חידושי הרד״ל על ויקרא רבה יח

(א) ושלשתן דרש עקביא מתוך כו' כצ"ל:

(ב) שיזועו שומרי הבית אלו ארכבותיו שזעין ומתפרקין ממקומן ואינו יכול להלוך כראוי:

(ג) והתעוותו אנשי החיל כו'. צלעות שהם מתעוותין ומתעקמין וכמדומני שעיקר הגי' צ"ל להיפך שומרי הבית הן הצלעות ואנשי החיל הם ארכובותיו כדאיתא בשבת (קנ"ב) וכן הוא בקה"ר בקצת שבוש ע"ש:

(ד) ובטלו כו' כי מעטו אלו השינים. י"ל כמ"ש (בנדה ס"ה) כיון שנתקו שיניו של אדם נתמעטו מזונותיו. לכן כי מעטו השינים בטל המסס לטחון המזונות:

(ה) הרואות בארובות אלו כנפי הריאה שמשם כו' בנות השיר כו' אלו הכליות שמחשבות והלב גומר. נראה נכון דהני ב' מימרות דר"ח בר נחמן צ"ל בהיפך וחשכו הרואות בארובות דריש אלו הכליות שמחשבות וזהו ראות לשון ראיתי אני בלבי וזהו שמסיים והלב גומר ראיית המחשבה ובארובות דרך משל על השקפת החכמה אולי מפני שהם טמונים בכיס קראן בארובות ועל בנות השיר דרש אלו כנפי הריאה שמשם הקול יוצא:

(ו) וינאץ השקד זה לוז של שדרה. פי' בערוך ע' לוז שדומה לשקד:

(ז) אנדרינוס כו' ממנו כלום ויסתבל החגב אלו קרסולין (שחגב יש לו כרעים וקרסולים) ותפר האביונה כו' כ"ה בקה"ר וכצ"ל:

(ח) בכל ירח וירח שחייב להקביל פני רבו בר"ח כדאיתא (בר"ה יז) ואיפשר הוי מהדר תלמודא כל תלתין יומין:

(ט) גרגרת שמגלה את הזהב כ"ה בקה"ר וכצ"ל:

(י) לאחר שלשה ימים כריסו כו'. ב"ר פ"ק וירושלמי מ"ק פ"ג.

(יא) כאלין גלגליא דצפורי נראה שבצפורי היו גוללין אבנים לכסות בור הקבר (ומשמע לפי זה קצת כפירוש רש"י שגולל הוא כיסוי הארון) ובטבריא היו מכסין ברגבי עפר שהיו עגולים גם כן לכן נקרא גלגל:

(יב) אבל בימי בחרותו כו' לוקה בזיבות. וזה שאמר זכור את בוראך בימי בחורותיך כשמלקה אותך בנגעי הבחרות זיבה או צרעת וכי"ב (רמז לדבר ז"ב ר"ת זכור בוראיך) עד אשר לא יבואו ימי הזקנה שאז עונשין אחרים יורד והולך כדלעיל:

(יג) ד"א זה עובדיה כו' כצ"ל: (סנהדרין ל"ט):

(יד) ממנו משפטו ושאתו יצא שלקו בזיבות וצרעת. ונדרש ממנו שהן עצמן גרמו להן בחטאן וכמש"ל ספט"ז מאדם יהא שלא יבואו עליו. ודרש שאת על צרעת כד"א לשאת ולספחת:

(טו) שגישתון אורחא (וע"ז אין צריך ראיה שהוא פשט המקרא) ד"א תשגשני שגשתון בי כד"א כסף סיגים מצופה של חרש שפתים דולקים ולב רע הה"ד ויפתוהו כו' כצ"ל:

(טז) דאר"י בשם ר' יוסי הגלילי בשעה כו'. שמ"ר פמ"א ע"ש:

(יז) מה"מ שקרוי חשך. שמחשיך פניהם של בריות ושמעו את הקול מתוך החשך. לומר שגם החשך לא יחשיך מהם קול הדבור. שהיו חיים לעולם:

(יח) אלא חירות ר"י ור"נ ורבנן כו'. שמ"ר פל"ב וש"נ:

(יט) רי"א כו' מכה מתשת ורבנן אמרי כו' מכה גברתנית ואיזו זו כו' ה"ה בבמ"ר פ"ז וכצ"ל. דר"י מפרש אנוש לשון חלוש שמתשת הגוף ורבנן מפרשי אנושה חזקה שהמכה גברתנית (ולגי' הספר אולי י"ל מכה מגרת נמשכת וכדדרש לעיל פי"ז נגרות ביום אפו על הצרעת או איפשר צ"ל מגרעת ר"ל פותחת בבשר):

(כ) רשבי"א ובלבד שתהיו מרחיקין כו'. ספרי בהעלותך שם:

(כא) ב"ו מכה ע"י עדים. איפשר היינו כמ"ש יד העדים תהיה בו בראשונה אבל קרוב יותר שצ"ל ע"י סרדיוט (שהוא שר הטבחים דבהם ממשיל כל משלים דהכא) וכמדומה עוד שיש כאן חסרון וכצ"ל מכה ע"י סרדיוט ומרפא על ידי רופא והקדוש בריך הוא מכה על ידי עצמו ומרפא ע"י עצמו שנאמר מחצתי ואני ארפא: