חידושי הרי"מ על בבא בתרא נו.

מתני' היו שנים כו' ג' שנים ונמצאו זוממין משלמין לו את הכל כו'. פירשב"ם כפי דמי הקרקע כו' דכתיב ועשיתם כו' כאשר זמם ולא כאשר עשה לבד הקרקע שיחזיר לו עכ"ל. ותמוה מאוד מה לי להזכיר כאן הך ולא כאשר עשה. אדרבה נ"י מקשה על המשנה בקרקע דהוי כאשר עשה שמוחזק ועומד ע"ש תי' שאינו מוחזק. או כב' תי' תוס' ב"ק דבממון עונשין מן הדין כו' או דאיתא בחזרה ע"ש אבל אינו ענין לפירושו:

ויש לפרש על כל הזמה דלכאורה כיון שהוא קנס מנ"ל שהעדות בטל הא י"ל כמו שמצינו בקנס חכמים בדיין שטעה בשיקול הדעת דקם דינא והוא משלם דהקנס הוה לו שישאר קיים וממילא הפסידו וחייב הוא לשלם. וכן בקנס התורה דכתיב רק ועשיתם לו כו' שהקנס הוא שישאר העדות קיים לענין הממון שהוציאו והעדים ישלמו לזה שהפסידוהו. ועיין בספר יראים שהקשה מנ"ל שהתשלומין לבעל הממון ע"ש. ועוד דלרבא דמכאן ולהבא נפסל משום דחידוש הוא דהוי תרי ותרי אין לך אלא משעת חידושו ואילך ואף דהא תליא הך בהך וגבי גרשתי למפרע לא פלגינן דיבורו. מ"מ בזה דחידוש פלגינן ולענין למפרע אין מאמינים להמזימים כלל ונשאר תרי ותרי ע"ש. וא"כ לכאורה כ"ש נגד הבעל דין למ"ד בהוציאו הב"ד הקרקע והחזיקוה ע"פ עדים ואח"כ באו עידי הכחשה דהוי תרי ותרי. מ"מ לא מפקינן הקרקע שהוחזק ברשות כיון דגם עכשיו עדיין ספק דתרי ותרי ע"ש. וא"כ נגד בעל הקרקע שהחזיקוהו ע"פ עדי חזקה ואף שהוזמו וחדשה תורה שהעדים ישלמו מ"מ נגד הבע"ד נשאר תרי ותרי כמו לענין למפרע שעל העדים עצמם ובחד גברא ואעפ"כ פלגינן כ"ש ב' גברי שנגד הבע"ד נשאר רק הכחשה ושוב אין יכולין להוציא הקרקע מהמוחזק ע"פ ב"ד קודם שהוזמו כנ"ל כאן דגם עתה תרי ותרי:

אמנם כיון דקי"ל ולא כאשר עשה ובממון מהני רק משום דאיתא בחזרה כמ"ש תוס' וא"כ אי נימא כנ"ל. דאין מוציאין ונשאר הקרקע או הממון כמו שהעידו א"כ שוב לא יצטרכו לשלם כלל מחמת ההזמה דהוי כאשר עשה כנ"ל. וא"כ שוב נכלל במה שחייבתם תורה לשלם מכאשר זמם דבטלה עדותן לגמרי ומוציאין:

ומיושב לשון רשב"ם ז"ל שכתב דכ' כו' ולא כאשר עשה ממילא תשלומין שלהם לבד הקרקע שמחזירין לו כנ"ל. וכשהוזמו אחר זמן נראה לרבא דאף דהקרקע חוזרת אבל פירות שאכל לא מהדר דלמפרע חשיב ספק ולא גרע מעדים גופייהו. דהקשו תוס' שם מנ"ל דמיפסלי ותי' מדנאמנים לחייב מיתה לעדים והיינו על העדים מכאן ולהבא לא אמרינן לחצאין ע"ש משא"כ למפרע. וא"כ יש לפרש בהמשנה משלמין את הכל דתמוה מה הכל דהא פירות לא מחייבי כשאין אחרים ע"ש בנ"י ולמ"ש לרבא י"ל דפירות שאכל אחר עדותם חייבין לשלם שוב מחמת גרמי כעדים שהוזמו בלא מצי למהדר כמ"ש בח"מ ס' א' כיון דע"י עדותם נפסדו. אך י"ל דגם לדידהו לא מהני למפרע. אך באמת גם לרבא י"ל דלענין עדות זה שהוזמו לא פלגינן ואינו מוכרח. [וקצת יש ראיה דאל"כ הל"ל בב"ק נ"מ בין לישנא דחידוש ללישנא דפסידא דלקוחות היכא שיש נ"מ על גוף העדות בין למפרע בין להבא כנ"ל]:

עוד י"ל דברי רשב"ם דהא לשון משלמין הכל קשה. ובנ"י כתב גם הפירות ואח"כ דחה ע"ש ותמוה מה ס"ד באין עדים אחרים שישלמו גם הפירות הא בלא עדותם לא מחייב ממ"נ. וי"ל דהא מעידים על ג' שנים וסגי בהוזמו על שנה א' כמ"ש הטור דבעל שנה א' שהוזמו משלמין כל הקרקע דבשנה זו שהעידו הפסידוהו הכל. וא"כ הא נשאר עדותן על ב' השנים וא"כ במה שהוסיפו לשקר בעדותן שנה ג' הפסידו הקרקע והפירות. ואף דאין לחייב כובש עדותו וא"כ אלו לא העידו היה פטור ועל מה שלא העידו האמת מב"ש אין חיוב. אבל מ"מ כיון דשורף שטרותיו חייב וכן עדים שכבר העידו לחייב ועדים הכחישום בשקר ובטלו עדותן חייבין מדינא דגרמי כשורף כנ"ל. וא"כ כאן כמו אם היו מבטלין עדות אחרת כשרה מב"ש בשקרם שהיו חייבין כן במה שבטלו עדות עצמם שבכלל ג' ב' והעידו על ב' שנים שהוא אמת וגם על שנה הג' בשקר ובזה גרמו לבטל עדות הכשרים דעצמם מב' שנים שהיה חייב פירות ע"פ עדותן הכשר דגם שלמפרע נפסל בשעת עדות חשיב כשר כמ"ש פרק מרובה תוך כ"ד והוזמו דחשיב כשר וע"י הזמה בטל משום עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה. א"כ ע"י עדותן שקר משנה ג' הפסידו הפירות שהיה חייב ע"פ עדות מב' שנים. ובטלו עדות כשרים לא פסולין ובאמת אינו כן דמ"מ בא בב"א ולא נגמר עדות ב"ש קודם שמעידים על השנה ג'. אבל ס"ד כנ"ל. ולזה פירש הרשב"ם דרק כפי דמי הקרקע משלם ואין הפי' במשנה משלמין הכל על הפירות. דאי נימא כנ"ל הא כתיב כאשר זמם ולא כאשר עשה א"כ א"א לחייב הפירות ע"י הזמה דהוי כאשר עשה דהא עתה אינו מחזיר הפירות דעדות שבטלה מקצתה בטלה כולה וע"כ רק הקרקע. אך בנ"ז מתורת הזמה א"א לחייב דהוי רק גורם לענין הפירות ורק משום גורם כשורף. וגם כאשר עשה חייבין. אך בפ' מבואר שם דגם מגרמי אין חייבין כיון דמיעט כאשר עשה ע"ש להרבה פוסקים. כיון דפטרתם התורה ע"ש ריטב"א פ"ק דמכות:

הרא"ש ז"ל כתב דכשיש עדים אחרים על ב' שנים משלמים גם הפירות כשמעידים על ג' שנים לכאורה ממ"נ אם הוזמו על השנה שהעידו האחרים ג"כ אין כאן דין הזמה דהא נשאר עדים על השנה שהוזמו וכשהוא אמת פטורין בממון ע"ש פ"ק דמכות בחד בשבא עמנו הייתם אלא ב' בשבת פטורין דבר חיובא הוא בממון. והא דהוא והן נהרגין דוקא בנפשות ע"ש בגמרא ואי שהוזמו על שנה שלא העידו האחרים א"כ אגלאי דכי אסהדי פסולין הוו לדידן דלמפרע נפסל אם כן הוי עם העדים האחרים נמצא אחד קרוב או פסול דעדותן בטלה גם של הכשרים. אף שלא נצטרפו בהגדה כמו שכתבו תוספות פ"ק דמכות דדוקא על מה שהוזמו אינו מבטל צירוף הראיה דהא לא ראו כלל ע"ש אבל על עדות ב' שנים שלא הוזמו עליהן ומ"מ בטל מצד למפרע נפסל שוב מבטל עדות האחרים ג"כ על אותן הב' שנים אף שלא הגידו ביחד. וממילא כיון שבטל אין הלה צריך לשלם הפירות ושוב הוי כאשר עשה על הפירות דליתא בחזרה וא"כ א"צ לשלם כלל הפירות כנ"ל:

וי"ל דלמאי דמסיק פרק מרובה תוך כדי דיבור כו' לא אמרינן איגלאי דפסולין דלאו איפסלו עד אחר כדי דיבור ואין שם פסול אז עליהם. ואם כן לא שייך נמצא אחד כו' ובטל רק מטעם עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה כיון שהוזמו על מקצת וזה רק מחשש שקר כמו על מה שהוזמו ושוב אינו מבטל הכשרים. ואף דבהא דק' ור' לב"ש דנחלקה עדותן שהקשו תוספות בב' כתות דיהיה חשוב נמצא אחד קרוב או פסול וגם שם אז לא היו פסולין רק משקרים על ק' וגם כן רק מצד בטלה מקצתה ומ"מ כתבו תוספות דשייך כנ"ל. וי"ל דשם יש צירוף הגדה ומבטל מצד ההגדה מהיקש ג' לב'. מה שאין כן כאן בלא הגידו ביחד. ורק משום צירוף ראיה יפסל הכשרים. וכיון דאין ביטול עדותם מצד פסול רק משום בטל מקצת ע"י הזמה שרק מחשש שקר א"כ לא ראו ואינו צירוף לא בראיה ולא בהגדה כנ"ל והוי כמו על אותו דבר שהוזמו כנ"ל:

גם י"ל דדוקא בהיו פסולין בשעת ראיה פוסל צירוף ראיה לחוד אבל כשרים בשעת ראיה ופסולין אחר כך אף שפסולין דצריך תחלתו וסופו בכשרות מ"מ בלי צירוף הגדה שוב אינו פוסל דלא היו פסולין אז בראיה וממילא בהנ"ל לא נפסלו עד שעת הגדה וצ"ל גם כן דתוספות שם איירי בצירוף הגדה. אולם משמע שם מתוספות להרבה פוסקים דגם תחלתו בכשרות וסופו בפסול כיון דמ"מ פסול פוסל הכשרין אף דלא נצטרפו לא בראיה גם כן שייך ההיקש ג' לב' לבטל הכשרים ע"ש בפוסקים:

וי"ל למ"ש תוספות גבי נחלקה עדותן דדוקא דמסייע להו אבל מכחשי לא ע"ש דלא חשיב צירוף. ואף לשאר תי' תוספות שם היינו דמ"מ על מנה חשיב שמעידין עדות א'. אבל כאן שאלו מעידין שיחזיר הפירות ואלו שמעידין על ג' שנים מעידין להיפוך לפטרו מהפירות ולהחזיקו אף בהקרקע י"ל דלכ"ע לא חשיב צירוף כלל אף שראו ביחד וגרע מהתם דמכחשי כנ"ל. ואינו מבטל כלל עדותן אף אם היו קרובין או פסולין ממש כנ"ל וגם עד שיוזמו כולן לא שייך. ובהכי ניחא לשון המשנה משלמין את הכל דתמוה כנ"ל. ולמ"ש י"ל דהפירוש משום דתני סיפא ב' בראשונה כו' ב' בב' כו' משלשין ביניהם. וממילא אם הי' ד' על שנה ראשונה וב' או ד' שנה ב' גם כן הי' הדין עד שיוזמו כולן. ומשלשין שהד' משלמין שליש כו'. ולכך תני ברישא דכשכת אחת מעידה על כל ג' שנים דמשלמין הכל אף שיש עוד כת על שנה א' או ב' כמו בסיפא. אעפ"כ אותן שמעידין על ג' שנים משלמין הכל. דדוקא שכל כת על שנה א' אז כולם להחזיקו באו כמ"ש תוספות ומשלשין ועד שיוזמו כולן אבל כשיש כת א' על כל ג' שנים אין צירוף כלל לאותה כת שעל שנה עם המעידים על ג' שנים ואדרבא חשיב עדותן היפוך לחייבו פירות דע"כ לא הי' צריך כלל להביאם דלא שייך שידעו מכת הב' דהא אין צריך להם. והב' להחזיקו ולפטרו. וא"צ שיוזמו כת שעל שנה. ושעל ג' שנים כשהוזמו משלמין הכל בלי חלק שלהם וגם הפירות כהרא"ש כנ"ל. וזה נראה פירוש ד' נ"י משום סיפא ע"ש:

גם י"ל דאף שהוזמו על השנה שנשאר עדות גם כן חייבין דלא דמי להא דחד בשבא כו' דנשאר עדות המחייבו ממון מה שאין כן כאן דאף דנשאר עדות על שנה שהוזמו מ"מ עדותן על הב' שנים בטל משום עדות שבטלה מקצתה כנ"ל. ואין כאן עדות המחייב למחזיקו. ושוב אף דאמת שאכל שנה זו שהוזמו מ"מ גברא לאו בר חיובא בשנה א'. ושוב חייבין על עדות שנה זו שהוזמו שלא ראו והעידו דאף דעל מה שבטל ממילא אין דין הזמה מ"מ כיון דלאו בר חיובא שוב חייבין על שנה שהוזמו כמו בקנס כנ"ל. ועד שיוזמו כולן לא שייך כיון שאינו צירוף כנ"ל. ומ"מ אינו מוכרח:

שם ב' בראשונה כו' משלשין. ופירשב"ם כל כת שלישי דג' כתות הן וקי"ל אין עדים נעשים זוממים עד שיוזמו כולן ע"ש. ולכאורה תמוה דמה דמיון לשם פרק קמא דמכות דאין זוממין עד שיוזמו שניהן ילפינן מעד שקר דכל שנאמר עד הרי ב'. וממילא מקיש ג' לב' עד שיוזמו כולן. דכשנשאר עדות הקיים שלא הוזם אינו הזמה דהא זה שנשאר מעיד גם כן על מה שהעידו הניזומים וצריך שיוזמו כולן ע"ש. משא"כ כאן דחזינן בכת א' על ג' שנים והוזמו על שנה אחת משלמין דאף שאמת שאכל ב' שנים מ"מ חייב על עדותו שקר שנה ג' שבזה זמם להחזיקו בשקר. ואם כן למה יצטרך בג' כתות כל שנה להזים כולן הא כשמזימין כת אחת על שנה אף שהב' אמת מ"מ הם הפסידוהו הכל ומה חילוק בין כת אחת שהוזם על שנה או ג' כתות שהוזמו אחת מהן והלא נשקר כל העדות שלהחזיקו. ואי הוי אמרינן דגם בכת אחת צריך שיוזמו על כל הג' שנים הוי ניחא כמו שכתב רש"י במשנה מכות שם לר"ע לא בא הכתוב כו' דלא צריך קרא להא דעד שיוזמו כולן דכתיב עד שקר צריך שישקר כל העדות. ואם כן י"ל גם לענין זה שכל העדות של ג' שנים בא להחזיקו שאינו מועיל רק העדות שעל כל הג' שנים צריך שיוזם הכל וממילא גם ג' כתות כן כנ"ל. ובאמת מגמ' ומרמב"ם אינו משמע להיפוך דתני רק נמצאו זוממין. רק בטור מבואר להדיא כן דסגי בשנה א' שהוזמו לשלם הכל וקשה כנ"ל בג' כתות ג"כ ליסגי כשהוזמו אחת. וצ"ל דמ"מ לענין חיוב תשלומי הזמה א"א שישלמו הכל דהא לא היה מחייבין אותו בלא הב' כתות אחרים ולא גרע ממזיק ממש כשא' אינו יכול מה' על ספק א'. וכן בדיינים כשאחד אומר כדין וב' רבו ופסקו שלא כדין דאמר בגמ' בסנהדרין ל' ומ"ד זכאו משלמי ולימרו א"ל את לא סליק דינא בתרי ומשלמי רק חלקם. ואף שהם בטעותם גרמו הכל מ"מ כיון דלא הי' אפשר להם בלא השלישי וזה אמר כדין מ"מ עשה רק ב"ח היזק עיין שם. וכן בעדים כיון שכל הג' כתות היו צריכין להעדות והם אמת לא מחייבי רק חלקם. וממילא גם חלקם אינם משלמין דלא מיקיים כאשר זמם. כמו במלקות דלא מיקיים כאשר זמם. במה שילקו שליש ע"ש ורק בממון משום דמצטרפי א"כ כנ"ל שאין האחרים משלמים רק הם חלקם אין משלמין כלל ולכך החילוק דהכת אחת על ג' שנים שפיר כשהוזמו על שנה חייבים דהא הם בעצמם הזיקו הכל בלי סיוע אחר ואף דעל מקצת אמרו אמת מ"מ בשקר שלהם הפסידוהו הכל. משא"כ ג' כתות כיון שלא הי' אפשר לחייב בלי האחרים אין החיוב רק על חלק כמו בדינים כנ"ל:

אמנם עדיין קשה דהא אמר מכות ה' רבא הטעם דאין משלשין במכות אף דכל אחד לא היה אפשר בלי חברו משום דבעינן ועשיתם כאשר זמם כו' ופריך א"ה ממון נמי ומשני ממון מצטרף מלקות לא מצטרף כו' וא"כ חזינן דאי גם בממון לא הי' מצטרף היו מחייבין לכל אחד לשלם הכל כמו במלקות כדי לקיים כאשר זמם כו' ורק משום דסגי במשלשין דמצטרף. ואם כן בכאן דהב' כתות משלמו שוב משלמו כת הג' שהוזמו הכל. דאי ישלמו רק חלקם לא ישלמו כלל דלא מצטרף ושוב יהיו חייבין משום כאשר זמם הכל כמו במלקות כנ"ל. ולמה יהיו פטורין ואי משום דלא רצו כלל לחייב הכל בלי כת הב' הא גם שם כל אחד לא רצה ולא אפשר בלי חברו מ"מ קאי על כל אחד ועשיתם לו כאשר זמם וכן כאן כיון דע"כ גם בשנה אחת חשיב כאשר זמם דמה"ט חייבין כת א' שהוזמו על שנה א' שוב ממילא גם בג' כנ"ל. היו חייבין כת א' שבא באחרונה. ובפרט למאי דקי"ל כר' נתן דכל היכא דליכא לאשתלומי מהאי משתלם מהאי ועוד דגם בה' שישבו על ספסל א' קי"ל סימן שפ"א היכא דבלאו איהו לא הוי מתבר וע"י נשבר ולא היו יכולין לעמוד חייב האחרון אף שגרם רק שישבר ע"י כל הה' דזולתם גם כן לא הי' נשבר ולהרמב"ם אף שלא סמך עליהם ע"ש בסמ"ע ואף לטור וש"ע דוקא סמך היינו דאי לאו הכי הי' להם לעמוד וכאן שכבר העידו הב' כתות אמת ואי אפשר לחזור. ממילא כשהעידו כת שלישית בשקר על שנה ובזה הוזק למה לא יתחייבו אף שגרמו שיהי' ההיזק ע"י כולן הוא כנ"ל. ומ"מ יש לחלק בין גורם למזיק ממש דבממון ממש הוי זה גורם שישבע ע"י כולם וגרמו חייב אבל כשכל ההיזק גרם חשבינן על חלק השאר רק גורם דגורם דהא בדיינים לא משלמי חלק הג' וע"כ לחלק כנ"ל. ועדיין צ"ע דהזמה רחמנא קרי' מעשה:

וצ"ל דעכשיו דילפינן מעד שקר כל שנא' עד הרי ב' דא' אינו חייב אמרינן מסברא שאינו גזירת הכתוב רק התורה לא חייבה בהזמה רק כשהוזמו כל הבאים לחייב אף שא' בלי הב' לא הי' מהני וג"כ כולא הזיקא והי' משלם הב' הכל כדי לקיים כאשר זמם ואף עפ"כ פטרה תורה דדוקא שיוזמו כל הבאים לחייב כן בג' כתות ג"כ כיון שכולן באו לחייב מה שאין כן כת א' שהוזמו כל הבאים לחייב אף שאינו על כל החיוב ודוחק גדול. דעכ"פ הי' לרשב"ם ולהפוסקים לפרש מנ"ל הא: