חידושי הרד״ל על קהלת רבה ה

(א) כל חבלים ויסורים כו'. עמ"כ. ואפשר צ"ל חלאים במקום חבלים והחלום דרש כמו והחלאים. ואפשר ממ"ש להלן וחבל את מעשה ידיך כי ברוב חלומות והבלים ודברים הרבה. בא לדרוש כאן החלום ברוב ענין ג"כ על חבלים ויסורים כדכתיב שם וחבל (או דרש הבלים דשם כמו חבלים):

(ב) אלו רשעים שלבן דלוק בעברה עליהם כ"ה בשוח"ט וילקוט שם וכצ"ל וכמ"ש בהגהותי באיכה רבה פ"ד אות ק' עיין שם:

(א) וא"ר אמי אין מיתה בלא חטא. א"כ כיון דכתיב וכי תחדל לנדור לא יהיה בך חטא. הרי מיתה תלויה בנודר ואינו משלם:

(א) בפוסקי צדקה כו'. שוח"ט מזמור נ"ב ע"ש ועי' ויק"ר פט"ז:

(ב) אותו הקול שנדרת וחבל כו' כצ"ל:

(ג) אל תתן את פיך כו'. דב"ר פ"ו:

(א) בכרך הגדול. ז"ש במדינה. כמ"ש כ"מ שנאמר מדינה כרך:

(א) ולית סופה דהדא כצ"ל:

(ב) לא דמי ההוא דחמי סולגיתי' כו'. (יומא ע"ה):

(ג) בש"ר נתן כתיב תתהפך כו'. שמחות ספ"ט. ירושלמי פ"ט דכלאים ועמ"ש בס"ד בביאורי לפדר"א פל"ד:

(ד) אזלת לחמת גרר. שהיה שם מעין חמין לרפואה כמו חמי טבריא וכדאיתא בסנהדרין (ק"ח) ולכן נקראת חמת. והיה עת קבוע שמתאספין שם אנשים הרבה לרפואה ובלא עת ההיא אנשיה מועטין: והמזונות מצויין בה בכל עת בשוה:

(ה) אנוש רמה אלו הכנים כו'. אדר"נ פי"ט וד"א רבה ח"א ועי' תוס' שבת י"ב ד"ה שמח כו':

(א) מה בין מיתת כו'. ב"ר פס"ב:

(א) כגון דגליה טטרגוס כצ"ל ופי' טטרגוס הוא בעל ד' (לשון בית טטריגון) חלאים כמו עני א' ששמו דגלים שהיה מסכין. תשיש. ערטיל. וכפין. והמד"ל במעריך שלו פי' גי' דגלום פסריגוס פסח וגם חולה מחלי הפודגארא. ולפי לשון הירושלמי קדושין פ"א ה"ז אפשר עיקר הגי' מסכין תשיש עזוב ובוריי ע"ש:

(ב) זה קרח. שמ"ר פל"א:

(א) ונפטרים מן העולם בבכייה כצ"ל:

(ב) ידיו פשוטות. עמ"ש בהגהותי סדר וזאת הברכה אות מ"ד בס"ד:

(א) בחליטין. עמ"כ מאכלים דקים. והיו רגילין לעשותם בשמחת לידה. וכן בסעודת הבראה לאבלים:

(א) וחליו אלו היסורים וקצף שהקציפו להקב"ה כו'. שחליים ויסורים באים עליהם לעונש עונותיהם והם קוצפים ומתרעמים על הקב"ה. וכענין מ"ש אולת אדם תסלף דרכו ועל ה' יזעף לבו:

(ב) ואמרו למה נגפנו ישראל אמרו כן במלחמה עם פלשתים. והא דגלו עשרת השבטים הוא ענין בפ"ע. ונראה שהמאמר חסר והיה כתוב איזו דרשה גם מענין עשרת השבטים ויהודא בזה. ובדוחק י"ל שמביא זה לראיה שבחנם התרעמו על ה' שאף בעונשם מדקדק הקב"ה לכ"א כראוי כי עשרת השבטים לא נשתייר פליטה בארץ ומיהודא נשתייר על כי חלו בה ידים כמ"ש בפתיחתא דאיכה סי' ו' ע"ש:

(א) לאכול ממנו גם זו מתת אלהים היא א"ר פנחס כצ"ל:

(א) כי לא הרבה יזכור את ימי חייו זה דורו של עלי. שלא היה הרבה זוכרין את בית חייהם מקום שכינה לעלות לרגל שם רק אלקנה היה מענה להם בפיו בכל שנה לשמחם בעלית הרגל לירושלים. ועי' בפירש"י בקהלת שמפרש הא דמענה בשמחת לבו הוא מה שמסיים לפיכך הכתוב מקלסו עי' שם: