חידושי הרד״ל על רות רבה, פתיחתא ג

(יח) וזר זה שעיר שעשה עצמו זר למילה. כ"ה בילקוט משלי וכצ"ל:

(יט) אייתי ארנונך. י"ל דממקרא שלפניו פועל אוצרות כו' שד רשעים כו' משמע ליה דבארנון וגלגליות מדריש (ועי' בילקוט שם דגרס באידך דרשה דעבודת כוכבים שאומרים הב הב משמע דדרש הפכפך כמו הב הב בחילוף אותיות בומ"ף ממוצא אחד. אך י"ל כפשטיה שזה נקרא מתהפך ובא לומר ולחזור ולומר הב):

(כ) שעשה עצמו זר למילה. עי' בב"ר ס"פ ס"ג ותדא"ר פ' כ"ד דדרש ליה מאם לא דם שנאת ע"ש:

(כא) שנוהג עמו במדת ישרות. כמ"ש כי תשפוט עמים מישור וכתיב לאומים במישרים וכמ"ש בב"ר פ"נ ובירושלמי פ"ק דר"ה ה"ג שדן אותם בלילה כשישנים מן העבירות:

(כב) אמר כו' לכלותן אי אפשר כו'. אפשר דרש בימי שפוט השופטים כשהיו שופטים ב"ד של מעלה באיזה דין לשופטם הסכימו לדונם ברעב בארץ: