חידושי הרי"מ על גיטין כו.

מתני' הכותב טופסי גיטין כו' והקשו תוס' מאי פריך דמחזי כשיקרא לר"א הא לא שייך בטופס מיחזי כשיקרא עוד הקשו לשיטת רש"י ז"ל ע"ש. וי"ל בפשיטות למה שפירש"י דחדא גזירה גזר ר"א רק טופס דשטרות הוי גזירה לגזירה אטו טופס דגיטין וטופס דגיטין אטו תורף ע"ש. וא"כ פריך שפיר כיון דתורף דשטרות פסול משום מיחזי כשיקרא שוב יפסל הטופס ג"כ גזירה אטו תורף דשטרות גופי' דלא הוי שוב גזירה לגזירה דתורף דשטרות פסול מצד עצמם. וגם קושי' השני' לא קשה דאי הוי סבר ר"פ כת"ק לא קשה דהוא לא גזר טופס אטו תורף כלל ממילא כשר טופס דשטרות דבטופס לחוד לא שייך מיחזי כשיקרא כנ"ל. והתוס' צ"ל דסברי דמיחזי כשיקרא גופי' ג"כ הוי רק מדרבנן ושוב הוי ג"כ כמו גזירה לגזירה אבל לשיטת רש"י ז"ל שפיר י"ל כנ"ל או י"ל דסובר כמ"ש הטור דדייק מהא דר"א מכשיר חוץ מגיטי נשים כו' דפסול אפי' דיעבד ואם נשאת תצא ע"ש. וי"ל למ"ש הר"ן פ' המגרש דבהנך דהחמירו הוא משום שאינו רק בגיטין ולא בשטרות ויבאו לטעות ע"ש ופריך שפיר דהא מיחזי כשיקרא וממילא בתורף פסול גם בשטרות ושוב אינו ראי' לפסול דיעבד בטופס דגיטין דהוא מגזירה דתורף והוא נוהג גם בשטרות כו' ולא החמירו ע"ש. ויש לדחות:

חוץ מגיטי נשים. וכ' תוס' דבשיחרורי עבדים מכשיר דאל"ה ליתני לעיל בהנך דשוו גט לשיחרור ע"ש. ואינו מובן למה לא יופסל גם בשיחרור גזירה אטו תורף הא חזינן גבי עדי הגט אין חותמין כו' גזירה משום כולכם דגם בשיחרור גזרינן ע"ש. ונראה הטעם. דהא ודאי כיון דקי"ל משחרר עבדו עובר בעשה. ור"א עצמו סבר לעולם בהם תעבודו חובה וא"כ לא שייך למיגזר טופס אטו תורף שהסופר יזמין תורף בשביל אותן שאינם רשאים לשחרר דבזה יש איסור ולא חיישינן והסופר עובר על לפני עור כו' כמו ברבית. וע"כ רק על אותן שהוא מחויב לשחרר כגון יוצא בשן ועין וכה"ג:

אמנם למאי דאמר בש"ס ריש זבחים דפריך למה בקדשים דבעי זביחה לשמה וסתמא כשר ובגט סתמא פסול ומשני משום דסתם אשה לאו לגירושין קיימא ודייק מהא דכותב טופסי גיטין דסתמא לא מהני ע"ש. וא"כ בשיחרור באותן שהוא מחויב לשחרר שוב סתמא לשחרור קיימא דהא כופין אותו וממילא גם סתמא לשמה קיימא ולא שייך למיגזר אטו תורף דגם התורף יהי' כשר באותם שמחויב לשחרר כמו בקדשים. ואף דתוס' כתבו שם דאפילו זינתה שעומדת להתגרש לא מהני. מ"מ לא מבעי' לחד תירוצא שם דרשאי לדור עמה ולא לגרש ע"ש. א"כ בשיחרור לא שייך זה דהא כופין אותן לשחרר כדי שיוכל לישא ב"ח. רק אפילו למ"ש שם דאין עומדת להתגרש בגט זה דוקא. מ"מ הא כ' דדוקא בגט שהבעל מקפיד שלא יכתבנו אחר משא"כ בסוטה אין הכהן מקפיד ע"ש בסוטה. וממילא גם בשיחרור אין הרב מקפיד וי"ל דג"כ סתמא לשמה כנ"ל. ושוב לא שייך הגזירה כנ"ל. דלא משכחת בשיחרור שיהי' רשות אלא או איסור או חיוב כנ"ל:

מפני התקנה. לכאורה קשה למה לא מפרש למ"ד כתב סופר ועד כשר. וא"כ ודאי גם לר"מ בעינן כתיבה לשמה כה"ג דאז הכתיבה הוי חתימה וזה הכריתות. ולכך אינו רשאי לכתוב התורף שלא לשמה דשמא יצטרף ויתן עם חתימת עד אחד. וי"ל כיון דחזינן דאפילו מצאו באשפה כשר וע"כ דלא חיישינ'לחשש הנ"ל. וכן לר"א הי' אפשר לפרש כנ"ל: