חידושי הרי"מ על גיטין יז.

גמ' מפני מה תיקנו זמן כו' והקשו המפ' הא קי"ל דמדאורייתא בעינן בכל העדיות דרישה וחקירה והא דאין בודקין עידי נשים כו' הוא מדרבנן וא"כ בעינן זמן מדאורייתא דהוא החקירות באיזה יום כו' ע"ש בס' פ"י ובתומים ע"ש ולא ראו דברי הנמוקי יוסף שהקשה זה בסנהדרין פ' אד"מ ז"ל שם וכן גט דמכשרינן דיעבד אפילו אין בו זמן מהאי תקנתא הוא דלא בעינן דרישה וחקירה כיון דשכיחי כו' ויש כח ביד חכמים לעשות דכל מקדש אדעתא דרבנן מקדש ואפקעינהו רבנן כו' לקידושין בגט זה כו' ע"ש. והנה באמת דבריו תמוהים דבכל גט שאין בו זמן דכשר יהי' כל בעילותיו זנות כו' וגם מאי אמר הכא שמא יחפה הא כדין יחפה אם יתן לה גט שאין בו זמן וגם מה לו לחפות הא אף אם זינתה קודם גירושין ג"כ אינה חייבת כיון דהפקיעו למפרע הקדושין וכבר דחו גם הם תירוץ זה כמ"ש אך דברי הנ"י תמוהים כנ"ל:

ונראה ליישב דהנה הב"ש כתב דהעדות של העידי חתימה הוא שמעידים שנכתב בציוי הבעל ע"ש. והנה קי"ל דעד א' נאמן באיסורין ואפילו קרוב או פסול רק בדבר שבערוה הדין הוא דאין דבר שבערוה פחות משנים. והמפ' כתבו הטעם דאף דלענין הנאמנות שוה דבר שערוה לשאר איסורין דכמו דאומר עד א' אמת בשאר איסורין משום חזקה אין אדם כו' כך אומר אמת גם בדבר שבערוה רק דאין א' נאמן משום דאף אי אומר אמת שקדשה או גירשה בפניו ולא מהני דאין דבר כו' דגוף הדבר לא נגמר עד שיהי' בפני ב' עדים דדרשא דדבר דבר קאי על גוף הגט או הקדושין שאינו נגמר בלא עדים ולא על הנאמנות שאחר כן ולכך לא מהני ע"ש וברשב"א ז"ל ובת"ה ומהרי"ט חלק ב'. ואף שהרבה חולקים מ"מ י"ל דנ"י סובר כן. והנה לכאורה בעד א' אומר שקידשה או גירשה בפני ב' עדים לענין זה ראוי להיות נאמן דעל זה שפיר עד א' נאמן באיסורין כיון דאם אומר אמת שקדשה בעדים כבר נגמר הדבר ולא שייך הטעם דאין דבר שבערוה כו' רק דאעפ"כ אינו נאמן מטעם איתחזק איסורא כו' דזה הוא שפיר ע"י הנאמנות שאינו נאמן להוציא מחזקה וממילא אינו נאמן גם ע"ז שקדשה בעדים להוציאה מחזקתה אבל הטעם דדבר שבערוה לא שייך כנ"ל ויש פוסקים באמת דכה"ג נאמן אם אין מכחישו ע"ש בש"ע. והנה כשיש עדים בשעת הקדושין או הגירושין נגמר הדבר והיא מקודשת או כו' ואף דלא העידו העדים עדיין בפני ב"ד ולא הי' דרישה וחקירה ואעפ"כ הוי קדושין כו' כיון שנעשה בפני עדים שראוים להעיד בפני ב"ד ולדרוש ולחקור אותם כבר היא מקודשת מדאורייתא וא"כ ממילא לא קשה לכאורה קושית הנ"י הנ"ל בגט שאין בו זמן דליכא דרישה וחקירה דכיון שעדותם שנכתב בציוי הבעל והנה על גוף ההכשר של העידי חתימה ודאי לא קשה למ"ד עידי חתימה כרתי כיון דוכתב היינו וחתם אליבי' אלא דקשה כשבא הגט שאין בו זמן עכשיו לפנינו איך סומכין עליו הא בעי דו"ח וא"כ למ"ש א"ש כיון שהעידי חתימה מעידים שנכתב בצווי הבעל ומעידים שזה נעשה בפניהם והיינו שנעשה בפני כשרים שראוים להעיד ולדרוש ולחקור אותם שכיון שראו הי' ראוי לחקור אותם כנ"ל וא"כ על זה נאמנין שפיר אף בלא דו"ח דבלא דו"ח הוא הפסול דהוי עדות שאאי"ל והם כפסולים ובכל מאי דעד א' נאמן באיסורין גם פסולין נאמני' וא"כ ממילא מה שמעידין עכשיו שנעשה בפני עדים בפניהם כנ"ל ע"ז שפיר נאמנים בלא דו"ח מטעם עד א' נאמן באיסורין כיון דלא שייך דבר שבערוה כיון שאומרים שנעשה בעדים היינו בפניהם שהיו ראוים לחקור שיהיה יכול להזימו כנ"ל וממילא אף שעל עדותם זה אינו יכול להזימו נאמנין מטעם ע"א כו' כיון דאי אמת נעשה בעדי' כנ"ל אך אעפ"כ אינם נאמני' מטעם איתחזק איסורא ולענין זה בעינן שפיר גם עכשיו שיהי' יכול להזימו דאל"ה אינם נאמנים להוציא מחזקה כנ"ל וקשה כנ"ל:

ולפ"ז מיושב שפיר תירוץ הנ"י דנאמנים מדרבנן ואפקעינהו רבנן לקדושין כנ"ל וא"כ כיון דאפקעינהו ממילא ליכא חזקת א"א ואף אם אומרים שקר אינה א"א דהפקיעו כו' א"כ ממילא נאמנים מדאו' מטעם עד א' נאמן כו' כיון דדבר שבערוה לא הוי כנ"ל וגם איתחזק לא הוי כיון דאף אי אינם נאמנים אפקעינהו כו' ולכך ממילא נאמנים מדאורייתא כנ"ל ואף אי בא אח"כ לידי חיוב מיתה בקדשה אחר וכה"ג מ"מ כיון שכבר נאמני' והוחזק וכמ"ש הרמב"ם ז"ל גבי חלב ע"ש וממילא אין אומרים כלל אפקעינהו דשפיר נאמנים עכשיו מדאורייתא כנ"ל וממילא אינו יכול לחפות כלל כנ"ל ואף שיהי' ספק שמא אומרים שקר והפקיעו למפרע ואינה חייבת אך ז"א דעל זה איכא חזקה בהיפך שלא הפקיעו ממה שהיתה כמ"ש תוס' לקמן פ' השולח ואמרינן שאומרים אמת ולא הפקיעו כיון דאי נימא שאינם נאמנים הפקיעו כנ"ל ומיושב שפיר דברי הנ"י כנ"ל. ולשטת הפ' דדבר שבערוה בלא איתחזק נאמן א' בל"ז א"ש כנ"ל וגם להפ' דמינוי שליחות אין צריך עדים דלא קאי עליו דבר כו' וע"ש והעידי חתימה מעידין שנכתב בשליחות ולא הוי דבר שבערוה כנ"ל ורק איתחזק וא"ש כנ"ל בפשיטות דלעניןהזיוף הוא מטעם חזקה דלא חציף כו' ואף שפ' הרמב"ם דבגט הוא דאורייתא בלא נתקיים מטעם חזקת א"א כמ"ש הרה"מ שם מ"מ כיון שהוא מטעם חזקה ממילא א"ש כנ"ל:

ולפ"ז יש לישב דברי הרא"ש ז"ל שפסק בגט מוקדם דבטל לגמרי מדאורייתא ותמהו עליו הב"י ושאר פ' דהא רק משום גזירה מדרבנן ע"ש. ולמ"ש א"ש דהטעם דתקנו חכמים ואפקעינהו כו' בגט שאין בו זמן אף דהוא גט פסול ולא שייך התקנה דשכיחי כיון שהוא פסול ותירצו משום דכשר בדיעבד דלא תצא שייך שפיר התקנה אבל במוקדם דמ"מ תצא בדיעבד ע"ש דלא כהרמב"ם ז"ל מחמת שהוא בשקר ע"ש. וא"כ כיון שפסול לגמרי ממילא לא שייך התקנה דאפקעינהו כו' וממילא פסול מדאורייתא דליכא דרישה וחקירה כיון שהוא מוקדם ולא שייך מ"ש דעד א' נאמן כנ"ל דז"א כיון שלא הפקיעו במוקדם א"כ ממילא הוי איתחזק איסורא ובעינן שפיר יכול להזימו מדאורייתא ולכך בטל שפיר מדאורייתא כנ"ל דליכא דרישה וחקירה וא"ש:

בל"ז יש לישב הרא"ש הנ"ל למ"ש תוס' ב"מ פ' א"נ שהקשו למה ליה במוקדם משום גזירה הא בל"ז פסול דהעדים פסולין שחתמו שקר ותירצו באנוסים ובשאר גווני והובא שם בש"ע להלכה בפסולי' בכה"ג ע"ש וא"כ לכאורה קשה אמאי כשר במוקדם נהי דלא שייך החששות דפירות וב"א מ"מ הא פסול דהעדים הם פסולים כנ"ל. אך ז"א דכיון דליכא ריעותא בעדותם לא הוי כלל עדות שקר ואינם נפסלים כלל. וא"כ ממילא מיושב לדידן כיון שפסול מדרבנן ושייך החשש דפירות כו' א"כ ממילא העדים פסולין ושפיר בטל מדאורייתא ואף דמזויף מתוכו הוא מדרבנן מ"מ עכשיו אינם יכולין לסמוך עליהם מדאורייתא שהוא אמת ונמסר בעדים וצריך להיות בפנינו העידי מסירה ואל"ה מוקמינן לה אחזקת אשת איש כנ"ל וא"ש דכיון שיכולה לטרוף שלא כדין שפיר פסולין מדאו' וא"ש:

עוד נראה פשוט כיון דשם בתשובת הרא"ש הנ"ל לא נודע פיסולו והבעל ציוה לכתוב סתם ע"ש. וא"כ להפוסקים דבעינן שליחות מדאורייתא וכשנכתב בלא שליחות בטל מדאורייתא וא"כ כשמצוה לשליח ליתן גט סתם והוא נתן גט הפסול מדרבנן ודאי דהוי שינוי בשליחו' ובטל מדאורייתא דלא הוי שליחות כלל כמ"ש המ"ל לענין קדושין וזה גרע יותר כיון שהוא פסול ע"ש וא"כ כיון שציוה לכתוב גט סתם והסופר הקדים ע"ש וכתב גט הפסול מדרבנן וממילא בטל מדאורייתא שנכתב בלא שליחות ואף להפוסקים דלא בעינן שליחות רק דצריך ציוי הבעל דאל"ה לא הוי לשמה דאינה עומדת להתגרש כו' ע"ש ג"כ א"ש למ"ש תוס' זבחים שם דצריך להיות עומדת להתגרש בגט זה דוקא ואל"ה לא הוי לשמה ע"ש וא"כ כיון דהוי שינוי ולא צוה כלל לכתוב גט כזה וממילא אינה עומדת להתגרש בגט זה הפסול מדרבנן ובטל מדאורייתא משום שלא לשמה כמו אלו לא נכתב בציוי הבעל כלל ולכך בטל שם מדאורייתא ע"ש:

עוד י"ל בפשיטות דשם בתשובה הנ"ל לא כתב דבטל מדאורייתא רק שהמעשה הי' שגירש בגט מוקדם ואח"כ קדשה אחר ולא נודע פיסולו עד אחר הקידושין ופסק דלא הוי קדושין כלל ע"ש. וא"כ י"ל למאי דקי"ל בחייבי לאוין דאף דקדושין תופסין כו' מ"מ אם לא ידע שהיא חייבי לאוין ואח"כ נודע לו לא הוי קדושין כלל שהוא מקח טעות כיון שאסור לדור עמה וצריך לגרשה ע"ש. וא"כ למאי שפסקו דמוקדם אף דפסול מדרבנן מ"מ הדין דתצא בדיעבד אם ניסת ואינו מג' גיטין פסולין דלא כהרמב"ם ע"ש. וא"כ בתשובה ההיא כיון שלא נודע פיסולו עד אחר קדושי הב' ממילא הוי מקח טעות כיון שהדין הוא דתצא וצריך לגרשה ולכך לא הוי מקודשת כלל אך הלשון לא משמע שם כן שכתב לא תפסי קדושי ב' ע"ש. ולמ"ש בדברי הנ"י הנ"ל יש לישב ג"כ דברי הרמב"ם ז"ל שפ' דעדות שבשטר מדרבנן דמדאורייתא הוי מפי כתבם והוא תמוה ג"כ מגיטין איך סומכין וע"כ גם כן מטעם אפקעינהו כמ"ש הב"ש באה"ע ע"ש ותמוה ג"כ בכל הגיטין נימא שהפקיעו כו'. ולמ"ש מיושב ג"כ דכיון דאפקעינהו ממילא נאמנים מטעם עד אחד נאמן כו' דלענין זה כשר גם מפי כתבם אף דהוי עדות פסול כמו כל הפסולין וא"ש:

עוד י"ל דברי הנ"י הנ"ל דהנה המפ' תירצו דלכך לא בעי דרישה וחקירה משום דעדות זה שנכתב בציוי הבעל לא הוי גמר הדבר עדיין ולא בעינן עדות גמור רק כמו אשתמודענא כו' ע"ש. והנה הרמב"ם ז"ל פוסק דאף לר"א דעידי מסירה כרתי אעפ"כ סגי בעידי חתימה לבד וכתב הר"ן ז"ל פרק המגרש הטעם משום דהעידי חתימה הם הכורתים בשעת המסירה שהם מעידים על המסירה כיון שמעידים שהבעל ציוה לכתוב ולחתום ובודאי בא מידו לידה א"כ הם עדים ממש על המסירה ע"ש ואין הטעם מחמת אנן סהדי על המסירה כיון שאינו דבר הידוע רק מחמת עדותם והוי כאלו הם מעידים ממש כמו בעדי יחוד דאמרינן הן הן עידי יחוד הן כו' עדי ביאה ממש ולא מחמת אנן סהדי ע"ש וא"כ מקשה הנ"י שפיר דלענין זה העדות שמעידים על המסירה זה הוא שפיר גמר הדבר שבערוה ובענין דריש' וחקירה וכיון שאין בו זמן אינו ידוע באיזה יום נמסר ושפיר בטל עדותם על המסירה דבכל העדות כיון שמסתמא ביום שנכתב נמסר יודעין שפיר החקירות משא"כ באין בו זמן בטל שפיר כנ"ל ומקשה שפיר. אך לא קשה דבאמת באין בו זמן בעי עידי מסירה אחרים כמו לשיטת תוס' בכל הגיטין. אמנם הב"ש הקשה לדידן דחיישינן לר"א ולר"מ ובעינן עידי חתימה ועידי מסירה והקשה הא הוי חצי דבר ותירץ כיון דמדינא קי"ל כר"א וסגי בעידי מסירה לחוד רק לכתחלה מחמרינן לדר"מ ולהצריך עידי חתימה ולכך לא הוי חצי דבר ע"ש אה"ע קל"ג ס"ק ד'. והנה לכאורה לשיטת תוס' שאומר ר"ת דאף לר"מ דעידי חתימה כרתי בעינן עידי מסירה דאין דבר כו' וא"כ קשה כנ"ל כיון דבעינן מדינא לר"מ עידי חתימה וגם עידי מסירה א"כ הוי חצי דבר כנ"ל ודוחק בכל מקום רק בכת א' (וגם לרמב"ם לא משכחת לה כלל) אך באמת התוס' לשיטתם לא הוי כלל חצי דבר בכה"ג כיון שלא היו יכולים לראות יותר באותו פעם אף שאין כת א' פועל בלא השני' כמ"ש תוס' ב"ק פ' מרובה ע"ש. ולשיטת הרי"ף ורמב"ם שם דהוי חצי דבר סוברים באמת הכא סגי בעידי חתימה לחוד. וא"כ לפ"ז מקשה הנ"י שפיר דלרי"ף ורמב"ם ז"ל קשה שפיר בגט שאין בו זמן הא ליכא דו"ח וא"כ לא מהני עדותם על המסירה שהוא גמר הדבר ואי"ל כנ"ל דבאמת בעינן עידי מסירה דז"א לרי"ף ורמב"ם דאי נימא דבעינן מדינא עידי מסירה א"כ לא מהני כלל לר"מ אף כשיש עידי מסירה דהוי חצי דבר כיון שאין כת א' פועל בלא השני' כנ"ל בגט שאין בו זמן דלא מהני עידי חתימה כנ"ל. וע"ז תירץ הנ"י שפיר דמהני מדרבנן מטעם אפקעינהו דהנה הרי"ף ז"ל כתב שם דהיכא דכת א' פועל דבר מה בלא השני' ממילא לא הוי כלל חצי דבר ע"ש גבי שני חזקה ע"ש. וא"כ מתרץ שפיר כיון דאפקעינהו וממילא פועלים העידי חתימה בלא עידי מסירה שיהי' גט מדרבנןמטעם אפקעינהו אף בלא זמן מהני העדות על המסירה א"כ ממילא עכשיו שיש עידי מסירה מהני שפיר מדאורי' דלא הוי חצי דבר כיון שפועל העידי חתימה כנ"ל דאפקעינהו ולכך מהני שפיר עם העידי מסירה מדאוריי' כנ"ל ע"ש וא"ש. ומזה י"ל באמת הוכיח הרמב"ם ז"ל מאוחר פסול דאל"ה א"כ בכל גיטין לא מהני עידי חתימ' לחוד דהוי גם כן אי אתה יכול להזימם שיכולין לומר איחרינהו וכתבינהו וא"כ למאי שהוכיח הרי"ף ז"ל דקי"ל דעידי חתימה לחוד מהני משום דהם מעידים על המסיר' ע"ש א"כ קשה כנ"ל כיון שמעידין על הגמר בעינן יכול להזימו והם יכולין לומר איחרינהו כנ"ל וע"כ לומר בכל מקום מטעם אפקעינהו כו' וזה אי אפשר כנ"ל או דבעינן ג"כ עידי מסירה כנ"ל ומזה הוכיח דמאוחר פסול בגט וממילא אינם יכולים לומר איחרינהו כמ"ש הסמ"ע בח"מ בלא כתב דאקני ע"ש דאינם יכולין לומר איחרינהו כנ"ל כיון שפסול לכתחלה ולכך הוי שפיר יכול להזימו ומהני עידי חתימה לחוד בלא עידי מסירה כנ"ל וא"ש:

שם תוס' ד"ה משום פירות וא"ת גט מאוחר נפסל מה"ט שתפסיד כו' והתם מוכח גט מקושר כו' ע"ש. ותמהו המפ' אמאי לא הקשו לר"י הא שייך במאוחר ג"כ שמא יחפה שתראה הגט קודם. הזמן הכתוב בו ולא יהא הזמן ראיה ותאמר קודם לכן נתגרשתי כמו בגט שאין בו זמן. ולפי האמת שתרצו התוס' דאינה מגורשת במאוחר רק מזמן הכתוב ואילך א"ש גם קושיא זו. אך על הראב"ד ז"ל שכתב גבי מאוחר דכשר לגרש בו ומגורשת מיד אף קודם הזמן משעת המסירה ע"ש ותמה עליו הב"י ס' קכ"ז ניחוש לשמא יחפה כנ"ל ותירוץ הרב"י אינו מובן שם כלל ע"ש. והרמב"ם ז"ל פוסק דמאוחר פסול באמת כמו מוקדם ע"ש ותמהו עליו ג"כ ממתניתין הנ"ל דגט פשוט דמפורש בהדיא דאם יעשנו מוקדם יהיה פסול ואם יעשנו מאוחר יהיה כשר ע"ש ומה שתירצו דקאי על שאר שטרות הוא דוחק גדול ע"ש דעיקר דיני מקושר הם בגט ע"ש:

ונראה לישב דהנה עוד הקשה הרשב"א ז"ל על הראב"ד ז"ל שפ' דמגורשת משעת הנתינה ואעפ"כ הפירות הם של הבעל עד הזמן וכן הכתובה אינה יכולה לתבוע עד הזמן אף שמגורשת מיד מ"מ זה היה התנאי שאיחר הזמן שהתנה שהפירות יהיו שלו עד הזמן אף אחר הגירושין כמו שפ' התוס' דהתנאי היה על גוף הגירושין ולראב"ד ז"ל על הפירות ע"ש והקשה הרשב"א ז"ל א"כ בכותב בגט מהיום ולאחר ל' יום אמאי הוי ספק אם תנאה כו' נימא ג"כ שכונתו את מהיום ופירי לאחר ל' שתהיה מגורשת לאלתר והפירות יהיה שלו עד אחר ל' כנ"ל כמו בקרקע דאמרינן כן ע"ש. ונראה דהנה לכאורה יש להקשות למאי דאמרינן לעיל דף ט' גבי כותב כל נכסי נתונים לפלוני עבדי חוץ מאחד מרבוא שבו דלא מהני ואמר התם הטעם משום דלאו כרות גיטא הוא ופי' הרי"ף ז"ל משום שיש להרב זכות בגופו של גט שכתוב בו גם זכות הרב היינו חוץ מאחד מרבוא שזה של הרב ולא הוי כריתות בכה"ג שצריך להיות כולו של העבד וכשכתוב בו זכות הרב אין כולו שלו ע"ש:

והנה לכאורה במגרש וכתוב בגט שמגרשה לאחר ל' או על תנאי אחר קשה ג"כ הא לא הוי כרות גיטא שכתוב בו ג"כ זכות הבעל שעד ל' לא תהא מגורשת ויהיה הכל שלו כו'. אך זה טעות דבמה שהיא מגורשת אין לו בו שום זכות והוי שפיר כרות גיטא דעד ל' אינה מגורשת עדיין וכיון שכתוב בו שמגרשה מל' ואילך ונכתוב בו רק זכותה וכן בתנאי אם תקיים התנאי שתהא מגורשת אין לו שום זכות רק כשאינה מקיימת אינה מגורשת כלל. ודוקא התם בכל נכסי כו' דאף שמשוחרר יש לו בו זכות כנ"ל לא הוי כרות גיטא כנ"ל. אמנם הכא קשה להראב"ד ז"ל דכתוב בגט הזמן מאוחר וכשנתנו לה מגורשת מיד משעת נתינה רק מה שכתוב איחור הזמן היינו תנאי שכתוב בו שהתנה שהפירות יהיו שלו אחר הגירושין אף שתהיה מגורשת א"כ שפיר קשה כנ"ל דלא הוי כרות גיטא כלל דהכא כתוב בו זכותו בגוף הגט דאחר הגירושין יהיה הפירות שלו עד הזמן אף שהיא מגורשת והוי ממש כמו בכל נכסי חוץ מאחד כו' דהכא יש לו ג"כ זכות בגט כנ"ל אף שמגורשת וממילא אינה מגורשת כלל. אך י"ל גם בזה דאעפ"כ אינו כתוב בגט רק זכותה דבשלמא התם בכל נכסי דכותב בגיטו שמשוחרר ונותן לו כל נכסי ואעפ"כ יהיה אחד מרבוא שלו וכתוב בו שפיר זכותו של הרב כנ"ל משא"כ הכא דבגט אינו כתיב כלל שמגרשה מיד רק שמגרשה מזמן ההוא אלא שממילא כשנותן לה מגורשת בנתינה זו והתנאי נשאר רק על הפירות ע"ש בראב"ד שלכך התנה כו' אבל בגט אינו כתוב רק זכותה שמזמן ההוא ואילך תהיה מגורשת ואינו כתוב בגט שאחר הגירושין יהיה הפירות שלו ולא הוי רק זכותה כנ"ל וא"ש:

ולפ"ז מיושב ממילא קושית הרשב"א ז"ל דנימא בכתוב בגט מהיום ולאחר ל' יום נימא ג"כ שתהיה מגורשת מהיום והפירות יהיו שלו עד אחר ל' כנ"ל. ולמ"ש א"ש דאם כתוב בגט מהיום ונימא דהפירות יהיו שלו אחר הגירושין כנ"ל א"כ שפיר לא הוי גט כלל דלא הוי כרות גיטא דשפיר כתוב בו זכות הבעל כיון שכתוב בו בפירוש שתהיה מגורשת מהיום ואעפ"כ יהיה הפירות שלו עד אחר ל' והוי ממש כמו בכל נכסי כו' ולכך מספקא לן אי תנאה או חזרה כו' כנ"ל משא"כ במאוחר כנ"ל וא"ש. וע"ש ברשב"א דמאומר בע"פ לא קשה רק בכותב מעכשיו ולאחר ל' ע"ש:

אמנם סברא הנ"ל אינו מוכרח די"ל שפיר גם במאוחר בכה"ג דלא הוי כרות גיטא כנ"ל כיון שכתוב בגט שהתנה שעד הזמן ההוא אף אם יתן לה הגט ותהיה מגורשת אעפ"כ יהיה הפירות שלו עד הזמן וממילא כתוב בו זכותו כנ"ל ולא הוי כריתות ואינה מגורשת כלל. אך למ"ש הרשב"א ז"ל דאיירי כשהיא ידעה מהאיחור דמחלה לו הפירות עד הזמן בשעת נתינה כיון שמקבלת הגט ומתרצה בו בהאיחור ההוא שיהיה הפירות לבעל ע"ש א"כ שפיר הוי כרות גיטא כיון שנתנה לו הפירות ולא מיקרי כתוב בו זכותו אחר הגירושין כיון שכבר יש לו זכות זה דכבר נתנה לו ויש לו זכות זה בלא הגט (ואף שיש לפקפק ע"ז מ"מ נראה כמ"ש):

ולפ"ז מיושב ג"כ קושית הרשב"א ור"ן ורא"ש ז"ל הא שייך במאוחר חששא דפירות ג"כ אף אי יש לו עד שעת נתינה מ"מ תפסיד שלא כדין ע"ש ולמ"ש מיושב דהנה הרשב"א ז"ל כתב הטעם בגט שאין בו זמן אמאי חששו משום הפסד פירות דידה הא בכל מקום לא חששו להפסד הבעל דבר דאיהו דאפסיד אנפשיה רק לחשש לקוחות ותירץ דהכא כיון שיכול לגרשה בע"כ הוי כלקוחות דאם נכשיר גט כזה יתן לה בע"כ ויפסידה הפירות כנ"ל ע"ש וא"כ א"ש דבמאוחר כיון דבאמת לא הוי כרות גיטא כנ"ל ופסול מדינא רק משום שמתרצה כשר כנ"ל א"כ אינו פסול ממילא משום הפסד פירות דידה דמשום בע"ד לא תיקנו כדברי רשב"א הנ"ל דאי"ל שיתן לה בע"כ כנ"ל דז"א דאף אם הוא כשר לא יוכל ליתן לה בע"כ דלא הוי כרות גיטא כנ"ל ואם לא תרצה לא יוכל לכופה כנ"ל ולכך כשר כנ"ל וא"ש:

אמנם למאי שפ' הרמב"ם ז"ל פ"ח ה' גירושין ה' ד' בכתב תנאי בגט קודם התורף דפסול דלא הוי כריתות ברור דאין ברירה ע"ש. ואף להחולקים מכל מקום היינו טעמא משום דאין כל התנאים תלוים בברירה שהוא על תנאי זה ע"ש אבל בתנאי התלוי בברירה כמו ע"מ שירצה אבא דאמר בש"ס גבי הריני בועלך ע"מ שירצה כו' דתלוי בברירה ע"ש א"כ בכתב תנאי בזה קודם התורף ודאי פסול אף לשטת התוס' כיון דאין ברירה ולא הוברר הדבר שנכתב לשם כריתות ואף אי יש ברירה מ"מ הא כתבו תו' לקמן גבי לאיזה שתצא בפתח כו' דאף אי יש ברירה לענין הכתיבה לשם כריתות כ"ע מודים דאין ברירה ע"ש א"כ בכתב תנאי זה קודם התורף ע"מ שתרצה או שירצה אבא פסול כיון דכתיבת הכריתות תלוי בזה ולא אמרינן ברירה ופסול ואף להחולקים הוא משום כיון שמתנה בפירוש על תנאי זה א"כ כשנתקיים נכתב לשם כריתות כיון דכשלא נתקיים לא כתב כלל לכריתות שלא עשה רק באופן זה בפירוש כמו כל תנאי ע"ש:

והנה לכאורה גם הכא במאוחר לשטת הראב"ד ז"ל דכשאינה רוצה פסול משום פירות רק כשרוצה בשעת נתינה אז כשר א"כ לכאורה קשה דאף שנתרצה אח"כ יהיה פסול דכיון שאין הדבר תלוי בו תלוי בברירה כמו שפירש"י ז"ל גבי הריני בועלך ע"ש וא"כ כיון שבשעת כתיבת התורף לא היה ברור אף שהוא צוה ורוצה לגרש מ"מ כיון שאם היא לא תרצה יהיה פסול וא"כ בשעה שאיחרוהו לא היה ברור שתהיה עומדת להתגרש בגט זה ע"ש זבחים בתוס' דף פ' כו' שאלו לא תרצה וא"כ הוי כתנאי קודם התורף דבשעת כתיבת התורף כבר לא היה ברור הכריתות וממילא אף אם רוצית אח"כ ל"מ דאין ברירה לענין הכריתות כנ"ל והכא כיון שלא התנה תלוי בדעתה גרע וודאי פסול כיון דאין ברירה כנ"ל ואמאי מהני אם נתרצית אח"כ:

אך באמת זה טעות דאין זה ענין להכריתות דאף אם לא תרצה אח"כ הוא פסול מדרבנן משום חשש דפירות אבל הגט הוי גט כריתות אף אם אינה רוצה והוי כמו שמתנה בנתינה דאין ענין להכריתות דדוקא כשמתנה בהכתיבה הוי כתיבת הכריתות על תנאי זה דאי לא יתקיים לא נכתב לשם כריתות דע"ת זה כתוב משא"ש תנאי בנתינה וכן הכא דאף אם אינו רוצה שפיר היה הכתיבה לכריתות. וגם דבדיעבד כשר רק מדרבנן כנ"ל. אמנם למ"ש דבאמת לא הוי כרות גיטא כנ"ל כיון שמתנה שאף אחר הגירושין יהיה הפירות שלו כנ"ל אלא משום שהיא רוצה ומוחלת לו בלא זה ולכך הוי כריתות כנ"ל וא"כ עדיין קשה שפיר כנ"ל דלא מהני אף שנתרצת אח"כ דכיון שאם אינה רוצית לא הוי כרות גיטא כלל ואינו כריתות וא"כ תלוי שפיר הכריתות בזה וממילא אין ברירה כנ"ל שבשעת כתיבת הכריתות לא הי' הכריתות ברור דאם לא תרצה בשעת נתינה לא יהיה כלל כריתות וממילא אף שרוצית אח"כ אין ברירה ופסול וקשה עדיין אמאי מהני הא אינו כריתות כנ"ל. ולפ"ז יש לישב דברי הרמב"ם הנ"ל שפוסק דמאוחר פסול וקשה מהא דגט מקושר כנ"ל ולמ"ש א"ש די"ל טעם הרמב"ם כנ"ל דאף דסובר כהראב"ד פסול כנ"ל דהכתיבה לא היה כריתות דהוי כתנאי קודם התורף כנ"ל וא"כ התם שבשעת כתיבת התורף לא היה מאוחר כנ"ל שהיה מקושר וממילא היה שפיר כתיבה לשם כריתות ורק אח"כ שיעשנו פשוט ויהיה מאוחר שפיר כשר כיון שמוחלת בשעת הנתינה כנ"ל והוי שפיר כרות גיטא כנ"ל וא"ש:

אך לראב"ד ז"ל י"ל כמ"ש הרשב"א ז"ל דיודעת בשעת הכתיבה מהאיחור ומוחלת בשעת הכתיבה והי' שפיר כריתות בשעת הכתיב' ולכך מהני כנ"ל, אמנם למאי שהקשה המרדכי גבי כתיבה איך מהני כשמוחלת לו הא הוי דשלב"ל שאינו חייב עד אחר גירושין ואינו שלה עדיין. ותירץ דכיון שיש לה שיעבוד עליו דהחיוב הוא מתחיל מקודם הוי שפיר בא לעולם ומהני מחילה ע"ש וא"כ לכאורה קשה הכא במאוחר איך מהני המחילה בשעת הנתינה שמוחלת הפירות הא הפירות אינם שלה כלל עד אחר הגירושין דקודם הגירושין הם של הבעל לגמרי ואין לה כלל דיש לבעל פירות עד שעת נתינה כנ"ל וא"כ איך מהני המחילה על הפירות של אחר הגירושין הא הוי דבר שלא בא לעולם כמו לכשאקחנה ממך קנוים לך דהוי ג"כ דשלב"ל כיון שאינה שלה כלל. אך י"ל כיון דבשעת הנתינ' נעשים הפירות שלה שמתגרשת מהני שפיר המחיל' בשעת הנתינה כיון שנעשה אז שלה והוי כמו גיטה וידה באין כאחת לענין מעשה ידיה ע"ש:

אמנם לפ"ז קשה שפיר כנ"ל דבשעת הכתיבה אף שנתרצית לא מהני כלל מחילתה דבשעת הכתיבה דעדיין אינו שלה לא מהני המחילה על אחר הגירושין דהוי שפיר דבר שלב"ל כנ"ל ויכולה לחזור בה וממילא הוי זכותו בגט ולא הוי כרות גיטא ואף שבשעת הנתינה ג"כ מוחלת אין ברירה כנ"ל ולא מהני כלל כנ"ל ואף סילוק לא מהני בכה"ג ע"ש בר"ן אך י"ל להסוברים [ח"מ סי' ר"ט] דיכולין להקנות דשלב"ל עם דבר שב"ל ע"ש וא"כ כיון שכתב הראב"ד ז"ל דמוחלת גם הכתובה עד אותו הזמן ע"ש בראב"ד וא"כ כיון דכתובה הוי בא לעולם כמ"ש המרדכי הנ"ל וכיון שמוחלת שניהם מהני המחילה בם על הפירות דלא בא לעולם כיון שמהני גם על הכתובה כנ"ל. ואף להסוברים דאין יכולין להקנות דשלב"ל עם בא לעולם מ"מ הא כתב (שם) הסמ"ע [סי' ר"ג] דגבי קנין מעות שם מודים דיכולין להקנות כיון דמשכחת גביה קנין המועיל מהני גם הקנין שאינו מועיל עם דבר הנקנה אבל דשלב"ל דאינו יכול להקנותו בשום אופן ולכך לא מהני אף עם דבר הב"ל ע"ש:

והנה גבי מעשה ידיה יכולה לומר אי אפשי בתקנת חכמים והוא שלה המעשה ידיה רק גבי פירות אינה יכולה לומר אי אפשי בפירות ובפרקונה וכתב הטעם בר"ן ובש"ע אה"ע ס"ט בח"מ ס"ק ח' משום שגם לו תועלת בפדיון שתהי' אשתו וישמש עמה ע"ש והרי"ף ז"ל כתב הטעם דלענין הבחנה קי"ל דמונין משעת כתיבת הגט ולענין פירות יש לבעל עד שעת נתינה וכתב משום דהבחנה תלוי בשימוש ומשעת כתיבה אסור לשמש עמה כיון שרוצה לגרשה משא"כ פירות תלוי בפרקונה ומחויב לפדותה עד הנתינה ע"ש. וא"כ ממילא אחר הכתיבה נראה דיכולה לומר שפיר אי אפשי בפרקונה ובפירות שלה דהכא אחר הכתיבה כבר אינו לטובתו כיון שאסור לשמש עמה והוא רק לטובתה ויכולה לומר שפיר אי אפשי כנ"ל והפירות שלה וא"כ בשעת הכתיבה שפיר יכולה להקנות לו הפירות אם תאמר אי אפשי כנ"ל דהפירות שלה מיד ויכולה למחול על אחר הגירושין וא"כ ממילא אף שאינה אומרת אי אפשי עכשיו יכולה שפיר למחול על אחר הגירושין וא"כ ממילא אף שאינה אומרת אי אפשי עכשיו יכולה שפיר למחול הפירות עם הכתובה דבא לעולם דכמו שיכולה להקנות גם הפירות באיזה אופן ממילא מהני גם עכשיו עם דבר הבא לעולם כמו שם במעות כמ"ש הסמ"ע ז"ל שם וא"כ כיון שמוחלת הכתובה מהני המחילה גם על הפירות אף שאינה אומרת אי אפשי כנ"ל והוי שפיר כריתות בשעת החתימה כנ"ל כיון שנתרצית וא"ש דכשר במאוחר כנ"ל:

ולפ"ז מיושב ממילא קושיא הנ"ל על הראב"ד ז"ל בניחוש לחיפוי שתראה הגט קודם הזמן ויראו שהוא מאוחר ותאמר שנתגרשה מקודם כנ"ל ולמ"ש א"ש דאם זינתה וא"כ הפסידה כתובתה כבר ופירות מגיע לבעל, אם רוצה ע"ש בש"ע דלא עדיף ע"ש וא"כ כיון שתראה קודם הזמן ונדע שהוא מאוחר ממילא יהיה פסול כנ"ל דלא הוי כרות גיטא כיון שכתוב שהפירות יהי' שלו אחר הגירושין כנ"ל ולא הי' כריתות בשעת חתימה ברור אף שמחלה אז לא הי' מהני מחילתה דהוי דשלב"ל כנ"ל דא"ל כנ"ל כיון שמוחלת הכתובה מהני גם כו' ז"א כיון שזינתה ולא הי' מגיע לה כתובה כלל ולא הי' המחיל' רק על הפירו' ול"מ כלל כנ"ל וא"כ אם תזנה ותראה קודם הזמן ונראה שהוא מאוחר שפיר יהי' בטל מדאורייתא ותיהרג כנ"ל דשפיר נוקי אותה בחזקת אשת איש שזינתה קודם הגט כקושית תוס' דא"ל כתירוצם דהרי מגורשת לפני דז"א דאף עכשיו אינה מגורשת אם זינתה קודם דלא הוי כריתות כנ"ל ולא שייך חיפוי כו' ולכך עכשיו שפיר כשר מאוחר כשלא זינתה כנ"ל וא"ש:

ובזה מיושב ג"כ מה שתמהו המפ' מנא לי' לר"י דרבנן סברי יש לבעל פירות עד שעת נתינה ופליגי אר"ש דגם לדידי' ע"כ ר"ש סובר משנתן עיניו בו כו' וא"כ דלמא מודים רבנן ג"כ בהא משנתן עיניו כו' רק מוקדם פסול משום חיפוי כנ"ל ע"ש ולמ"ש מיושב דלכאורה קשה עדיין למ"ש לר"ש אמאי כשר מאוחר הא לדידיה שייך שפיר שמא יחפה במאוחר כנ"ל דא"ל כמ"ש דתהרג ז"א כיון דמשנתן עיניו כו' ואין לו פירות משעת כתיבה וא"כ שפיר הוי כרות גיטא דמהני מחילתה בשעת הכתיבה שכבר הם שלה וא"כ יהי' הגט כשר אף אם זינתה וממילא גם עכשיו פסול משום חיפוי כנ"ל אך זה טעות דהא ר"ש באמת אינו סובר שמא יחפה כלל אף לר"י דזנות לא שכיח ולכך שפיר מאוחר כשר כנ"ל ולפ"ז ממילא מיושב דלרבנן דנימא מוקדם פסול משום חיפוי מוכח ע"כ דלא סברי משנתן עיניו כו' דא"כ שפיר הוי מאוחר פסול כנ"ל דשייך שמא יחפה כנ"ל וע"כ דסברי יש לו פירות עד שעת נתינה ולא שייך חיפוי כנ"ל וא"ש. ובפשיטות י"ל דדברי הרמב"ם וראב"ד הנ"ל דכיון דאם אינה מתרצית לא מהני תנאי לענין הפירות דכיון שמגורשת ממילא הם הפירות שלה ויש לומר דמה שאיחר הזמן והתנה היינו על מנת שתמחל לו הפירות ואם לאו לא תהי' מגורשת כיון שאיחר והתנה על מנת שהפירות יהי' שלו והיינו ממילא שתמחל לו כנ"ל וא"כ הוי תנאי קודם התורף ממש ולכך פסול לדברי הרמב"ם ז"ל. וממיל' מיושב מהא דגט מקושר דהתם כיון שבשעת הכתיבה לא הי' מאוחר רק אח"כ כשעושה אותו מאוחר מתנה תנאי הנ"ל ממילא הוי תנאי אחר התורף ולכך כשר כנ"ל וא"ש. והראב"ד ז"ל י"ל דסבר דאעפ"כ כשר כשר דלא הוי תנאי קודם התורף דבשעת הכתיבה הי' שפיר כריתות דבידו לגרשה אחר הזמן הכתוב בגט ולא יהי' התנאי וא"כ הוא בידו לבד והוי כריתות. ולא דמי לקודם התורף שאינו בידו כנ"ל. וממילא מיושב קושית הרשב"א ז"ל הנ"ל דבכותב מעכשיו ולאחר ל' שפיר ליכא למימר דהתנה גופא מהיום כו' דהוי תנאי קודם תורף כנ"ל דהכא אם יגרשה אחר ל' יהי' מוקדם יהי' פסול משום בת אחותו שיחפה כנ"ל כיון שהזמן כתב מיד א"כ ע"כ שגרשה מיד ותלוי בה אם תמחל לו והוי תנאי קודם התורף כו' וא"ש:

עוד י"ל בדברי הראב"ד ז"ל דיש מפ' דבריו דלאו דוקא לענין פירות וכתובה הוא עד הזמן דגם לענין כל התנאי ב"ד וגם מעשה ידי' ומזונות הוא עד הזמן וכל הדברים שבממון ורק הגט עצמו הוא מיד ע"ש. והנה לקמן פ' הזורק פריך ידה גופא הא קני' לי' לבעל ואיך יכולה לקבל הגט הא אין לה יד ודחי לה נהי דקני לענין מעשה ידיה כו' אלא יד דעבד קשיא ומשני גיטו וידו באין כא' כו' ע"ש. וכתבו תוס' ורשב"א שם דאף דכמו בחצרה ג"כ הגוף שלה רק הפירות שלו כן בידה ג"כ המעשה ידיה שלו ומאי בכך שהגוף שלה ותירצו דמשום דיכולה לומר איני ניזונית ואיני עושה לא מיקרי ידו ע"ש ולר"ל דסובר מזונות תחת מעשה ידיה כו' כתב הרשב"א דבאמת לדידי' הוא משום גיטה וידה באין כא' אף באשה וכן להרמב"ם ז"ל שפ' דאף שיכולה לומר איני ניזונית כו' מ"מ כל זמן שלא אמרה הוי מעשה ידיה שלו לגמרי לענין נדר להקדש ע"ש. וא"כ ממילא לא הוי ידה כל זמן שלא אמרה מ"מ כתב הרשב"א דמה שמקבלת הגט הוי כאומרת איני ניזוני' כו' כיון שמקבלת הגט ורוצית שלא יזונה ויהיה מעשה ידיה שלה כיון שמתגרשת ורוצית בזה הוי זה אומרת איני ניזונית כו' ע"ש. וא"כ לפ"ז בכל התנאים או שמגרשה לאחר ל' יום קשה איך מתגרשת הא אין לה יד לקבלת הגט דלא שייך גיטה וידה כו' כיון שאינה מתגרשת עדיין עד אחר ל' וגם לא הוי כאומרת איני ניזונית כו' כיון שמתרצית על אחר ל' ויזונה עד אחר ל' ויהיה מעשה ידיה שלו וא"כ ממילא לא הוי ידה כנ"ל וע"כ צ"ל דבאמת הוי הנתינה אז לאחר ל' יום בשעה שמתגרשת דאז מגיע מידו לידה ממש כיון שמתגרשת והוי גם כן גיטה וידה באין כאחת כנ"ל. וא"כ לכאורה קשה לראב"ד ז"ל במאוחר דמתגרשת מיד רק לענין ממון עדיין הוא עד הזמן וחייב לזונה והמעשה ידיה שלו עד הזמן א"כ קשה שפיר כנ"ל איך מתגרשת מיד בנתינה זו הא אין לה יד לקבל הגט דלא שייך גיטה וידה באין כא' כיון דגם אח"כ עדיין מעשה ידיה שלו עד הזמן וגם לא הוי כאומרת איני ניזונית כו' שמתרצית ע"ז שיהיה שלו ויזונה עד הזמן וע"כ ג"כ כמ"ש דבאמת הנתינה הוא כשמגיע הזמן וא"כ איך מגורשת מיד קודם הזמן הא עדיין לא הוי נתינה כלל כנ"ל. וזה י"ל באמת טעם הרמב"ם ז"ל דפוסל מאחר דסובר באמת כראב"ד הנ"ל דהוי תנאי לענין ממון כנ"ל וממילא אין לה יד כנ"ל וגם משעת הזמן אינה מגורשת כיון שרצה לגרשה מיד כנ"ל. ומיושב ממילא קושייתם מהא דגט מקושר כו' דלמ"ש ממילא אם מוחל לה המעשה ידיה עד הזמן שפיר מגורשת דיש לה יד כנ"ל א"כ התם דאמר דלכך כשר מפני שבידו להכשירו ולעשות פשוט ולכך כשר עכשיו ע"ש א"כ א"ש דשפיר בידו לעשותו פשוט ולמחול המעשה ידיה עד הזמן ויהי' כשר אף שיהי' מאוחר ולכך כשר משא"כ מאוחר סתם פסק שפיר דפסול כנ"ל. ולהראב"ד ז"ל י"ל כיון דטעם הרמב"ן ז"ל שם דהוי שלו כל זמן שלא אמרה איני ניזונית כו' אף שבידה להיות שלה לגמרי כתבו המפ' שם משום דכיון שתקנו חכמים שיהיה מעשה ידי' שלו רק כשאומרת א"א מפקעת התקנה ולכך כ"ז שלא אמרה התקנה במקומה עומדת ע"ש וא"כ כיון שבאמת כשמגורשת ממילא המעשה ידיה שלה רק כמ"ש הרשב"א ז"ל שמוחלת לו עד הזמן א"כ זה הוי שיעבוד חדש שמשעבדת לו גם אחר הגירושין המעשה ידיה אבל מה שמגיע לו מחמת התקנה כבר נפקע בשעת הגירושין כיון שמגורשת ואף שעי"ז מתגרשת ואם יהי' שלה לא תתגרש מ"מ הוי גיטה וידה כו' לענין זה וגם כיון דמזונות הוא מחמת אגודה בי' א"כ אם לא יהיה לה מזונות לא תהי' אגודה בי' כלל דשפיר תהא מגורשת א"כ ממילא כיון שמחמת התקנה כבר אין לו רק מה שנותנת לו עכשיו א"כ שפיר יש לה יד כיון שבידה שלא תתן לו דלענין זה לא שייך טעם מפ' הנ"ל כיון שהוא רק מחמת נתינתה עכשיו כנ"ל ולכך שפירמגורשת כנ"ל. אך לכאורה גם ז"א דאיך בידה שלא תתן לו הא אם לא תמחל לו המעשה ידה לא תהי' מגורשת כלל כיון שהתנה ע"מ שתמחול לו כנ"ל א"כ אם לא תמחל לו לא תהי' מגורשת ויהי' המעשה ידיה שלו מחמת התקנה א"כ גם עכשיו אין לה יד כנ"ל:

אך למאי דאמר במעכשיו ולאחר ל' דהוי תנאה כו' א"כ גם במאוחר דהוי ע"מ שתמחול לי הוי ג"כ כאלו התנה שאם לא תמחול יהי' תנאי שלאחר ל' תתגרש למפרע כמו התם א"כ לכך מהני שפיר כשנתרצית שתתגרש מיד בלא תנאי דיש לה שפיר יד כנ"ל שבידה שיהי' שלה שלא תמחול לו ושפיר אם לא תמחל יהיה המעשה ידיה שלה שיהיה לאחר ל' למפרע כיון דהוי תנאה אם אינה מוחלת כנ"ל ויש לה שפיר יד ומהני כשמוחלת ומגורשת מיד בלא תנאי כנ"ל. וממילא מיושב דמשני התם משום דהוי תנאי או חזרה דאי לא הוי אמר כלל דהוי תנאי למפרע רק כמו במאוחר גופא מהיום כו' דאי לא הוי אמרינן כלל די"ל דהוי תנאה ממילא לא הי' מהני כלל גופא מהיום שאין לה יד כנ"ל כיון שאינו בידה להיות שלה דאם לא תרצה לא תהי' מגורשת כנ"ל ולכך הוצרך לשנוי' די"ל דהוי תנאה או חזרה ולכך ממילא כשאינה רוצית הוי ספק אי תנאי או חזרה. והנה בספק גירושין קשה ג"כ בכל מקום כיון דקי"ל דמגורשת ואינה מגורשת חייב לזונה והמעשה ידיה שלו. א"כ קשה איך הוי ספק כלל הא אין לה יד לקבל כנ"ל דלא שייך גיטה וידה כו' כיון שגם אחר הגט המעשה ידיה שלו כנ"ל וע"כ דאף דהמעשה ידיה שלו מ"מ כיון שהוא ספק אם הוא שלו מן הדין או שלא כדין הוי שפיר יש לה יד כנ"ל. א"כ ממילא מיושב דליכא למימר במעכשיו ולאחר ל' דגופא מהיום כנ"ל דא"כ אינה מגורשת כלל דאין לה יד דא"ל כנ"ל שבידה שלא תמחול לו ויהי' המעשה ידי' שלה ז"א דאם לא תמחול לא תהא מגורשת כנ"ל ואף דהוי תנאי או חזרה כנ"ל מ"מ אם לא תמחל ויהי' ספק או תנאי או חזרה א"כ ממילא ג"כ לא יהי' המעשה ידיה שלה דבספק המעשה ידיה שלו ואף דהוי ספק כנ"ל מ"מ אינה בידה להיות המעשה ידיה שלה וממילא עכשיו אין לה יד כלל כנ"ל וליכא למימר גופא מהיום כנ"ל דא"כ אינה מגורשת כנ"ל ולכך הוי רק ספק או תנאי או חזרה כנ"ל. אבל הכא במאוחר דליכא למימר חזרה כלל רק להיפך יש לומר חזרה במה שנותן שתהי' מגורשת מיד וא"כ ממילא בין תנאי או חזרה המעשה ידיה שלה אף אם לא תמחל א"כ כשמוחלת ממילא אמרינן גופא מהיום כנ"ל דשפיר יש לה יד כיון שאם לא תמחל יהי' שלה ובידה להיות שלה כנ"ל ומהני וא"ש:

עוד יש לישב קושיא הראשונה על הראב"ד ז"ל איך מאוחר כשר הא שייך חשש חיפוי שתראה הגט קודם הזמן ותאמר קודם לכן נתגרשתי ולא תיהרג כנ"ל. וי"ל למה שכתבנו דקשה בכל גיטין שמגרשה לאחר ל' יום איך מהני הא אין לה יד לקבל ולא שייך גיטה וידה כו' כיון שגם אחר הקבלה אינה מגורשת וע"כ צ"ל כמ"ש דבאמת הוי אז הנתינה בשעה שמתגרשת לאחר ל' דאז מגיע לה היד. אך עדיין קשה לפי מה שהקשה הב"ש בכל גיטין לאחר ל' הא הוי טלי גיטך מע"ג קרקע שבשעה שנתן לה לא נתגרשה ובשעה שמתגרשת אינו נותן לה דבעינן נתינה מיד ליד והוי כמו גבי גט בידה ומשיחה בידו ביכול לנתקו ואחר כך קפצה ידה ע"ש בתוספ' ב"מ וגיטין ותירץ דמשום בפעם אחת בא לידה בנתינה כשרה אף שלא נתגרשה בנתינה זו מתגרשת אחר כך בנתינה ראשונה דדוקא התם גבי גט בידה כו' לא היתה מעולם נתינה גמורה דלא הי' כריתות אז משא"כ הכא ולכך מהני ע"ש בב"ש והנה לפ"ז עדיין קשה כנ"ל איך מהני הא אין לה יד ואי"ל כנ"ל דבאמת הוי היד בשעה שמתגרשת דהיינו אחר ל' דז"א דא"כ הוי טלי גיטך מע"ג קרקע כקושית הב"ש הנ"ל דאי"ל כתירוצו דבנתינה בא לידה ז"א דבשעה שנתן לה לא הי' נתינה כלל דלא הי' לה יד כנ"ל רק בשעה שמתגרשת ואז אינו נותן לה מיד ליד והוי שפיר טלי גיטך מע"ג קרקע וקשה כנ"ל:

אמנם ז"א למ"ש הפוסקים גבי תיזיל ותיחוד ותפתח דמה שהגט בא מרשותו לרשותה זה הוי נתינה גמורה כיון שהיא אינה עושית פעולה בנתינה רק שע"י דיבורו בא מרשותו לרשותה ודוקא בקפצה ידה שהיא עושה הפעולה ע"ש וא"כ ממילא הכא כיון שקודם הל' הוי ידה רשותו דאין לה יד דקניא ליה כו' ובשעת הל' שמתגרשת מגיע ליד' והוי שפיר בא הגט מרשותו לרשותה דגיטה וידה באין כא' והוי שפיר נתינה לאחר ל' יום כיון שהיא אינה עושה הפעולה ולא הוי טלי גיטך כו' כנ"ל וא"ש:

אך נראה במגרשה לאחר ל' וזינתה קודם הל' נראה דאינה מגורשת כלל אף לאחר הל' דכיון שזינתה מפסידה המזונות וכל תנאי ב"ד וממילא המעשה ידיה שלה לרוב הפוסקים ע"ש בש"ע אה"ע א"כ יש לה יד משעה שזנתה וממילא הוי טלי גיטך מע"ג קרקע כנ"ל דבשעת נתינה לא הי' לה יד כנ"ל ואי"ל כנ"ל דלאחר ל' הוי נתינה במה שבא הגט אז מרשותו לרשותה ז"א כיון שכבר יש לה יד משעה שזינתה ולא הוי רשותו וזה היד לקחה בעצמה בפעולתה וממילא אינו בא כלל מרשותו לרשותה והוי טלי גיטך כו' כנ"ל ואינה מגורשת כלל אף אחר ל' כנ"ל:

ולפ"ז מיושבים דברי הראב"ד הנ"ל דהראב"ד ז"ל כתב דדוקא שלא הזכיר האיחור בשעת הנתינה אבל אם הזכיר אינה מגורשת עד הזמן וכתבו המפ' דאמרינן מסתמא שהזכיר האיחור רק דאעפ"כ לא נהרוג אותה מספק אף כשלא תביא העידי מסירה דשמא לא הזכיר האיחור כו' ואף דלכאורה נוקי אותה בחזקת אשת איש שהזכיר האיחור כקושית תוס' וע"כ כתירוצו דהרי מגורשת לפנינו ואף שעכשיו עדיין אינה מגורשת מ"מ כיון שתהי' ודאי מגורשת בבא הזמן מיקרי הרי מגורשת כו' א"כ ממילא למ"ש מיושב דלא שייך חשש חיפוי במאוחר דאם תזנה ותראה הגט קודם הזמן שפיר נהרוג אותה דנוקי אחזקת א"א שהזכיר האיחור דלא שייך הרי מגורשת כו' דאם הזכיר האיחור והתנה שתהיה מגורשת בבא הזמן והיא זינתה מקודם ממילא לא תהי' מגורשת כלל אף כשיבא הזמן דהוי טלי גיטך כו' כנ"ל ונוקי אותה שפיר אחזקת אשת איש ותהרג כיון שיראו שהוא מאוחר ולא שייך חיפוי ולכך כשר עכשיו כנ"ל וא"ש:

ובזה י"ל ג"כ דברי הרא"ש שדחה דברי האומרים דהא דאמר איפוך דקאי אקמייתא דר"י אמר משום פירות ור"ל משום חיפוי ודחה הוא ז"ל דא"כ הי' לו לומר אלא איפוך כו' ע"ש. ותמהו המפ' מאי שייך אלא הא אינו חוזר כלל מתירוצו הראשון רק דאיפוך קמייתא דר"י לר"ל ובכל מקום דאמר איפוך קמייתא אינו אומר כלל אלא ע"ש. ולמ"ש א"ש דהרא"ש ז"ל מסופק ג"כ אי כראב"ד במאוחר ע"ש רק שמחמיר ע"ש וכבר כתבנו לעיל דלכך לא אמר גם לר"י משנתן עיניו לגרשה כו' משום דקשה אמאי כשר מאוחר הא שייך חיפוי דיהי' מהני המחילה כיון דמשנתן עיניו כו'. אך למ"ש כאן דמאוחר כשר בל"ז דלא יהי' לה יד כנ"ל. א"כ עדיין קשה די"ל גם לר"י משנתן עיניו כו' ואעפ"כ כשר מאוחר כנ"ל. אך י"ל דהרא"ש סובר שם דלאכהרמב"ם ואף שלא אמרה עדיין איני ניזונית ואיני עושה מ"מ כיון שיכולה לומר מהני שפיר שם ע"ש. וממילא יש לה יד כיון שיכולה לומר כנ"ל ותהי' שפיר מגורשת אף אם תזנה ולכך שפיר מאוחר פסול אם יהיה מהני המחילה וע"כ דסבר יש לבעל פירות עד שעת נתינה כנ"ל ול"מ כנ"ל ולכך מאוחר כשר וא"ש. וא"כ ממילא אי נימא איפוך קמייתא ור"ל סבר משום חיפוי א"כ י"ל שפיר דסבר משנתן עיניו לגרשה כו' כמו לר"ש ואעפ"כ מאוחר כשר כנ"ל דאם תזנה יהי' פסול דאין לה יד כנ"ל דר"ל סבר בהדיא דתקינו מזונות תחת מעשה ידי' ואינה יכולה לומר איני ניזונית ואין לה יד כנ"ל וממילא מאוחר כשר דלר"ל הוא רק משום גיטה וידה כו' כמ"ש הרשב"א שם ע"ש וא"כ אי נימא איפוך קמייתא אינו צריך כלל לשנוי' קמא דסבר יש לבעל פירות עד שעת נתינה דשפיר י"ל משנתן כו' וקשה אר"ל גופא אמאי סובר עד שעת נתינה וממילא הוי ליה למימר אלא כיון שחוזר כו' וקשה אר"ל גופי' כנ"ל וע"כ דאיפוך בתרייתא כנ"ל וא"ש: