חידושי הרי"מ על בבא מציעא יג:

שם ע"ב רש"י ז"ל פירש לאו שטרא והוי כמע"פ ושאין עליו עדים עיין שם. ותמוה למה יחשב כאן עדים. ונראה פי' דכל שטר הוי מפי כתבם רק דיליף מכ' בספר וחתום דשטר מהני כמ"ש רש"י גיטין פ' מ"ש. ותוס' פ"ב דכתובות ע"ש. וממילא אין בו אחריות שאין בו שעבוד לאו שטרא ואינו רק עדות לחוד דהוי מפי כתבם וגם עדות לא חשוב. ורש"י לטעמיה שלא ישלח לב"ד בכתב כו'. ותוספ' לטעמייהו דראוי להגדה מהני בכתב הוצרכו לפרש כאן משום מחילה. עוד יש לומר דכל שטר עדות שאין אתה יכול להזימו כמו שכתב הרמב"ם דשמא אחרוהו כו' רק מדרבנן משום נעילת דלת. ובזה שאין בו אחריות דשדי זוזי בכדי לא שייך נ"ד כמו שכתבו תוס' גבי מלוה על פה. ואף דגם מלוה על פה אין צריך דרישה וחקירה. מ"מ לש"ך עדות שאי אתה יכול להזימו פסול ובשטר דמהני דהיה תקנה מיוחדת משום נ"ד דצורך לשטר כמו דו"ח ע"פ. והך לאו שטרא כנ"ל ואין עדות. ועוד דכמו לתוס' ע"כ גרע דע"פ לא מחל וע"כ כשכ' שטר ואין בו אחריות טפי מוכח דמחל דלא היה חסר כלום לכתוב אחריות כנ"ל. ואם כן בלא מחילה שייך כנ"ל כיון דאינו חושש לא חשו לתקן משום נ"ד שיועיל בלי דו"ח. וגם דהוי כמילתא דלא שכיח וגם כדין מרומה דמסתמא לא שדי זוזי בכדי ומורה שלא לוה ולא מהני עדותן שאאי"ל ובלי דו"ח נאמן גם להד"מ כנ"ל. ולהנ"ל י"ל דאין צריך לדחוק כלל דנאמן מזוייף נגד קיום כמו שכ' תוס'. דיש לומר דנפל איתרע וקי"ל שטרי ריעא לא מגבינן בהו כו'. יש לומר דריעותא דנפילה משוי לה דין מרומה דצריך דו"ח ופסול עדותן שנאמן להד"מ כיון דשטר אאי"ל. דבשלמא לר' אסי אין מורה ריעותא דנפילה רק דאיקרי וכתב בניסן כו' אבל לא ששקר שלא לוה אם כן לא הוי מרומה לענין שיוכל להכחיש העדות כמו שכתב הריב"ש דדוקא לאותו ענין שמרומה ע"ש. וכן לר"י דח' לפירעון גם כן אין הריעותא מורה רק על ח' פירעון. משא"כ לשמואל לאביי דאו"כ ל"ח ופרעון ל"ח שוב מורה ריעותא דנפל דלא לוה כלל ובעי דו"ח ונאמן לא הי' דברים מעולם כמ"ש ב"ש בקדושין כשמכחשת ויש עוד ריעותא חשוב ד"מ דבעי דו"ח. וכן כאן בטוען להד"מ. וממילא לא יחזיר דיגבה אח"כ שלא ידעו מנפילה ובאין בו אחריות לר"מ לעולם חשוב ד"מ גם בלא נפילה שפיר יחזיר כנ"ל. ושמואל בשטר הקנאה דמיירי שאין כאן ואינו מכחיש לא חשוב דין מרומה כנ"ל:

י"ל לע"ד הלשון אומר היה ר"מ מהיכן למד. ואי בפי' אמר הא ר"י פליג. וי"ל דהא לר"מ דעידי חתימה כרתי אם כן כל מה דשטר מהני וחשוב מוכח מתוכו. או משום דאין כותבין שטר ללוה כו' אם כן מוכח מחתימתם שראו שהלוה וחייב. או אם הדין כותבין ואין מוכח משטר עצמו שלוה כלל רק שנכתב בציוי הלוה ובמה מוכח שחייב. וע"כ מצד תפיסתו מוכחת כיון שהוא ביד מלוה. ואף דהא אין מוכיח כלל שלוה. מ"מ כיון שגם שלא לוה עכ"פ מתחייב בשטר אף שאינו חייב בתורת הודאה. וכיון שע"כ מיד לוה בא לידו מוכח מתוכו שחייב עכ"פ וכמו שכתבו תוס' ריש גיטין בכת"י דמהני גם לר"מ ע"ש. כיון דאין כ' רק בשטר הקנאה או לאביי דעדיו בחתומיו זכין לו עכ"פ במטי לידיה נשתעבד משעת חתימה אם כן מוכח מתוכו כיון שביד מלוה כנ"ל:

אמנם זה שפיר בשטר עם שעבוד. אבל שטר שאין בו אחריות לר"מ לאו שטר הוא היינו לענין הודאה להתחייב במה שאינו חייב בתורת חייב אני לך ק' בשטר ודאי הסברא דלא מהני שטר כזה שאין בו שום שיעבוד וכסתם חייב אני לך בלי שטר דאינו מתחייב ואם כן שוב אין כאן שטר כלל גם לגוף החיוב דהא לא מוכח מתוכו כלל שלוה דהא שטר כזה לכ"ע כותבין ללוה דאין שום חשש שמא כתב כו'. וממילא לא שייך עדיו בחתומיו זכין לו דהוא רק תקנה שיוכלו לכתוב ללוה כמו שכתבו תוס' כ' משא"כ אין בו אחריות דבלא זה כותבין. ואם כן רק שיהיה מוכח שנתחייב והא אי לא לוה לא נתחייב כלל במה שאינו חייב ע"י שטר זה. ואינו מוכח כלל שלוה. דגם שנתן לו בלי הלואה אינו חייב ומה שטוען שהלוה הוי תביעה ע"פ. דלמה נאמר שהוא שטר ויהי' חשוב מוכח מתוכו אדרבה כשאינו שטר אינו מוכח. ותלי' בפלוגתייהו דר"מ ורבנן. דבשלמא אי עמ"כ ואף שלא מוכח הוי שטר. לתוס' אף בלי ע"מ בממון. ואף להר"ן כורתים מצד תפיסתו דאנן סהדי שמסר. שפיר גם א"ב אחריות מ"מ עכ"פ בא לידו מהלוה והוי כע"מ וממילא אף דלענין להתחייב מה שאינו חייב אין לו דין שטר מ"מ בתורת הודאה מהני דגם כו' הוי הודאה דא"נ משטה והשבעה. ובשעה שמוסר לו הוי שטר לענין הודאה כיון דמסרו בעדים דחשוב מה שבידו כע"מ. משא"כ לר"מ דעח"כ ממילא כיון דלהתחייב אינו שטר וכ' ללוה אינו מוכח מתוכו שהוא שטר גם לענין ואין כאן הודאה באותו שטר ושוב גם במסירה לא מסר לו שטר כלל שיהיה ככ"י שמודה שלוה כנ"ל:

וגם יש לומר דמוכח מהשטר כיון דלא שדי אינש זוזי בכדי אלו לוה וע"כ שלא לוה רק נתחייב במתנה מה שאינו חייב ולא רצה רק בלי אחריות ולענין חיוב אינו מתחייב בשטר כזה. ומוכח מתוכו שאין חייב. וי"ל גם כן דאינו מוכח כלל דמה דחשוב תפיסה מוכחת משום דאי לנפילה מזהר זהיר כו' ואל"ה הוי ח' לנפילה דחד גם כן ע"ש ב"ב קע"ג. ושטר שאב"א דלא זהיר אין מוכח כלל. אך א"ב הי' הנייר דלוה ולא שייך תי' הגמ' דאמר להד"מ. ועיין מ"ש לקמן:

שם גמ' הא קאמר להד"מ. ותמוה כמ"ש תוס' דע"כ שטוען מזוייף וממה נפשך אם יקיים כו' ומסקי דכשטוען מזוייף ונפל איתרע אף שיש קיום נאמן מזוייף עיין שם. והסברא תמוה דפליגי שמואל ור"מ בסברות הפוכות לשמואל טענת פרעון לא מהני אף דנפל אף דא"א דפרע כו' ולא עדיף משאר חזקות דמהני מיגו נגדה. וטענת מזוייף נגד עידי קיום שלא מצינו בשום מקום שיועיל אף במיגו. מהני כאן בנפל. ולר"י ושאר אמוראי ממש להיפוך:

ובפ"י תמה על התוס' שהקשו כו' דהא ביש אחריות לא יחזיר שמא כתב ללות ולא לוה כלל וכיון שאין מודה לא מיקרי מטי לידיה. וכ' דמשמע לתוס' דרישא וסיפא בחד גווני וכיון דאב"א כו' יש בו אחריות גם כן בטוען מזוייף כו' וכ' דנ"ל ברור דאין מקום לק' תוס' דודאי הא שלא יחזיר משום דח' שמא כלו"ל וא"צ לכל הדחוקים שבתוס' עיין שם. ואינו מובן דבריו כלל במחכ"ת דאם היה אפשר לפרש כן למה הוצרך הגמרא דשמואל לטעמיה דא"ב אחריות לא גבי גם מב"ח. הא אף שגובה מב"ח גם כן אתי שפיר כיון דטוען מזוייף א"ב אחריות יחזיר ממה נפשך אם יקיים כו'. ואי לא לא יגבה. ויש בו אחריות לא יחזיר שמא כתב ללות כו' ולא מיקרי מטי לידיה כיון דטוען מזוייף וע"כ דאי אפשר לומר כן ופשוט דאין ממש בדבריו שכתב דלא מהני נגד לקוחות מה שאינו אומר כתב ללות כו' רק מזוייף דניהו דל"ח לפרעון אבל לשאר קנוניא חייש עיין שם. ותמוה דקנוניא שייך במה שאם היה אומר אמת לא היה מהני. אבל בזה כיון דכשמודה חשוב מטי לידי' ואמרינן עבז"ל ויגבה כדין מהלקוחות למה יעשה קנוניא לומר מזוייף בשקר ושיגבה שלא כדין דמ"מ יחזיר. ופשיטא ליה לגמרא דכשאומר מזוייף מהני גם נגד לקוחות שלא היה כתב ללות ולא לוה רק דמערים מזויף כדי שיחזיר הא אם יודה הדין דיחזיר. ואם שלא יחזיר יאמר האמת דכתב ללות ולא לוה. וע"כ הוחזק כפרן כמו בכל מקום כשמוכחש מעידי קיום. וגם י"ב אחריות יחזיר. גם מ"ש דמשמע להו רישא וסיפא בחד גווני כו'. אתמהא הא סיפא לחוד פליגי רבנן דא"ב אחריות לא יחזיר שגובה מלקוחות וקאי אטענת מזוייף דמיירי ר"מ. והקשו תוס' שפיר ומוכרחים לתירוצם כנ"ל. ולמ"ש לעיל משום מפי כתבם. או בלי דו"ח אתי שפיר הלשון גמ' כפשטיה דאמר להד"מ ונאמן:

עוד נראה לע"ד פשוט ליישב תמיהת תוס' ממ"נ הנ"ל דמוקי מתני' באין חייב מודה שאומר להד"מ כלשון הגמרא ונכלל בו או מזוייף או כתב ללות ולא לוה וכיון שאינו בא עתה לגבות בו רק דנין על חזרת השטר שפיר יש בו א' לא יחזיר שמא ימצא קיום ויגבה ובאמת כתב ללות ולא לוה דא"צ לברר דבריו להד"מ אי זייף או כתב ללות ולא לוה. ואין ב"א יחזיר דלטעמיה דאב"א אינו גובה כו' וי"ל כפשטיה שלא מחל כלל רק דנאמן כתב ללות ולא אף בלא נמצא כלל רק ביד מלוה. דכמו ב' יב"ש כו' ורק משום דל"ח לנפילה ופקדון דנזהר:

שטר שאין בו אחריות לר"מ כיון דיכול להבריח אינו נזהר ומצי אמר שנפל ממנו ומצאו או פקדון. וגם כשיחזיר לא יגבה גם מב"ח עם קיום כשיטעון כ' ללות ולא לוה ואי אמת כן יטעון כן ויהיה פטור. ואי כוונתו מזוייף לטעון אז מזוייף ממה נפשך אם לא יקיים לא יגבה ואם יקיים כדין יגבה ושפיר יחזיר. ופריך מאחר שאינו גובה אמאי יחזיר היינו דמ"מ טוען לוה לא היו דברים מעולם ואי כדבריו אינו ראוי להחזיר שטר שקר שיהיה לו אף דאין חשש ומשני לצור היינו דאף דאינו ש"פ לצור מ"מ בספק אם ש"פ מבואר בגמרא וש"ע גבי נפל מב' שמא שותפין דצריך להחזיר מספק כיון דעכ"פ שלו. וכן בגיזת זנבו שיהיה ע"י זה ש"פ גם כן חייב עיין שם כ"ו וכ"ז ואם כן משני שפיר דעכ"פ לצור הוא דמלוה אי טעין לוה מזוייף. ויש ספק נגדו שמא אינו מזוייף וימצא קיום ועדים שמסרו לידו ויהיה ש"פ נגדו שאי"ל פרעתי דל"ח לפרעון דא"א דפרעי' כו' לשמואל. וכיון דעכ"פ שלו וספק אם יהיה שוה פרוטה נגד המלוה חייב להחזיר לו דהוי ברי ושמא נגד המוצא דאמר ברי ששוה פרוטה אצלו וחייב להחזיר לו והמוצא לא חשוב מוחזק. וגם דהא נגדו אינו ש"פ. ופריך נהדרי' ללוה היינו דהא לוה טעין דשלו והדין יניח ולא יחזיר גם לזה. ומשני הא אמר להד"מ. ולדבריו שמזוייף ודאי נייר דמלוה וגם אי כתב ללות ולא לוה עכ"פ לא ימצא עדים שמסר לו ואם כן אינו ש"פ גם אם הוא שלו שכ' ללות ולא לוה כיון שא"י לגבות כלל בלא עדים שמסר לידו ולוה וכיון דאינו כן לא יהיה עדים ואינו ש"פ ואין צריך להחזיר לו עכ"פ דלדבריו זכה המוצא. ושוב הוי מנה לאחר בידו דברי שלו אינו מועיל להמוצא. וחשוב עדיין ברי ושמא נגד המלוה דלדבריו שוה פרוטה ושפיר יחזיר למלוה כנ"ל. אולם עדיין אין הלשון מיושב כ"כ. ונראה עיקר לע"ד. דבאמת דוחק גדול מ"ש תוס' דמיירי שטוען מזוייף ולא מהני עידי קיום שלא מצינו זה כנ"ל. ועוד דלא הוזכר כלל בגמרא כאן רק חשש דכתב ללות ולא לוה או פרעון. ועל מה דפריך ולשמואל דלא חייש לפרעון הול"ל דח' לזייף ולא הזכיר טענת מזוייף רק סתם מוקי באין חייב מודה ומבואר דקאי אטענות שהזכיר. וכן מסיק הא אמר להד"מ הול"ל טעין מזויף כבכל דוכתי שמזכיר מזוייף להדיא בפרט כאן שלא הוזכר מקודם כלל. ולכך י"ל פשוט דמוקי באין חייב מודה דטוען להד"ם וביש בו אחריות לא יחזיר דכ"ל ולא לוה. ופריך א"ה אין בו אחריות נמי. ומשני אומר הי' ר"מ כו' והטעם דאינו גובה מב"ח הוא דמורה שלא לוה כלל דל"ש זוזי בכדי רק שרצה להתחייב מה שאינו חייב ולא רצה אחריות ככל מתנה. והי' סבור שמועיל להתחייב ובאמת אינו מתחייב כמ"ש לעיל דלא אמרינן אלימא מלתא דשטרא כיון שאין בו אחריות. ולכך אינו גובה גם מב"ח כנ"ל:

ואמר דיחזיר למלוה לצור ופריך נהדרי' ללוה לצור ומשני הא אמר להד"מ היינו שלא לוה והא יש עדי' א"כ כ' ללות ולא לוה לא שייך ג"כ דאיך יזמין לוה שטר שאין בו אחריו' שילוה עליו הא ל"ש זוזי בכדי וע"כ שבמתנה להתחייב בלי הלואה. וא"כ הא במתנה קי"ל מקבל נותן שכר הסופר. וא"כ כיון שהי' סבור שיועיל להתחייב בלי אחריות ע"כ הנייר דמקבל היינו המלוה. ומיושב לשון הגמ' כפשטיה הא אמר להד"מ שלא לוה וא"א רק שבתורת חיוב וכנ"ל דסבור שמועיל א"כ ודאי לא נתן הש"ס ודמלוה הוא לצור כנ"ל. דלא שייך כלל שכתב ללות בשטר כזה שאין גובין בו כנ"ל. רק במתנה ושפיר יחזיר למלוה כנ"ל. ומיושב הכל בעזה"י:

עוד י"ל למאי דאמר בש"ס גטין ע"ה ע"מ שתחזיר הנייר דחשיב תנאי ומעשה בדבר אחד דתנאי בטל. ותוס' כ' דוקא כשסותר. וב"ב קל"ז כ' תוס' לחד תי' והרא"ש שם דאף שאינו סותר ע"ש. וא"כ כיון דבעינן ספר מקנה. ממילא לאביי דעדיו בחתומיו זכין לו אף שחשיב תנאי שיהי' מטי לידי' הוי תנאי ומעשה בדבר א' היינו שמצוה לזכות עבורו בשטר ע"ת שיתן לו אח"כ שטר הזה. ואף סותר חשיב דזכיה הוא דמטי לידיה דשלוחו כמותו שזכין כו' וע"ת שיהי' מטי לידיה. וע"כ התנאי בהשיעבוד דאף שזוכין עבורו והשטר כבידו מ"מ אינו רוצה להשתעבד במסירה זו רק ע"ת שיתנו לו. ואינו שוב תנאי ומעשה בדבר אחד דהשיעבוד ע"ת דמטי לידיה. אבל הזכיה בנייר בין כך ובין כך. א"כ שוב אף אי כ' ללות ולא לוה הנייר דמלוה אף דלא מטי לידיה ושפיר יחזיר כיון דאמר להד"מ ע"כ שכתב ללות ולא לוה א"כ הנייר דמלוה כנ"ל. ואף בשטר שאין בו אחריות אין שיעבוד ולא שייך כנ"ל. אך על חיוב במה שאינו חייב י"ל כנ"ל דרצה להתחייב והתנאי בהחב ע"מ דמטי לידיה ולא בזכות הנייר וממילא יחזיר למלוה לצור כיון דאמר להד"מ והיינו כנ"ל:

עוד י"ל דתוס' כתבו דא"ל הפי' להד"מ פרעתי דהא שמואל לא חייש לפרעון ע"ש. ותמוה לי נהי דבשמואל בשטר הקנאה דל"ל מיגו ל"ח לפרעון אבל כאן איכא מיגו דכתב ללות ולא לוה שפיר גם פרעתי נאמן אף לשמואל. ועוד נהי דביש אחריות לא חיישינן אבל אין בו אחריות י"ל דהוי ככ"י דנאמן פרעתי. וא"כ יש לפ' בפשיטות דשמואל מוקי באין חייב מודה שטען פרעתי ונאמן מגו דכ' ללות ולא לוה. ופריך אין בו אחריות נמי דכשיחזיר יגבה מיניה דלא יהי' לו מגו ומשני אומר ר"מ כו' אינו גובה מב"ח דלעולם נאמן פרעתי באב"א ככ"י. וכיון דטוען פרעתי יהי' נאמן גם כשביד מלוה ופריך כו' ומשני לצור. ומ"מ משני שפיר הא אמר לוה להד"מ היינו פרעתי ולא צריך לו שלם דקרע ליה דלא משהי ליה כשפרוע כדאמר שבת ע"ח ע"ש. דלשמואל קרע ליה אף שאין בו אחריות. וכאן איירי להחזירו שלם דלמלוה נצרך דמשהי ליה כיון שלדבריו מגיע לו אף שאין נאמן עכ"פ לצור יחזיר משא"כ לוה שגם לדבריו יקרענו כנ"ל ואינו ש"פ:

שם אמר ר"א כו' לפרעון ולקנוניא כו'. וכ' תוס' דלמה נקיט קנוניא ע"כ משום יש בו אחריות ע"ש דמשמע דאאין בו אחריות קאי ד"ה כו'. וי"ל דנקיט דוקא לשניהם לא חיישינן פו"ק אבל לפירעון לחוד לא ס"ל כשמואל ובאין מודה אף שיש עדים שלוה בשטר זה חיישינן לפירעון כיון דנפל איתרע:

שם וברייתא קתני כו' ממשעבדי הוא דלא גבי הא מב"ח גבי ותמוה מאד דמפורש בברייתא וגובה מבני חורין וכתבו תוס' שכן דרך הגמ' ע"ש. ולא מצינו כזה דהא לא תנן כלל שאינו גובה ממשועבדים רק וגובה מנכסים בני חורין. והגמ' מהפך הדיוק ממה דלא תניא ולא ממה דתניא. ונראה לע"ד דהא יש לישב דברי ר"א למ"ש לעיל די"ל לר"מ באין בו אחריות דאינו גובה מב"ח היינו שמחל הגוביינא גם מיניה בתורת שיעבוד אבל מ"מ בתורת כפיה מכין אותו לקיים פריעת בע"ח. רק דא"כ אמאי יחזיר כיון שאין ח' מודה הא יגבה בתורת כפיה:

אמנם כיון דמיירי מתני' ע"כ שטוען מזויף כמ"ש תוס'. וא"כ לחד תירוץ בתוס' בכמה דוכתי דרק כשטוען מזויף צריך קיום. וא"כ באין בו אחריות אין חשש דהא שלא בפניו או יתומים ולקוחות לא גבי שזה בתורת שיעבוד ורק בפניו בתורת כפיה. וא"כ ממ"נ אי יקיים יגבה כדין ובלא קיום כשיטעון אז מזויף ג"כ לא יגבה כנ"ל. וא"כ לא קשה דמתני' דטוען מזויף ע"כ מדתנן לר"מ יחזיר לצור כנ"ל שפיר כנ"ל. משא"כ בברייתא א"ש כפשטיה כשלוה מודה שלוה יחזיר כנ"ל. אין לוה מודה היינו שטוען כתב ללות ולא לוה לא יחזיר שהי' ר"מ אומר אין בו אחריות גובה מב"ח היינו בתורת כפיה עכ"פ וכיון שטוען לא לוה יגבה מיניה בפניו שלא כדין. וגם למסקנת תוס' דטענין מזויף מ"מ הא באמת רחוק שלא יועיל קיום משום דנפל. וי"ל כיון דאיתרע מורה זיוף וצריך קיום מה"ת. וא"כ אותן הקולות לקיים שלא בפני בע"ד דזה שכיח והוא רק משום דק"ש דרבנן. וא"כ בנפל לא יחזיר שכשלא ידעו שנפל יקיימו אחר כך שלא בפני בע"ד כבכל שטר ויגבה בו מלקוחות וכה"ג. וכיון דנפל צריך קיום מן התורה ולא מהני קיום הנ"ל שלא בפני בע"ד. ולכך כיון דטעין מזויף לא יחזיר כיון שעתה אינו מקוים יש חשש כנ"ל. וא"כ באין בו אחריות י"ל שפיר יחזיר כיון שא"י לגבות שלא בפניו או יתומים וכה"ג. ורק מיניה ובפניו בתורת כפיה. ושוב כשיטעון מזויף הא כ' הפי' בטוען מזויף לעולם צריך מן התורה ע"ש ס' מ"ו. וא"כ כיון דהחשש משום בפניו בתורת כפיה ואז יטעון מזויף ולא יועיל הקיום דשלא בפניו וכה"ג ולא קשה כנ"ל. ועוד למ"ש תוס' דמיני' גבי שפיר במקיים דאלו מזויף ימצא פסול בקיום וכשאינו מברר אינו נאמן אף שנפל ורק החשש משום שלא בפניו. וא"כ בא"ב אחריות שאינו גובה מב"ח בתורת שיעבוד רק כפי' וזה רק בפניו והא ממ"נ אם יקיים יועיל בפניו ואי לא לא יגבה ושפיר יחזיר. משא"כ ברייתא שטוען כ' ללות כו' תני משום דגובה מבני חורין היינו בתורת כפי' וגם זה שלא כדין כנ"ל:

ולכך דייק הש"ס ממשעבדי הוא דלא גבי כו' היינו כיון דתני יש בו אחריות גובה ממשעבדי ואין בו גובה מבני חורין משמע דומיא דמשעבדי דרק ממשעבדי לא גבי הא מבני חורין דומיא דמשעבדי היינו מיניה גובה אף בתורת שיעבוד מנכסים ואף שלא בפניו דכל שאינו ממשעבדי כו' גבי ופריך שפיר לר"א דשייך כנ"ל שיגבה שלא בפניו גם במתניתין:

עוד י"ל דהא מצינן למימר דר"א אמר רק לפרעון וקנוניא לא חיישינן ב' חששות רחוקות דא"א דפרע כו' וגם חייש קנוניא כיון דמודה אבל לחד חיישינן. וא"כ י"ל דמוקי מתני' בשטר הקנאה ולכך מחלוקת באין חייב מודה היינו שאינו כאן לר"מ י"ב אחריות לא יחזיר מחשש פרעון דחוששין לפרעון לחוד וא"ב אחריות יחזיר דסבר ר"מ א"ב אחריות אינו גובה מבני חורין היינו דנאמן פרעתי כמו כתבים לרוב הפוסקים דאינו חושש להניחו. ולכך יחזיר ממ"נ דכתב ללות ולא לוה לא שייך בש' הקנאה רק פרעון וזה יהי' נאמן תמיד. ואעפ"כ יחזיר שלא יוכל להכחיש ההלואה. ולא שייך להדרו ללוה כיון שאינו כאן לטעון כלל ואינו יודע אם מכחיש שפיר יתנו למלוה כיון דאין חשש שלא כדין כנ"ל. וברייתא בשטר דלא הקנאה אמר ר"מ שפיר ביש אחריות אף שמודה לא יחזיר שמא כתב ללות כו' ואין אחריות כשמודה מחזיר ואינו מודה לא יחזיר שמא כתב ללות ולא לוה וכשיטעון לא לויתי יהי' חייב ויהי' שלא כדין. ולכך הוצרך למידק מדיוקא ממשעבדי הוא דלא גבי הא מבני חורין גבי דומיא דמשעבדי שגם פרעתי אינו נאמן. וא"כ א"א לפרש בר"א כנ"ל דא"ב אחריות למה יחזיר כו':