חידושי הרי"מ על בבא בתרא כח.

חזקת כו'. היינו שיהיה חשיב בחזקתו נגד חזקת מרא קמא. ואף דבמטלטלין ג"כ בחזקת מרא קמא כל שאין ראי' תפיסת המוחזק ובדברים שהן עשוין להשאיל כו' מפקינן. מ"מ בדברים שאין עשוין כו' שתפיסתן מוכחת מהימן ולקח אבל קרקעות אף שאין עשוין להשאיל כו' מ"מ לא מהני מה שמשתמש בהן פחות מג' שנים שתועיל הראיה מאין בא לידו. ולכאורה למה לא יועיל. ולמסקנא משום ריעותא דאחוי שטרך. ולס"ד דמחיל או לא קפיד. א"כ הוי כעשוי להשאיל. דבמטלטלין שיקח שלא מדעת אין חשש משא"כ קרקע שאין לוקח לרשותו רק משתמש ולא קפיד או מחיל על הפירות אין הוכחה:

עוד היה אפשר כמ"ש תוס' יבמות קט"ז באותיות דצריך להביא ראיה ואף דשטרות דבר שאין עשוין להשאיל כו' כתבו דלא מהני רק להחזיק משא"כ בשטר להוציא מהלוה ע"ש. וא"כ דוקא במטלטלין דעכ"פ הם ברשותו משא"כ קרקע דבחזקת בעלים א"כ שתועיל ראיה זו דאין עשויה להשאיל להוציא לא מהני. ואף דאינו ממש להוציא הא גם שם אינו להוציא דלוה ב"כ וב"כ חייב רק או לזה או לזה. ומ"מ כיון שאינו להחזיק כמו חפץ לא מהני. וכ"ש בקרקע כנ"ל. ובעי הוכחה גדולה יותר. ואף למ"ד א"צ ראיה בשטר היינו דתפיסת השטר הוי כתפיסה בהחוב וכמו ב' אדוקין בשטר דחולקין כו' וג"כ תפיסתו מוכחת כמטלטלין. משא"כ בקרקע שהתפיסה מוכחת רק על הפירות שכבר אכל אבל בקרקע לא תפיס כלל ע"י אכילת הפירות ועדיין גוף הקרקע בחזקת מרא קמא לכ"ע ולא מהני הראיה דתפיסת הפירות על הקרקע להוציא דלא עדיף מב' אוחזין כו'. ומה"ט לענין הפירות היה נאמן לקוח על הקרקע שיפטר מהפירות שתפס אי לאו ריעותא דאחוי שטרך כדפריך לקמן מ"ה ארעא נמי כפירוש תוס' שם דלא צריך לטעם דלא חציף רק באינו מוחזק ע"ש. ובבתים דקיימא לאגרא למה גרע ממטלטלין דלא מהני ג' שנים בעשוי להשכיר כתב סמ"ע הטעם דשכח והם דברי ר' יונה והטור. וי"ל דשם שתפיסתו מוכחת מיד ע"י שברשותו ובעשוי להשאיל אין תפיסתו מוכחת דא"א למחות בשעה שמשכירו ושוב אח"כ אין הוכחה מהזמן ג' שנים יותר ממיד ולא שייך ענין ג' שנים כלל. משא"כ קרקע דאין התפיסה מוכיח רק בהמשך זמן ג' שנים. לכך אף אי לפירי אחתי' ועשוי להשכיר מ"מ אין דרך בזמן ג' שנים שלא למחות וגם מצד לא מזדהר בשטרא יותר מג' שייך החילוק בין ג' שנים משא"כ מטלטלין דלאו בני שטרי. וכ"ש לנ"י דתקנת חכמים משום דדרך שלא ליזהר בשטר יותר מג"ש תקנו חזקה ג' שנים. ולא שייך רק בקרקע דבני שטרא ומה"ט נראה דנקיט במשנה עבדים דוקא ולא סתם גודרת. דעבדים בני שטרי דאפשר לסיימן וכדאמר בש"ס גבי זמן ע"ש. מהני חזקת ג' שנים משא"כ בהמה. וכדעת הרמב"ם בש"ע סימן קל"ה. ולא כש"ך ז"ל דבהמה ג"כ ג' שנים ואין טעם לחלק בין בהמה גודרת למטלטלי עשוין להשאיל. וע"כ כיון דלאו בני שטרי אין טעם לזמן ג' שנים. ולש"ך ז"ל צ"ל דגם דלאו בני שטרי מ"מ גם קרקע באתרי דלא כ' שטרי דין חזקה בג' שנים. ע"כ דצריך ליזהר בג' שנים שיהיה מוכן העדים שקנה או שאר ראי' וזה שייך גם במטלטלין. רק משום שכח כסמ"ע. וגודרת שיוציאו ונכנס בפרסום לא שייך שכח מהני ג' שנים. או דבמטלטלין שברשותו א"א לעדים דג' שנים. וא"כ מה תועלת בתקנה ג' שנים בלא ראה נאמן מיד ובראה לא ימצא עדים על ג' שנים משא"כ דבר מסוים כעבד ובהמה שרואין ואפשר בעדי חזקה שייך כנ"ל לש"ך. אך למה תני במשנה עבדים. וכ"כ הה"מ ראי' א':

עוד נראה דדוקא קרקע ועבדים דקי"ל כקרקע והתוקף כו' והדר כו' כיון דאין נגזלין צריך לשלם הפירות כו' שייך זמן ג' שנים אי קפיד אף דיצטרך לשלם לו מ"מ קפידא אף דלא מחיל בג' שנים כדאמר בגמרא וממילא מורה ששלו וא"צ לזהר בשטרו. משא"כ בהמה דקי"ל ב"ק פרק הגוזל התוקף בבהמתו כו' ועשה בה מלאכה פטור. כיון דמטלטלין נגזלין ושבח דגזלן דמשלם רק כשעת הגזלה. א"כ לא שייך כלל דבר העושה פירות שיהיה הזמן ג' שנים דממ"נ אי לא מחיל קפיד מיד דהפירות לא יהיה לו דלא הדר ואי קפיד על גוף הגזלה ג"כ מיד הקפידא כמו בג' שנים. רק לס"ד דרבא דשתא חדא מחיל כו' ג' לא מחיל כו' היה שייך גם בבהמה ג' שנים. והא הדר ביה מהך טעמא. מ"מ י"ל דלא הדר רק בקרקע דשייך לא קפיד או מזדהר כו' ובהנ"ל דלא שייך י"ל טעם דמחיל:

גם י"ל דבל"ז גזולין אינו נאמן גם בעשוין להשאיל ואף במגו דבגזלן לא מחזיקינן. וא"כ דוקא בקרקע ועבדים דאין נגזלין משא"כ בהמה דגודרת הוי רק כעשוין להשאיל והא מ"מ גזולין אינו נאמן. וע"כ דמצי טעין שמעצמן נכנסו ולא אמרינן בזה אחזוקי כו' דלא נחית ע"ד גזלנות. וא"כ שוב צריך לשלם הפירות כדאמר בב"ק שם ושייך קפידא בג' שנים כש"ך. ואף דכל שמשתמש הוי גזלן דשואל שלא מדעת גזלן. מ"מ משמע דלא אמרינן בזה אחזוקי בגזלן כו' דלאינשי לא חמור כגזלן גמור. ויש לדחות:

שם ועבדים. לדיעה ב' סימן קל"ה דגם בהמה חזקתו ג' שנים תמוה למה תנן עבדים ולא גודרת סתם כמ"ש הה"מ ראיה זו וי"ל דיש להסתפק דתני בתים סתם בלא קיימי לאגרא דדר שלא מדעתו פטור אי הוי חזקה אי דינו כאכלה ערלה דלא מהני שכתב רשב"ם כיון שאין הבעלים מפסידין וכן בהנ"ל כיון דפטור או דלא דמי דשם לאו כדאכלי אינשי ואותן ג' שנים ערלה א"צ להשגיח משא"כ בתים דהוי כדאכלי אינשי וגם לעולם כן. וכן נראה מדתני סתם בתים ועוד דהא גם אי לפירי אחתי' הוי חזקה דצריך למחות וא"כ אף דלא קיימי לאגרא ואינו מקפיד מ"מ בעי למחויי כמו אי לפירי אחתיה כנ"ל. וא"כ י"ל דבעבדים דאמר ב"ק דתוקף בעבדו ועשה מלאכה פטור דניחא ליה דלא נסתריה עבדים ע"ש. א"כ י"ל דמה"ט נקיט עבדים לרבותא אף דאינו מקפיד מ"מ הוי חזקה בג' שנים כנ"ל:

ומיושב פ"ב דגיטין בעבד שגט כתוב עליו דמייתי דר"ל גודרת כו' ותמוה כמ"ש תוס' מה קמ"ל ר"ל מתני' הוא וגם על עבד למה לא מייתי המשנה ע"ש. ולמ"ש ניחא דבמשנה ה"א דאין הטעם כלל דמנפשיה עייל רק כיון דניחא ליה ממילא לא בעי למחות קודם ג' שנים רק בג' שנים כמו אי לפירי אחתיה. וא"כ בבטלו ממלאכת רבו דקפיד כמבואר בש"ס ב"ק. ובבהמה שפיר ס"ד דחזקה מיד. וקמ"ל ר"ל גודרת כו' משום מנפשיה עייל. ובגט בל"ז אין לאשה חזקה בנכסי בעלה וא"כ כיון דספק שלא נתגרשה אין ראיה מחזקתה. וע"כ כיון שגט כתוב עליו קפיד אי לא נתגרשה והוי חזקתה ראיה. וא"כ לא הוי מוכח מהמשנה כלל דהיכא י"ל דהוי חזקה לאלתר. ולכך מייתי דר"ל כנ"ל. דמנפשי' עייל כנ"ל. וממילא במתני' אף בביטלו ממלאכת רבו בעי ג' שנים כנ"ל:

עוד י"ל דבמשנה ניהו דלא אמרינן מנפשיה על מ"מ אף דהוי כאן עשוין להשאיל מ"מ לא מהני הראיה דמאין בא לידו רק להחזיק כמ"ש לעיל דמה"ט אותיות צריך להביא ראיה. וא"כ עבדי דכמקרקעי ובחזקת בעלים קיימי לא מהני בלא ג' שנים משא"כ בהמה אי אין עשוי להשאיל הוי כשאר מטלטלין באין עשוין להשאיל דלהחזיק מהני. וקמ"ל ר"ל דשייך מנפשיה על וכעשוין להשאיל כו' וא"כ י"ל אי דבעי שם גם למ"ד עבדי כמטלטלין דאין ראיה ממשנה. או דניהו דא"י להוציא אבל בגט עכ"פ ספק מצד הראיה דמאין בא לידה. או למ"ד באותיות א"צ להביא ראיה דחשיב מוחזק ע"י השטר אף שאין מוחזק בגוף הממון וכן בעבד שהגט כתוב עליו הוי כשטר על העבד שהתפיסה מוכחת דחשיבה מוחזק כנ"ל. והוצרך להביא דר"ל דגם במטלטלין שמוחזק לא מהני כנ"ל:

או י"ל דנקיט עבדים דבכל גווני לא הוי חזקה עד ג' שנים אף אי טוען גזולין כיון דכקרקע ואין נגזלין. ועוד דנאמן במיגו דמנפשיה עייל דלא הוי להוציא דבחזקת מרא קמא קאי. משא"כ בהמה בטוען גזולין לאלתר הוי חזקה דאחזוקי בגזלנא לא מחזקינן כמו בדברים העשוין להשאיל בשבועות ע"ש. ובמגו דמנפשה עיילא לא מהימן דהוי מיגו להוציא דחשיב מוחזק כנ"ל. וקשה שלא הזכיר בש"ע בבהמה בטוען גזולין עיין שם:

שם ג' חדשים באחרונה כו'. לפירוש ר"י די שזרעה בג' חדשים אחרונים אף דלא קצר. ולכאורה קשה כדאמר סוף כתובות פיקח היה שמכר השדה שיוכל למשכנו שלא יבריח כו'. ומהני דלא ליחשיב הודאה כן כאן כיון דקי"ל הדרי פירי ומגיע לו משנה א' וב'. א"כ אין ראיה ממה שהניחו לזרוע שנה ג' שעשה כדי שלא יבריח ולא יהיה לו לגבות הפירות שאכל. משא"כ כשזרע שחלק שיש לו במה שזרע או כאריס כו' יוכל לגבות בעד הפירות שמכבר כנ"ל. ודוחק לומר דאם היה חושש על הפירות שלא יוכל לגבות היה לו למחות בשנה א' וב'. ודוחק דמ"מ על ג' חדשים אחרונים אין הוכחה דאלו מחה לא היה זורע ואין כאן ג' שנים. וי"ל דכיון שזורע ביום א' וכמ"ש תוספות רק הנעילה מצטרף א"כ שפיר יש הוכחה דהיה לו למחות מיד שזרע ולא להניחו בחזקתו בנעילה וגדורה ג' חדשים כנ"ל. וא"כ יש נ"מ בהיה נועל כל הג' חדשים וסוף הג' חדשים זרע לא הוי חזקה דהא באמת מחה מיד שזרע כנ"ל. ובל"ז נראה ג"כ כן דבצונמא לא מהני נעילה כמ"ש תוס' והחילוק נראה דנעילה לגוף השדה ודאי לא מהני כמבריח ארי ושומר שדה חבירו מה איכפת ליה רק בנעילה לצורך הפירות שאוכל אח"כ מצטרף הנעילה כמו אכילת הפירות ולכך בג' חדשים ראשונים כשזרע המערער נראה ג"כ דוקא שהיה נועל ובסוף קצר שהיה הנעילה לצורך שמירת הפירות שאכל אח"כ משא"כ קצר מיד ואח"כ נעל השדה כל הג' חדשים בלא הפירות לא מהני דנעילה זו היה רק שמירת השדה לחוד כנ"ל וכן ג' חדשים אחרונים דדוקא שנעל אחר שזרע שהיה לצורך שמירת הזריעה משא"כ כשנעלה ריקנית וסוף ג' חדשים זרע לא מצטרף הנעילה כלל כנ"ל. ומיושב בזה מה דתני שהן י"ח חדש שתמהו תוס' וכי מניינא קמ"ל. ולמ"ש מיושב דקמ"ל דצריך להיות אכילת הפירות כל י"ח חדש היינו שהנעילה שמצטרף ליחשב בכלל אכילת הפירות צריכה שתהיה לצורך השמירה מהפירות כנ"ל ולא להיפך כנ"ל:

שם שהן י"ח חודש. תוס' תמהו למ"ל מניינא ואי קמ"ל רצופין א"כ רב הונא מאי קמ"ל. ותי"ט תמה דמקמ"ל רב הונא לרבנן. ואינו מובן דר"י דמיקל בחזקה ובעי רצופין גם לרבנן ודאי כן. גם מ"ש עוד דאין הפירוש מיום ליום דרישא דומה לסיפא ע"ש ג"כ אינו מובן דתרתי נכלל במיום ליום לר"ה רצופין ושלמים וממילא בסיפא ואינם מיום ליום היינו אף רצופין רק חסרי' מ"מ אינם מיום ליום:

ולע"ד י"ל דאתי לאפוקי דס"ד דסגי כשזרע ואכל ג' חדשים כפירש"י ואח"כ הוביר ט' חדשים ואכל שנה ואח"כ הוביר ט' חדשים וזרע וקצר ג' שנים האחרונים דג"כ מהני דבשלמא בהני דבעי ג' חדשים מיום ליום באתרי דלא מיברי לא מהני. אבל בשדה כו' לענין אכילת הפירות חשיב רצופין דהא כל פירות הג' שנים אכל. קמ"ל דלא מהני רק י"ח חודש רצופין היינו ג' חדשים וי"ב חודש וג' חדשים שכמספיק בנתיים היה אז בחזקת בעלים ראשונים. ושפיר רב הונא קמ"ל דמהך ס"ד דוקא משום דמוביר משא"כ ו' שנים בצירוף קמ"ל רב הונא דג"כ לא מהני. ולפיר"י ג"כ י"ל דכה"ג לא מהני דדוקא מה שזרע האחר קצר בג' חדשים כדרך עולם וכן ג' חדשים אחרונים שזרע כדרך משא"כ זרע וקצר בג' חדשים והוביר ט' הוי כשמט ואכל דלא כדאחזקי אינשי ולא מהני:

או י"ל דס"ד כיון דתני חזקתן ג' שנים ואינן מיום ליום ג' חדשים כו' דדוקא שעכ"פ כל הפירות של הג' שנים אכל המחזיק ולא המערער ולפירש"י שאכל ג' חדשים בראשונה שזרע וקצר בג' חדשים והן הפירות של כל השנה שהיה ט' חדשים ריקנית. מה שאין כן כשהבעלים זרעו וקצרו בשנה זו ג"כ בג' חדשים ראשונים מהשנה דג"כ אכלו פירות שנה זו. וכן לפיר"י שזרעו הבעלים ואכלו שחת או נעולה כו' עד ג' חדשים שלו. אין זה חזקת ג' שנים של המחזיק ולא מהני דהפי' חזקתן ג' שנים ואינן מיום ליום היינו כל הפירות דנקרא ג' שנים אבל לא כנ"ל. וקמ"ל שהן י"ח חודש דאין משגיחין על הקודם רק בי"ח אלו בלבד הוי חזקה כנ"ל:

גמרא משור המועד כו'. תמה הרמב"ן מה הדמיון ע"ש. ונראה דיליף דפעם א' או ב' שנגח תלינן במקרה שנזדמן ולא נפיק מחזקתו עד ג' פעמים לא תלינן באיזה סיבה הגורמת רק שכן הוא מועד לנגח דמה"ט פ"ק דחגיגה בשוטה פעם א' תלינן גנדריפס אחדיה כו'. וכן בקטלנית כו'. כן במה שהניח לאכול פירות פעם א' תולין באיזה טעם או שלא נודע לו או סיבה אחרת שלא מיחה ולא נפיק מחזקתו משא"כ בג' פעמים אין תולין בהזדמנות רק דשלו הוא וראוי שלא ימחה כנ"ל. או דלענין לזהר בשטרו שמא יערער ג"כ כשג' פעמים מניח ואינו מוחה אצל הלוקח מוחזק שלא יערער עוד ואינו נזהר כנ"ל. או די"ל לענין הבעלים במה שרואין שאוכל פירות פעם א' וב' עדיין אינו מוחזק גזלן אצלם שיעכב גוף השדה עד ג' פעמים כמו במומר דבעי ג' פעמים. דאז מוחזק גזלן וראוי להם למחות ויש הוכחה:

ומיושב בזה קושית הש"ס אי מה מועד עד נגיחה ד' כו' דתמוה מאוד כמ"ש תוס' וכתירוץ הגמרא. ולמ"ש אתי שפיר דס"ד הטעם מצד הבעלים שהמחזיק יהיה מוחזק אצלו גזלן כנ"ל ופריך שפיר דכמו במועד דוקא כשהוחזק כבר ג"פ ולא ישמרנו בד' חייב כן זה כשמוחזק ג' פעמים בגזלן וברביעית שלא מיחה ראיה כנ"ל. דהא מה שראוי למחות הוא אחר שהוחזק כבר בג' אכילות. ומשני דאין הטעם כנ"ל. רק דהבעלים ראוי להם למחות מיד גם שאין זה מוחזק גזלן רק כטעם א' הנ"ל שתולין באיזה טעם משא"כ ג' פעמים כבר לא תלינן כנ"ל. אך לשון הגמרא מה כו' ה"נ כיון דאכלה כו' נפיק מרשות מוכר וקיימא ברשות לוקח לא משמע כטעמים הנ"ל. לכן נראה לע"ד דהא במטלטלין תפיסתן מוכחת מיד דשלו כיון שהחפץ ברשותו משא"כ קרקע דאין תופס גוף הקרקע ובאכילת פירותי' לא חשיב תפיסתו מוכחת על גוף הקרקע דעדיין גוף הקרקע אינו ברשותו ובחזקת בעלים. וענין ברשותו בקרקע מבואר פ"ק דב"מ דכל שיכול להוציאו בדיינים כו' ובא"י להוציאו חשיב אינו ברשותו. ומה"ט בנשתקע שם בעלים פ' ירושלמי ותוס' סוכה פרק לולב הגזול דמהני יאוש בקרקע דכה"ג שנראה שלא יוציאו יצא מרשותו ע"ש. ולכך בג' פעמים אכילת הפירות שלא מחה ומוחזק שלא ימחה עוד כמ"ש תוס' דזה שפיר דמי לשור המועד. א"כ שוב הוי כאינו יכול להוציא וכנשתקע שם בעליו דתפיסה זו דג' פעמים כיון שמורה שלא יוציאנו ממנו שפיר תפיסה זו מוכחת כמו מטלטלין מיד דברשותו כנ"ל בקרקע חשיב ברשותיה. ושפיר לשון הגמרא דכיון דאכלה ג' שנים נפיק מרשות מוכר וקיימא ברשות לוקח וחשיב מוחזק ממש שהקרקע ברשותו ובא להוציא כנ"ל. והס"ד היה מטעם ראיה כנ"ל. ומשני כו' הכא כיון כו' קיימא ליה ברשותיה כנ"ל דחשיב מוחזק כמו במטלטלין ברשותו כנ"ל:

ובזה מיושב לע"ד מה דתמוה למה במטלטלין בעשוין להשאיל וגודרת בהמה לרמב"ם ומחבר לא תועיל חזקת ג' שנים ע"ש בפ' דניהו דאין התפיסה ראיה מ"מ מצד אכילת הפירות תועיל כמו בקרקע. ולמ"ש י"ל דהא גבי רכוב ומנהיג ריש בבא מציעא מבואר דמאי דלא מהני לקנין לא מהני להיות חשיב מוחזק ג"כ. וא"כ כיון דקי"ל אכילת פירות לא הוי קנין ואף בג' שנים. וא"כ לכאורה גם ליחשב מוחזק לא יועיל וכן היה סברת עולא:

אך ז"א דבשלמא גבי מטלטלין שיש בהם תפיסה להיות מוחזק בענין שקונה במשיכה כנ"ל. שפיר אותו תפיסה שתפוס בו באופן דלא מהני לקנות לא חשיב מוחזק בו ג"כ כמו רכוב וכה"ג. משא"כ קרקע שכל ענין מוחזק בקרקע א"א להכניסה ברשותו להיות תפוס בה רק בענין זה שתהיה ברשותו לעשות מה שירצה וגם אצל המוכר לא היתה יותר ברשותו רק לענין זה שיכול להוציאה כו' ובחזקת שלו לאכול פירות ובמה שאוכל זה ג' שנים הפירות ג"כ תפוס בה ליחשב ברשותו כנ"ל שבחזקת שלא ימחה ושיוכל לעשות בה מה שירצה שפיר חשיב מוחזק כמו בעלים הראשונים כנ"ל. וא"כ זה שפיר בקרקע אבל במטלטלין שהיה ברשות בעלים ממש ממילא לא מהני ליחשב לוקח מוחזק רק באין עשוי להשאיל שהתפיסה בעצמה מוכחת שהוא ענין שקונה דברשותו כמשיכה וכנ"ל. משא"כ עשוין להשאיל מגודרת דתפיסתן לא מוכחת ורק מצד אכילת פירות ג' שנים וכיון דאינו מועיל אכילת פירות לקנין לא מהני להיות מוחזק ג"כ דבמטלטלין יש תפיסה רשותן ממש. דצריך תפיסה דפירות להפקיע תפיסה שהיה ברשות בעלים קודם שהיה תפיסה ממש ולא מהני כנ"ל רק בקרקע כנ"ל:

תוס' עד נגיחה ד'. מכאן חזר בו רש"י כו'. ופשט לשון הגמרא ב"ק משמע כרש"י ולא ישמרנו האידנא כו' ע"ש. וכן מהא דפרק דו"ה מ"א דלפירוש הנ"ל ניחא משא"כ לתוס' נדחקו שם ד"ה ולא ע"ש. ומה שדחו תוספות דא"כ גמרא כאן דלא כהלכתא דמסתמא קי"ל כרבא. וכן הקשו שם ב"ק הנ"ל דלפי' בליעודי תורא דאתי ג' כתי כו' א"צ שידעו הבעלים כלל. וכ' וא"נ דוהועד בבעליו כתיב ואח"כ ולא ישמרנו. וברייתא תני אין שור נעשה מועד עד שיעידו בפני בעלים ע"ש ויבמות ס"ד דפשוט ר"י ווסתות ושור המועד כרשב"ג תמוה מאוד לפירוש תוספות דרבי אינו חולק אקרא רק שם מתקיים ד' רשב"ג ע"ש ומה היה לו לר"י ורבא להזכיר זה כיון דשאלו רק הלכה כר' או כרבי שמעון בן גמליאל וגם הא מייתי מתני' כרשב"ג דאין השור כו' עד כו' ג' פעמים דסתם כרשב"ג. ולמ"ל הך סתמא ע"ש:

ולכך י"ל דהא לר' פפא דפלגא נזקא ממונא דלאו בחזקת שימור קיימו ובדין דישלם מיד נזק שלם דחשיב פשיעה רק דחס רחמנא עליו דאכתי לא אייעד תורי' עיין שם ט"ו ואם כן ודאי שפיר לרבא דסגי בג' נגיחות ואף שלא העידו קודם רק באו הג' כתי כו' אחר נגיחה ג' דגם בלא התראה פשע ג' פעמים דגם נגיחה א' פשיעה. וכשפשע ג' פעמים לא חס רחמנא עליו ומשלם נזק שלם בדינו. וברייתא דאין נעשה מועד כו' בפני בעלים שייך גם על אחר כך דהא דאין מקבלין שלא בפני בעל דין הוא דילפינן והועד בבעליו כמ"ש בגמרא. ושפיר לרבי שמעון בן גמליאל דבג' זימני כו' מכל מקום אייעד תורא ולא חס עליו כו'. ומיושב דאינו צריך נגיחה ה' כמו שכתבו תוס' לקמן. כיון דסבר ליעודי תורא סגי בג'. ולרבי דבתרי הוי חזקה אם כן לרבי פפא הי' די בב'. רק דסבר ליעודי גברא וכל דלא פשע בהתראות חס רחמנא עליו ולכך כשעבר ב' פעמים בהתראות סגי לחייבו בנגיחה ג' לרבא. ושפיר לרבי פפא דפלגא נזקא ממונא בין לרבי ובין לרבן שמעון בן גמליאל לרבא סגי בג'. רק לרבי ע"כ ליעודי גברא ולרבן שמעון בן גמליאל ליעודי תורא דלא אפשיטא הך בעיא שם. וגם אמר רבא שפיר דווסתות ושור כו' סתם תנא כרבן שמעון בן גמליאל דתני אין כו' עד כו' ג' פעמים כו' ולרבי ע"כ ליעודי גברא ונעשה מועד בב' פעמים רק שצריך ג' פעמים שיעבור ב' התראות וע"כ סתם כרבן שמעון בן גמליאל. ונ"מ דליעודא תורא כנ"ל. אך לרב הונא בריה דר"י דפלגא נזקא קנסא דבחזקת שימור כו' ורק כשנעשה מועד יצא מחזקתו ושפיר חייב דאז פשע. ואם כן א"א לומר כנ"ל שיתחייב בלא העדאת עדים קודם דלא פשע עד שיודע שהוא מועד. רק סבר דרבא אמר זה לרבי דסגי בב' פעמים אם כן די כשהעידו קודם נגיחה ג' ושוב חייב על הג' מדינא דכבר הוחזק מועד. ויליף תמול מתמול חד כו' היינו לרבי אבל לרבן שמעון בן גמליאל ע"כ בעי נגיחה רביעית שקודם הד' העידו על ג' ויצא מחזקתו. וממילא סתם תנא כרבן שמעון בן גמליאל דבעי ד' שיעידו ג' פעמים קודם כנ"ל. וממילא למאי דקיימא לן כרבי שמעון בן גמליאל אמר אליבא דהלכתא כנ"ל כאן דהא כיון דיליף מה מועד נפיק מחזקת תם כו' ע"כ דסבר פלגא נזקא קנסא דבחזקת שימור ובג' פעמים יוצא מחזקתו. דאי פלגא נזקא ממונא מעולם לא הי' בחזקת שימור וע"כ כנ"ל. אם כן שפיר ע"כ צריך נניחה ד'. או דמאן דאמר פלגא נזקא קנסא מודה דרבא סבר פלגא נזקא ממון ולכך סגי בג' רק דפליג עליה ובהדיא פסק הש"ס הלכה דפלגא נזקא קנסא ע"ש: