חידושי הרי"מ על בבא מציעא יט:

והא אידי ואידי דייתיקאות. ותמוה כמ"ש רש"י ותוס' ליפרוך והא מתנות קתני. ותי' ר"ת שכ' מהיום אם לא יחזור עד לא"מ. וק' דא"כ ל"ל נמלך שלא ליתנן הא גם שנתן יכול לחזור. וצ"ל דיצטרך לברר שחזר בו האב ושמא לא נתן כלל וא"צ לברר. ומ"מ אמר תנו יחזיר דאי הדר ביה יועיל. ודוחק. ומה שדחו תוס' דברי רש"י דא"כ פי' דנמלך יהיה בשני ענינים. ועוד בגט דדייק האמר תנו כו' יפרש משום דנמלך כו' ע"ש. ולע"ד יש לומר דרש"י סבירא ליה כהרי"ף ז"ל והרא"ש הנ"ל. ומתוקמי שפיר סוגיין כאביי דעדיו בחתומיו זכין לו ומ"מ כשחזר בטל הזכוי והיינו דהאריך הש"ס מהדר קא הדר ביה כמה זמני דמיותר. ולהנ"ל א"ש. וא"כ לא קשה קושית תוס' שבעצמם כתבו לעיל י"ח הא דדייק בגט הא אמר תנו כו' וא"ת מנלן דילמא כו' וי"ל דדייק מדתני ונמלך ולא תני כתוב היה ולא נתן ע"ש. ואם כן כאן כיון דבאמת עדיו בחתומיו זכין לו ומהני למפרע ורק משום דחזרה מבטלת שפיר תני ונמלך כו' ולא סגי ולא נתנן לחוד דמ"מ זכה למפרע רק משום דנמלך וחזר בו ונתן לאחר בטל הזיכוי. וא"ל דאם כן מוכח כאביי. נראה דרש"י הקשה רק לאביי דלהרי"ף דבשטר הקנאה בעי מטי לידיה לא קשה כלל ממתנות די"ל מתני' בשטר הקנאה ולכך אמר תנו יחזיר דבשטר הקנאה מודה הרי"ף דלא מהני חזרה כשמטי לידיה כנ"ל ולא"ת אין נותנין. וברייתא בלאו הקנאה ורק מדייתיקי פריך ומשני כנ"ל דבר מהדר. דבמתנת ש"מ לא שייך שטר הקנאה ומשני כנ"ל. ובמתנות מיושב בין לר"א ובין לאביי. וי"ל דמכאן למד הרי"ף דלאביי מהני חזרה כנ"ל. ותוס' לטעמייהו דבהקנאה א"צ מטי לידיה. ואא"ל דמתני' בשה"ק דאם כן כי נמלך מה הוי ורש"י שפירש בדשמואל דשה"ק א"צ מטי לידיה י"ל רק אליבא דשמואל אי ס"ל כאביי כ' כן דע"כ כנ"ל כמ"ש לעיל. משא"כ למסקנא:

שם ת"ר מצא שובר כו' וליחוש דילמא כתב ליתן בניסן כו'. ותמוה הא עכ"פ ספק הוא וכדין לא יגבה ואף שהיה נודע לנו עתה שמכרה הכתובה והיה הלוקח בפנינו גם כן לא יגבה מספק שמא נמסר ביום שנכתב דלא מהני נפל איתרע רק דלא מגבינן בי' בשטרא ריעא. והא החזירו גבי להרמב"ם. וכ"ש שלא יועיל להוציא. והא שובר שאין בו זמן אמר ב"ב קע"א כל אימת דנפיק לרעי' כו' ולא גבי עיין שם. ולא דמי' לשטר חוב ומתנה שייך חשש שמא כתב כו' ויגבה שלא כדין משא"כ בשובר. ולמ"ש הש"ך ז"ל ס' מ"ב דדוקא לבטל השטר אז על ידי ספק שובר יד בעל השטר על התחתונה. משא"כ לענין החיוב שבלא שטר שוב שובר מיקרי בעל השטר וידו על התחתונה עיין שם. וכן משמע פרק הכותב לענין פירות נגד התנאי ב"ד ע"ש. ואם כן בכתובה דתנאי ב"ד בלא כתב גם כן שוב ספק שובר לא מבטל דיד בעה"ש על התחתונה. והי' מיושב דנקיט הדין שובר דכתובה ולא בשאר חוב דקמ"ל רבותא כנ"ל. וגם מאי דלא דייק אמתני' דשוברין האמר תנו כו' וליחוש כו'. משום דמיירי בשובר דשאר חוב. וגם מיושב קושית תוס' שמא מכר במעמד שלשתן או לכל מי שמוציאו דא"י למחול עיין שם. ולהנ"ל א"ש דלכאורה נגד הלוקח שוב אינו תנאי ב"ד ורק מחמת השטר שקנה ושוב ספק שובר מבטל. אך מה מכר כו' זכות כו' שעדיין כל החיוב כתובה שלה יש ללוקח. כיון שלא נסתלקה וחשיב כאלו מגיע ללוקח אותו חיוב התנאי ב"ד שלה ומשני שפיר דמחיל. ואם כן אי מכרה במעמד שלשתן או כנ"ל דהטעם דא"י למחול משום דנסתלקה לגמרי והשיעבוד הגוף רק ללוקח כמ"ש רא"ש ז"ל. אם כן שוב פקע התנאי ב"ד לגמרי דמה ענין הלוקח להתנאי ב"ד שלה רק כשטר חוב דעלמא שנשתעבד לו אם כן ספק שובר מבטל ליה דיד בעה"ש על התחתונה ולא קשה כלל וליחוש שמא כתב כו' דמ"מ לא גבי כדין כנ"ל. וממה נפשך לא קשה כנ"ל:

אולם להחולקים על הש"ך ז"ל שם. וי"ל דמ"מ ספק הוא ומהני תפיסה עכ"פ וכשיחזירו לבעל יהי' ודאי ויגבה אף שיהיה הלוקח מוחזק וראוי להיות לא יחזיר לא לזה ולא לזה. ומדוייק לשון הש"ס דאמר שמא כתב כו' ואתי למטרף לקוחות כו'. מה ענין למטרף הול"ל דלא ישלם כו'. ולמ"ש א"ש דכל הקושיא רק שיוצא מהלוקח כשותפות כנ"ל. ואף דכתובה נגבת רק מקרקע ולא שייך תפיסה. מ"מ כשכבר גבתה קרקע המיוחד לכתובתה ומכרה חשיב תפיסה ברשות על פי ב"ד שאינו יכול להוציא מספק ובשובר יוציא. ומיושב דפירש"י בעודה תחתיו כו' דעכשיו גרשה וכן כתבו תוס' ולמה פי' כן:

ולמ"ש אתי שפיר דאם לאו הכי איך גבתה. ולכך כתב רש"י קרקע המיוחדת כו' ע"ש. ושמא תגבה ותמכור. ומיושב גם כן קושית תוספ' והפוסקים דכשמוחלת צריכה לשלם מדד"ג ומהמיגו הוא לדידן דלא כתוס' רק צריכה במוחלת לשלם כל דמי שוי' ועתה מגורשת ושוה כולו. וכשהשובר שלו א"צ לשלם ללוקח רק ט"ה שנתן עודה תחתיו. ולמ"ש י"ל דלענין התשלומין מדד"ג באמת מספק אין צריך לשלם אף שיהיה הדין לא יחזיר לא לזה ולא לזה דאין כאן גרמא דבלא זה אינו יכול לגבות מספק רק שהיה מועיל תפיסה ועל ס' תפיסה אין צריך לשלם שמפסיד כנ"ל:

מה שפירש"י בעודה תחתיו ועתה גרשה. י"ל דאי עדיין תחתיו לא שייך קנוניא דאינה מרוחת דט"ה צריכה לשלם ואין לה יותר רק הספק כנ"ל וכמו שכתבו תוס' ע"ש:

תוס' דלא תקנו מעמד שלשתן בכתובה. יש לומר טעם פשוט דאף דאמר פרק החובל דכשמכרה לא שייך אסור לשהות בלי כתובה דלא תהא קלה כו' שיתחייב ללוקח. מ"מ מבואר בש"ע כשמתחייב לאדם אחר כשיגרש אשתו ישלם לו אסור לשהות כו' אף שאינו קלה כו'. דהתקנה דוקא שיהיה לה חיוב עליו. וא"כ הא דבמכירה מותר הוא משום דעדיין שיעבוד הגוף שלה נשאר ורק מכחה כו' חשוב יש לה כתובה. משא"כ מעמד שלשתן שאינו יכול למחול משום שנסתלקה לגמרי והשעבוד הגוף משתעבד ללוקח כמו שכתב הרא"ש א"כ שוב כמו חיוב לאדם אחר כשיגרש ואסור לשהות כנ"ל. ובפרט לרמב"ם כיון דאסור ממילא עדיין החיוב כתובה מחדש עליו. ולשניהם לא משתעבד כמו שכתב הרא"ש וודאי דלא תיקנו שיועיל מעמד שלשתן אם הדין דאינו יכול למחול כנ"ל: