דפקע כנ"ל. אבל בקידושין שפיר לא פקעי דלמה יהי' כוונתו חוץ לפלוני שכשיקדשנה יפקע האישות גם נגדו הא גם בל"ז מועיל הקידושין ולא כיון חוץ רק שיחולו הקידושין אבל אסורה מחמת צד אישות כנ"ל:

או י"ל למ"ש הר"ן נדרים [כ"ט ע"א] דקידושין לזמן לא מהני דהוי רק קנין פירות ע"ש. וא"כ אם יהי' כוונתו חוץ מפלוני שכשיקדשה שמעון יפקעו קידושיו א"כ הוי כמקדשה עד שיקדשנה אותו פלוני וא"כ כשמקדשה אותו פלוני אח"כ נתבטלו קידושיו למפרע דאגלאי מלתא שלא הי' רק קנין לזמן וכיון שאינו רוצה להתנות דרך תנאי שאם יקדשנה פלוני לא יהי' קידושיו קדושין דהא לא קאמר על מנת רק חוץ א"כ ממילא ודאי אין כוונתושיפקעו כנ"ל. משא"כ במגרש חוץ כנ"ל. ויש לדחות:

והטעם הפשוט הוא דמסתמא כשבא לקדשה אינו רוצה שהאחר יפקיע קדושיו לגמרי גם נגדו משא"כ בבא לגרשה רק רוצה להתנות נגד אותו פלוני וכמו שמחלק הש"ס [ב"ב קל"ז ע"ב] גבי אחריך לפלוני ובין אחריך לעצמי ע"ש:

הנה מתוס' והר"ן בחידושיו משמע דבקדשה חוץ לפלוני מותרת לאותו פלוני לגמרי. ולא אמרינן דמשתמש בצד אשת איש כמ"ש הרשב"א. דאמרינן דנגד אותו פלוני אין שום צד אשת איש שכיון שהקידושין תלוין בדעתו לקדשה נגד מי שירצה. א"כ כך היה השיור שנגד פלוני לא יהי' שום צד א"א. וא"ש אליבייהו הא דלא הוי אשת ב' מתים בקדשה שמעון חוץ מראובן דלא אהני כלל שאינה נאסרת כלל על ראובן. וממילא שוב לא מהני גם נגד כל העולם דבעינן שבשעת הקדושין יחולו לאיזה דבר וממילא כשמת ראובן ויש לו בנים מותרת לעלמא ואינה אסורה כלל משום קידושי שמעון כיון שלא חלו אז וכמ"ש לעיל. וגם דמי ממש לגט שר"א מתיר כנ"ל:

ולשיטת הרשב"א ז"ל אמרינן בקדשה חוץ לפלוני דמ"מ אסורה על אותו פלוני משום דיש בה צד א"א שנגד כל העולם רק דקדושיו תופסין בה. וממילא סובר דבקדשה חוץ משמעון ואח"כ קידשה שמעון חוץ מראובן דג"כ נאסרה על ראובן משום הצד אישות של שמעון נגד כל אדם. ואם מת ראובן ויש לו בנים אסורה על כל העולם משום קדושין של שמעון ולא סברו כסברת הר"ן הנ"ל. דצריך שיחולו בשעת מעשה לאיזה דבר. או אפשר דמיקרי זה עצמו מועיל כשימות ראובן שתהי' אסורה לכל העולם. או דלטעמי' אזיל דנאסרה גם על ראובן משום הצד אישות. וא"כ איך נאמר דלא יחולו קדושי שמעון משום דאינו מועיל לשום דבר הא אם יחולו שפיר יועילו לאסרה אראובן משום צד אישות והר"ן ז"ל כתב זה רק לטעמי' דאינה נאסרת בחוץ ולא הועיל כלום משא"כ להרשב"א ז"ל דמועיל כנ"ל. ולכך סובר דאי מת או גירשה הראשון אסורה לעולם. רק הא דאמר בש"ס קדושי דשמעון לא אהני היינו מחמת דיבורו לא אהני שהוא התנה חוץ מראובן רק ממילא היא אסורה עליו משום צד האישות אבל לא מחמת דיבורו ע"ש. ולכאורה הא מ"מ הוי אשת ב' מתים ומאי בכך שמצד דיבורו לא הועיל כיון שבאמת מקודשת לשניהם. וצ"ל לדבריו דכיון דמ"מ אין איסור חל על איסור. ועכ"פ כל זמן שראובן חי לא חלו קידושי שמעון כלל כיון שאינו לא כולל ולא מוסיף כיון שלא אסרה אראובן ואף שממילא אסורה היא משום הצד אישות שנגד כל אדם אבל הוא לא אסרה וליכא מוסיף כו' וכיון דהרשב"א ז"ל מסיק דאיירי במתו שניהם ראובן ושמעון בב"א. וא"כ לא אשכחו רווחא כלל שיחולו קידושי שמעון ואינה נקראת אשת ב' מתים כלל. משא"כ בקדשה שמעון סתם דעכ"פ חלו נגד ראובן לגמרי ולמאן דאית לי' מוסיף אפשר דחלין נגד כל העולם ג"כ הוי שפיר אשת ב' מתים כנ"ל:

לכאורה קשה להרשב"א למאי דמשמע מדבריו שיש בה איסור א"א משום הצד אישות ומשמע דחייב מיתה ג"כ עלי'. וא"כ כיון דילפינן דאין קידושין תופסין בא"א משום דאיתקוש חייבי כריתות להדדי. א"כ למה יתפסו קדושי שמעון מה בכך שאמר חוץ לפלוני ויש בה צד פנוי' הא מ"מ הוי חייבי מיתות עליו מחמת הצד אישות וממילא אין קידושין תופסין. אך לא קשה דלא ילפינן רק דבמה שהיא חייבי מיתות לא תפסי קידושין וכאן באמת באותו צד שהיא חייבי מיתות לא תפסי. רק בהצד שהיא פנוי' ומותרת רק דאי אפשר זה בלא זה ואסורה משום הצד אישות. אבל באמת יש צד שאין חיוב מיתה ובזה תופסין הקידושין כנ"ל. ובזה מיושב דלכאורה קשה כמו להרשב"א ז"ל דאסורה גם לזה שהתירה משום הצד אישות שנגד כל אדם כמו כן נימא דיתפסו קדושי אחרים ג"כ משום הצד פנוי' שיש בה נגד פלוני דכיון שיש צד פנוי' יתפסו הקידושין בה. ולמ"ש מיושב דנגדם לא תפסי דמ"מ היא חייבי מיתה עליהם לגמרי שאין כאן צד שתהי' מותרת עליהם ואיתקוש חייבי כריתות להדדי כנ"ל:

והנה להרשב"א ז"ל דהא דמותרת לר"א בחוץ לפלוני הוא כמ"ש לעיל משום דכיון שמקדשה האחר פקע האישות לגמרי ולכך מותרת. אמנם לפ"ז בביאת זנות בלא קידושין ממילא אסורה לר"א אף נגד אותו שגירשה כיון שלא פקע איסורה משום האישות שנגד פלוני וי"ל דבאמת אינה מותרת רק ע"י קידושין. ובזה מיושב קושיית הרשב"א ז"ל לקמן דפריך הש"ס אי בחוץ הא משרי שרי דמודה ר"א היכא שניסת לאחר דמותרת אח"כ לפלוני דפקע אלא בעל מנת ותמה הרשב"א דהא אי סבר דבע"מ פליגי א"כ פליג ג"כ אהך ברייתא דמודה ר"א דהא לא איירי כלל בחוץ. וא"כ הי' לו לומר דאיירי בחוץ ופליג אהך ברייתא וסבר דלא מודה ר"א בחוץ בניסת לאחר כלל ע"ש. ולמ"ש מיושב דהא אי סבר ר"א דלא פקע כשמקדשה אחר. א"כ איך מתיר ר"א להנשא הא אסורה משום הצד אישות שנגד פלוני לסברת הרשב"א ז"ל בקדושין דכיון דלא פקע אסורה בנשואין כמו בזנות. ומוכח ע"כ דסבר ר"א דפקע כנ"ל:

אך לכאורה עדיין קשה הא הטעם דהוי כריתות לר"א בחוץ הוא משום דלאותן שהתירה עכ"פ הוי כריתות לגמרי ע"ש בש"ס גבי היום אי את אשתי כו'. וא"כ למ"ש הא אסורה בזנות לכל העולם גם לאותן שהתירה ושוב לא הוי כריתות כלל ולמה מהני כנ"ל. וי"ל דמ"מ לר"א אף אם אמר בפירוש חוץ מזנותיך הי' מועיל דמ"מ בנישואין שהתירה הוי כריתות לאותו דבר ומהני. וכן כאן כיון שלענין נשואין הוי כריתות לגמרי. אך למ"ש הרשב"א ז"ל דעדיף יותר היכא שאומר בפירוש שאינו מתיר לזה דאז הוי כריתות עכ"פ למה שמתיר משא"כ היכא דאינו כריתות למה שמתיר ע"ש, וגם כאן כיון שמתיר גם בזנות ואעפ"כ אסורה שוב לא הוי כריתות כנ"ל. וי"ל דמ"מ כיון שהאיסור מצד אחר חשיב כריתות לר"א:

או י"ל דהא לכאורה למה בע"מ שלא תשתי יין כל ימי חיי פלוני הוי כריתות כיון שאפשר שימות פלוני כו'. ולמה בחוץ לפלוני לא יהי' כריתות הא אפשר ג"כ שימות פלוני ויהי' כריתות לגמרי כנ"ל. אך ז"א דבשלמא התם בתנאי דע"מ א"כ אם ימות פלוני ויתקיים התנאי יהי' כריתות לגמרי אבל כאן בחוץ לפלוני אטו כשימות תהי' מותרת לפלוני הא עדיין השיור במקומו רק שאין כאן אותו פלוני ולכך הוי שיור כנ"ל. וכמ"ש הרמב"ם ביין זה דבעינן שהותרה לזה שנאסרה וא"כ לר"א בחוץ שפיר נגד כל אדם הוי כריתות דהא התירה לגמרי ואף שאסורה בזנות משום צד אישות שנגד פלוני מ"מ לענין זה שפיר אמרינן דהא כשימות אותו פלוני יהי' כריתות לגמרי נגד כל אדם שלא יאסר עליהם הצד אישות והוי כלא תשתי יין כל ימי חיי פלוני נגד כל אדם ושפיר הוי כריתות ומהני כנ"ל. ויש לדחות:

ולכאורה משמע כדברי הרשב"א ז"ל. דלדבריהם קשה למה נקט לענין אשת ב' מתים הוי לי' למנקט רבותא דקדושי שמעון לא חלו כלל וכשמתראובן מותרת לעלמא ומוכח כהרשב"א. אך י"ל דלא בעי רק לאשכוחי אשת ב' מתים ודחי דבכה"ג לא הוי אשת ב' מתים וכנ"ל:

עוד נראה דהרשב"א ז"ל לא אמר סברתו רק אליבא דידן דאמרינן בגירושין דלא כר"א רק מאי דבעי הש"ס את"ל איתא לדר' אבא היינו דמודו רבנן בקידושין דמהני חוץ. ע"ז כתב הרשב"א ז"ל דעכ"פ אסורה משום צד אישות. אבל לר"א מודה הרשב"א דסבר שמותרת לזה שהתירה. והטעם לזה דהא אמר לקמן ר"ע ק"ו הוא ומה גרושה הקלה אסורה משום צד גירושין שבה אשת איש החמורה לא כ"ש. ורבא אמר דאית לי' פרכא לר"א היינו דאיסור כהונה שאני גם לענין זה וא"כ משמע להדיא דלר"א לא אמרינן שתהי' אסורה משום צד אישות שבה ודוקא לדידן דקיי"ל כרבנן וממילא הוי כפירכא דר"ע ואמרינן הק"ו שפיר אסורה גם לאותו פלוני שאמר חוץ משום הצד אישות דילפינן מגרושה כנ"ל משא"כ לר"א כנ"ל:

אמנם אי אפשר לומר כן דהא ע"כ בעיא דר' אבא לא קאי אליבא דר' עקיבא דאיך אפשר דר"ע יודה גבי קידושין דסגי בקנין כל דהו ומהני הא הק"ו דידי' שעל גירושין שייך גם בקידושין דהא ע"כ אין כוונת ר' עקיבא דתהי' אסורה משום צד אישות דמאי פריך דלמא באמת אסורה בזנות משום צד א"א רק דמ"מ בנישואין מותרת דכשקדשה האחר פקע האישות לגמרי ולא נשאר כלל צד א"א אף נגד פלוני ולמה יאסר ולא דמי כלל לגרושה. וע"כ דפריך ר"ע שלא יהיו קידושין תופסין בה כלל דכמו בגרושה אמרינן משום צד גירושין יש עליו לאו דגרושה והוי כאלו היתה כולה גרושה כמו כן כיון שיש צד א"א החמורה הוי כאלו היא כולה א"א ואין קידושין תופסין בה. וא"כ איך יאמר ר' אבא אליבי' דמודה בקידושין בחוץ לפלוני הא ג"כ לא תפסי קידושי פלוני משום הצד א"א מק"ו דגרושה כנ"ל. ומה חילוק לענין זה בין גירושין לקידושין. וע"כ דלא קאי רק לשאר רבנן דלא סברי ק"ו הנ"ל משום דאיסור כהונה שאני רק משום כריתות ובעי שפיר דאפשר מודי בקידושין כנ"ל. וא"כ כיון דלא ילפינן הק"ו י"ל דמותרת ג"כ לאותו פלוני ואין הצד א"א איסור כלל כמו לר"א כנ"ל:

אך מ"מ י"ל כנ"ל דבעי' דר' אבא הוא גם אליבא דר"ע. וי"ל דבאמת ר"ע לא יליף רק לענין איסור דממילא אסורה לאותו שהתירה משום צד א"א. ושוב סובר כמ"ש לעיל דכיון דגם לאותן שהתירה אסורה בזנות שוב לא הוי כריתות כלל ולכך מסיק הא למדת שאין זה כריתות והיינו כנ"ל דהא לא הוי כריתות גם לכל אדם. ובעי שפיר הקידושין דסגי בקנין כל דהוא י"ל דמודה ר"ע דאף שאסורה לאותו פלוני ג"כ משום צד א"א מכל מקום תופסין קידושין דהוי קידושין מ"מ בצד פנוי' והקידושין ראשונים הועילו כיון דסגי בקנין כל דהו ודוקא בגט לא חשוב כריתות משום האיסור כנ"ל. ושפיר דברי הרשב"א ז"ל נכונים לדידן משא"כ לר"א כנ"ל. ואדרבה יש ראי' לדברי הרשב"א ז"ל דקשה לר"י הגלילי דאמר האסור אסור לכל והמותר מותר לכל כו' ואיך בעי' ר' אבא אליבא דרבנן דלמא מודו בקדושין הא שייך גם בקידושין טעמא דר"י הגלילי האסור אסור לכל ואיך אפשר שיועיל בקדושין חוץ לפלוני. ולהרשב"א ז"ל א"ש דלא פריך ר"י הגלילי רק כיון דהאסור אסור לכל ממילא אסורה גם לאותן שהתירה משום צד א"א ושוב לא הוי כריתות לגמרי כיון דלא ניתרת להם. אבל בקדושין דלא בעי רק קנין כל דהו לא שייך כלל האי פרכא דבאמת גם בחוץ לפלוני אסור לכל דגם לאותו פלוני אסורה משום צד א"א ואעפ"כ תפסי קידושין כנ"ל ודוקא בגט פריך כנ"ל:

ולשיטת שאר פוסקים צ"ל דבעיא דר"א הוא רק למאי דמסיק רבא לכולהו אית להו פירכא לבר מדר"א ב"ע משום דלא הוי כריתות ובעי ר"א שפיר דלמא מודו בקידושין כנ"ל ודוחק:

בע"מ שלא תנשאי כו' אף דאגוד' בי' מ"מ הוי כמו שלא תשתי יין כל ימי חיי פלוני דאפשר דמאית והוי כריתות. ולכאורה למאי דאמר בש"ס ריש כתובות גבי אם לא באתי מכאן ועד י"ב חודש דאם מת אי יש אונס בגיטין לא מיקרי אם לא באתי והוי לא נתקיים התנאי כיון דמה שלא בא הוא מחמת אונס שמת ע"ש. וא"כ גם כאן ע"מ שלא תנשאי לפלוני נימא דאם מת הוי ג"כ לא נתקיים התנאי כיון שהוא אונס. אך ז"א דדוקא בתנאי דאם שהגט אינו חל עד אחר ל' כשלא בא שייך כנ"ל ואינו חל אז משא"כ בע"מ דהוא מעכשיו שהגט חל מיד רק להיפך כשנשאת נתבטל הגט למפרע משא"כ כשלא נישאת ועכ"פ נהי דלא מיקרי נתקיים הא עכ"פ לא מיקרי נתבטל ג"כ דמ"מ לא נישאת ומהני כנ"ל. אך במ"ש תוס' ד"ה שר"א כו' דגבי שלא תבעלי חיישינן שיבא עלי' באונס לכאורה מאי בכך הא הוי אונס ולא מיקרי נתבטל. אך צ"ל כמ"ש הש"ך ז"ל [בח"מ סי' כ"א] דזה מיקרי אונס רחמנא חייבי' לא אמרינן כיון שמ"מ רוצה שלא תבעל לו כנ"ל:

לכאורה נימא בע"מ שלא תנשאי אי לא מהני לרבנן דהוי תנאי ומעשה בדבר אחד דהתנאי בטל והמעשה קיים. דכיון דמתירה לכל אדם אף לפלוני ועל תנאי שלא תנשא לו א"כ התנאי בדבר א' עם המעשה. וגם התנאי סותר למעשה כיון שלא הוי גט ושוב נימא דהוי גט וי"ל דבשלמא אם הי' מתנה שלא תהי' מותרת לפלוני הי' תנאי ומעשה בדבר א' אבל כאן התנאי הוא שאף שתהי' מותרת לו מ"מ לא תנשא לו וזה אינו בדבר א' דהמעשה הוא שמתירה לכל והתנאי אינו בההיתר כלל דבאמת מותרת גם לו רק דלא תנשא אף שמותרת ולא הוי בדבר אחד ועיין בהרא"ש ז"ל דקשה כנ"ל. וצריך לדחוק. וכן צ"ל דלא הוי מתנה עמ"ש בתורה כמו בשאר כסות שכתבו תוס' [כתובות ד' נ"ו ע"א] כיון שאין קדושין לחצאין ממילא מיד שאמר הרי את מקודשת חל חיוב דשאר כסות והוי מתנה עמ"ש בתורה ע"ש. ולא אמרינן גם כאן כנ"ל כיון שאומר הרי את מגורשת מותרת גם לפלוני דאין גט לחצאין לרבנן וממילא שוב בטל התנאי. וצ"ל ג"כ כנ"ל דאינו מתנה שלא תהי' מותרת רק שלא תנשא. וכן שם י"ל כשמתנה ע"מ שלא אתן לך שאר כסות אף שהוא חייב י"ל ג"כ דלא הוי מתנה עמ"ש בתורה ע"ש. וקשה ג"כ על דברי הרא"ש שכ' בע"מ שלא תהי' מותרת ע"ש:

הרשב"א ז"ל הקשה אבעיא דר' אבא בקדושין חוץ כו'. הא ר"י אמר בקדשה מעכשיו ולאחר ל' דקדושי כולן תופסין בה דכל חד רווחא לחברי' שביק והוי כאלו אמר שמקדשה חוץ לאותן שיקדשוך עד ל' יום וסבר ע"כ דמהני חוץ בקדושין ע"ש. ותירץ דכיון שאחר ל' גומרין מהני. רק הקשה דא"כ גם בגט יהי' מועיל מהיום ולאחר ל' ע"ש. וי"ל דהוי כאלו התנה ע"מ שאם יקדשה אחר תוך ל' יהי' שיור ולא יגמרו עד אחר ל' וממילא יתפסו קדושי האחר ואם לא יקדשה אחר יהי' למפרע הקידושין ולכך מהני. דהוי כמו ע"מ שלא תשתי יין כל ימי חיי פלוני דכיון דאפשר שימות ויהי' כריתות מהני אף שלא מת. וכן התם אפשר שלא יקדשנה אחר ויהי' לגמרי למפרע בלא שיור ממילא מהני אף שמקדשהאחר כנ"ל. וא"ל כיון דבעינן הכא שיהי' הקידושין מועילין לאיזה דבר. והתם מה מועילין עד הל' יום כיון שתופסין קדושין ז"א דמהני שפיר לאסרה על כל העולם כמ"ש הרשב"א ז"ל שאסורה אף שהוא שיור. וגם מהני ממ"נ אם לא יקדשה אחר מהני למפרע ואי יקדשנה אחר מהני שתהי' מקודשת גם לו מחמת קדושין אלו כנ"ל. אבל בגט אין לומר במהיום ולאחר ל' שכונתו חוץ לאותן שיקדשוה עד ל' לא יתפסו הקדושין דז"א דא"כ אין הגירושין מתירין כלום לשום אדם אותן הל' יום כיון שהיא א"א לגמרי שלא יתפסו בה קידושין וכיון שאינו מתיר לא הוי גט כלל עד אחר ל' כנ"ל:

הרמב"ם ז"ל פסק כבעיא דר' אבא. וראייתו מדקאמר אביי את"ל איתא לדר' אבא כו' והקשו דלמא לא בעי אביי רק לר"א דגם בגט מהני חוץ וסבר ג"כ כפשיטות דר' אבא דילפינן ויצאה והיתה כו' וי"ל בפשיטות דהרמב"ם ז"ל סובר כמ"ש הר"ן בחידושיו דמדקאמר קדושי דשמעון לא מהני מוכח דמותרת לראובן כיון שאמר חוץ מראובן ודלא כהרשב"א ז"ל ע"ש. והנה ר"א דיליף מאיסור כהונה א"כ ק"ו דר"י הגלילי ודאי קאי לאמת ומה גרושה אסורה משום צד גירושין מכל שכן שאסורה משום צד א"א. וע"כ דר"א סבר אף שאסורה מ"מ הא הקידושין תופסין עכ"פ וכיון שתופסין הקדושין ממילא פקע קדושיו הראשון ואין כאן צד א"א כלל ולכך מותרת לאותן שהתירה. וא"כ בקדושין דלא פקעי כמ"ש תוס' ומוכרח וא"כ אסורה גם לפלוני שאמר חוץ משום הצד א"א דילפינן ק"ו מגרושה כנ"ל וא"כ איך אמר אביי קדושי דשמעון לא מהני הא נאסרת על ראובן כנ"ל והוכיח הרמב"ם ז"ל דע"כ בעיא דאביי היא לדידן דבגט לא מהני שיור רק כבעיא דר' אבא דבקדושין מודו רבנן כו'. וממילא לא ילפינן מאיסור כהונה ושוב י"ל דאין צד אשת איש אוסר כלל בכה"ג ואמר שפיר קדושין דשמעון לא אהני. ופסק הרמב"ם ז"ל שפיר דמוכח דסבר אביי גם לדידן ספיקא דר' אבא דבקדושין מודו רבנן כנ"ל. ואף די"ל דסבר כר' ינאי אליבא דר"א מ"מ פוסק כר' יוחנן דיליף ר"א מאיסור כהונה ע"ש כנ"ל:

או י"ל דהוכיח מקו' תוס' דנימא שפקע כשקדשה האחר. אך אי מפרשינן אליבא דרבנן י"ל דסבר כראב"ש דפליג בהא אר"א היכן מצינו שזה אוסר וזה מתיר ולא פקע ומוכח דסובר בעיא דר' אבא גם אליבא דרבנן לדידן כנ"ל:

או י"ל דהוכיח מר' יוחנן דסבר במעכשיו ולאחר ל' דקדושי כולן תופסין וע"כ אף דבחוץ הוי ספיקא ולמה התם ודאי. וע"כ כמו שחילק הרשב"א ז"ל דשם אחר ל' גומר עכ"פ ע"ש. והנה התם אמר דמודה ר"י בגט דגיטא דמשייר לאו כלום הוא וע"ש פרש"י דלא כתו'. דבאמת פי' תוס' שם תמוה שפי' דבקדושין אם הי' אומר מהיום ולאחר מיתה ג"כ לא הי' מהני דבשעה שיהי' גומרין הוא אחר מיתה ודוקא אחר ל' שראוין לגמור גם אז. ותמוה דהא כיון שקדשה אחר תוך ל' אין קדושין תופסין בא"א כמו לאחר מיתה ומה חילוק. ולכך סובר כפי' רש"י דשאני גט דבעינן כריתות כו'. ומה שהקשו תוס' שם דילפינן ויצאה והיתה לא קשה לדידי' דסבר דלא מקשינן לענין זה דבקדושין סגי בקנין כל דהו כבעיא דר' אבא. ומוכח שפיר דבעיא דר"א קאי למסקנא אליבא דרבנן כנ"ל. ואין להקשות כיון דר"י פשיטא לי' דלא ילפינן ויצאה והיתה לענין שיור יהי' גם בחוץ ודאי קדושין לא קשה די"ל דבלא ההיקש מספקא לי' בחוץ כיון דשייר לעולם הוי כחצי אשה או לא. או י"ל דהא באמת בכל הדברים מקשינן הוי' ליציאה. וי"ל הטעם דהכא הטעם בגט דלא מהני הוא כיון שנשאר הצד אישות א"כ אותו הצד א"א אוסרה אף לאותן שהתירה כמ"ש הרשב"א ז"ל ואין כאן כריתות כלל דלא הותרה לשום אדם ובקדושין הוא להיפך כיון שהצד א"א אוסרה גם לאותן ששייר א"כ לא הוי שיור ומהני בודאי ולא שייך למילף לענין זה הוי' מיציאה ואדרבה איכא למילף כמו דשם אוסר הצד א"ו גם בקידושין כן כנ"ל:

הנה בהתנה ע"מ שלא תנשאי לפלוני ואם תנשאי יתבטל הגט למפרע וגם חוץ ששייר שנגד אותו פלוני תהי' כא"א עדיין י"ל דמהני יותר מחוץ גרידא. דכיון שמבואר לקמן דאבא ואביך לא חשיב שיור משום שאין הקדושין תופסין בלא שיור ע"ש וא"כ כיון דאמרינן דמודו רבנן בע"מ דהוי כריתות וא"כ שוב אף שאמר חוץ ושייר ג"כ מ"מ הוי שוב כשיור דאבא ואביך דהא גם בלא חוץ אין קידושי פלוני תופסין בה מחמת התנאי דעל מנת דזה לא הוי שיור וממילא אף ששייר חוץ לא הוי שיור כנ"ל. ויש לדחות. ובפרט לשטת הר"ן דבע"מ חלין הנשואין לרגע זו ע"ש: