חידושי הרי"מ על בבא מציעא מד:

שם ע"ב אמר רב אשי כילדותיה מסתברא מדקתני הנחושת כו'. ותמוה דהא ע"כ מתפרש המשנה גם לזקנותיה דר' דהא תני הזהב קונה כו' והנחושת כו'. והוי ליה למיפרך אמתני' לא להכריע ולכך פירש"י ז"ל דע"כ ר"מ ששנה לו המשנה כו' ומ"מ תמוה שיכריע מלשון המשנה דלא כרבי ששנה המשנה. וגם קשה שר"א יסבור שלא כהלכתא. גם לשון מסתברא. ולע"ד לפרש למאי שכתב הרא"ש דתוספות סוברים דנחושת לגבי זהב טיבעא כיון דס"ד דעדיף מכספא גם למסקנא עכ"פ לגבי זהב כו'. והרא"ש כ' להיפוך כיון דלילדותי' זהב עדיף מכספא גם לדידן עכ"פ לגבי נחושת עיין שם. ולכאורה דברי תוס' תמוהים למה עדיף אצלם ס"ד דש"ס מסברת ילדותי' דרבי וכמה תנאים דסברי הכי. וצ"ל כיון דמסיק דחריף טיבעא שוב לא אמרינן כלל הסברא דהבא דחשוב כו' וממילא גם לגבי נחושת פירי דחריף יותר. מה שאין כן הס"ד דנחושת טפי חריף מכסף בדוכתי כו' רק דמסיק דכסף משום דבכ"מ סגי חריף טפי אבל נשאר עכ"פ לגבי זהב סברא דחריף. כיון דסברא דחריף נשאר. מה שאין כן חשוב ל"א כלל מסברא רק מעיקרא סבר רבי דהדין כן מה שאין כן אחר כך לא אמרינן סברא דחשוב כו'. ולכך לא קשה לתוספות דליתני זהב קני נחושת. דכיון דאשמעינן דבתר חריף שוב פשיטא כנ"ל. דלא אמרינן סברא דחשוב כנ"ל:

והנה לכאורה יש ליישב פירכא דר' אשי דלמה לי' נחושת קונה כסף השתא לגבי דהבא דחשיב הוי כסף טיבעא כו'. למ"ש לעיל דיש סברא במטבע דנשאר הדאורייתא דמעות קונה ולא משיכה כיון דלא שייך נשרפו במטבע דכספים כו' ונח להציל לב' טעמים של התוס'. וא"כ י"ל בילדותיה דר' סבר ג"כ דהוי כסף טיבעא ואדרבא מש"ה קני לזהב דמעות קונה כיון דלא שייך נשרפו במטבע כנ"ל. ואי סבר בילדותיה כפשוטיה דדהבא דחשיב טיבעא א"כ י"ל דגם בזקנותיה סבר כן רק דסבר דבר תורה מעות קונה דבזה נחלקו תנאים ג"כ ומה"ט זהב דטיבעא קונה כסף דפירי כיון דל"ש נשרפו. משא"כ מטבע מטלטלין דשייך נשרפו הדין להיפוך דנתן מעות יכול לחזור ומשך אינו יכול לחזור. משא"כ בשניהן מטבע דל"ש נשרפו הדין להיפוך כמו מן התורה דטיבעא קני לפירא ולא משיכה. אך מסיפא מוכח דאין הפי' כן דתנן נחושת קונה כסף כו' ואי כנ"ל א"כ הדין להיפוך דהא כסף לכ"ע טיבעא נגד נחושת דחשיב וחריף טפי א"כ יקנה כסף לנחושת מטעם מעות קונה. ומוכח להיפוך דפירי קניא לטיבעא משום משיכה כמ"ש לעיל. ושוב מוכח דברישא ג"כ הטעם משום דכסף טיבעא לגבי זהב. וא"כ לכאורה לא קשה פירכא דר"א דהא שפיר צריך למיתני סיפא דכסף לא קני נחושת. ולא קשה דכ"ש מלגבי זהב. הא אי לא הוי תנן סיפא ה"א להיפוך דטיבעא קני לפירי וממילא היה הדין דכסף קונה נחושת כנ"ל. ורישא טעמא דדהבא טיבעא וע"כ צריך סיפא דנחושת כנ"ל:

אמנם י"ל דזה עצמו כוונת ר' אשי דכילדותיה דר' מסתברא היינו דגם עכשיו לזקנותיה דסבר. רבי דכסיפא דחריף טיבעא מ"מ נשאר סברא דילדותיה דדהבא דחשיב ראוי להיות טיבעא רק כסף דחריף טפי וחשיב קצת ג"כ עדיף. וממילא נ"מ לגבי נחושת שוב דהבא טיבעא משום חשיב כסברת הרא"ש. והוכיח זה דאי נימא דאין זה סברא כלל משום חשיב א"כ למה ליה סיפא דנחושת כו' כיון שע"כ נאמר רישא דכסף טיבעא לגבי זהב דא"א לומר כנ"ל. כיון דאין סברא שיהי' דהבא טיבעא. וע"כ דסברא כן דחשיב טיבעא ולכך הוי ס"ד גם במשנה דזהב קונה משום טיבעא הוצרך לאשמעינן סיפא דנחושת דלא כנ"ל. רק משום קנין משיכה וכסף טיבעא. וממילא כיון דהסברא נשאר נ"מ דדהבא לגבי נחושת טיבעא כנ"ל. ודחי הגמ' דגם זה אינו מוכרח דאף דלא אמרינן סברא דחשיב הוצרך למיתני סיפא דנחושת באתרי דסגי טפי מכספא כו' קמ"ל דמ"מ כסף טיבעא דסגי בכל דוכתי. וממילא לגבי זהב שפיר י"ל דנחושת טיבעא כד' תוס' הנ"ל. וא"כ אין ר"א חולק כלל על זקנותיה דרבי כנ"ל. ומיושב הלשון דאמר ר"א בשלמא אי כספא לגבי דהבא פירי כו'. והוי ליה למימר בשלמא אי תנן כסף קונה הזהב כו'. ולהנ"ל א"ש דהיינו אם הסברא כנ"ל:

עוד אפשר דלזקנותיה דרבי באמת לא קשה גם לר"א דסבר דין תורה מעות קונה וי"ל כנ"ל משא"כ ר"א דסבר משיכה קונה ע"ש: