חידושי הרד״ל על אסתר רבה ז

(א) שיאו לרומא. ויק"ר פט"ז:

(ב) מה כתיב למעלה כו' אף סופו כו' ליצלב. דרש על העץ סמוך לאחר הדברים האלה שאחר סוף גדולתו של המן יהיה ג"כ נתלה כדברים האלה על העץ כבגתן ותרש:

(ג) קרובים אלו לאלו. בילקוט מסיים וראוי ליטול פרוקפי (פי' כבוד וגדולה) מתחת ידה ור"ל ולכן ביקש המן גדולה אחרי מלכות אסתר. ועי' בילקוט תשלום החסר כאן:

(ד) רפ"א שני עשירים כו'. פר"א פ"נ ע"ש:

(ה) שאני אסגנטרין של מלך. בילקוט שהוא סגיון של מלך. פי' דגל המלך. וכמ"ש לבנימין אמר וגו' ישכון לבטח עליו:

(ו) בתמוז זכות הארץ. בפי' אבן יחייא על המגלה (ע"ש עוד כמה שינויים בנוסחא כזה) הביא בתמוז זכות מלחמת יהושע בגבעון שהיה בתקופת תמוז (כדאיתא בס"ע פי"א) ול"נ לפי נוסחת ספרים שלנו דהיינו זכות עליית עזרא וגלותו לארץ בתמוז וכדמוכחי קראי דכתיב (עזרא ז') באחד לחודש החמישי בא אל ירושלים וכיון ששנינו בתענית (י') ט"ו יום כדי שיבא אחרון שבישראל לנהר פרת. א"כ בט"ו יום קודם אחד באב הוא שעבר עזרא וגלותו את נהר פרת ונכנס לא"י בעלייתו מבבל דהיינו בחודש תמוז:

(ז) במרחשוון זכות שרה שבו מתה. וחושבו לזכות שמתה מצער בשורת העקידה כמ"ש בויק"ר פ"כ. ומה שאינו חושב העקידה עצמה במרחשוון. (ובאבן יחייא הגי' במרחשוון תולדות יצחק עולה תמימה. וזה ודאי תמוה דבפסח נולד יצחק ונראה ט"ס וצ"ל עקידת (או העלאת) יצחק עולה כו') צ"ל דס"ל שהעקדה לא היתה אז. וכמ"ש בפר"א פל"ב שהיתה ביום הכפורים ולשרה לא נשמעה עד מרחשוון:

(ח) כסליו זכות חנוכה צ"ל דנס העתיד קאמר שעדיין לא היה אז נס חנוכה. (או י"ל חנוכת המזבח) קאמר. עי' בהגהת רמ"א בא"ח סי' תר"ע ובהגר"א (שם סק"ה):

(ט) זכות עזרא ואנשי כנה"ג. הה"ד ויעשו כן בני הגונה כו'. עלה שבט זכות בעשרים ושלשה בו כו' כצ"ל והא דבכ"ג בו הוא לשון ברייתא במגילת תענית בסופה ובה"ג:

(י) ועל צלם מיכה. עי' בפר"א פל"ח ומש"ש בס"ד:

(יא) שמתוך שינה אני מתעורר על כו'. כמ"ש נדדה שנת המלך וכמ"ש במגילה (ט"ו) שנת מלכו של עולם ועי"ל על פסוק זה:

(יב) זה המן כו'. בוז יבוזו לו. וכד"א ושללם לבוז וכתיב הנה בית המן נתתי לאסתר:

(יג) דרוצה להכשילך בדבר זה כצ"ל:

(יד) סיחון ועוג. גבורי ארץ שאין בריה כו' כצ"ל ועי' בנוסחא בילקוט:

(טו) באו על מלכי מדין וא"י במה הרגום כצ"ל:

(טז) את אגג. ואיני יודע למה הרגו מיתה משונה:

(יז) ועשה להם משתה והעמד להם זונות כצ"ל שכן דרך פרסיים היה כמ"ש רש"י שלהי עכו"ם ועי' פר"א פמ"ט:

(יח) ויעשו כרצונם פי' בזנות. ובילקוט מבואר ברצונם אין אונס שלא יהיה פ"פ למה"ד וצ"ל (למדת הרחמים) לומר בע"כ הביאום:

(יט) תורה מה תהא עליה א"ל כצ"ל. וגם הקב"ה השוה דעתו כ"ה בילקוט וכצ"ל:

(כ) פרסה נדה. מגילה (ט"ו):

(כא) א"ל קולמס אחד אתה כותב עשרת אלפים כו' כצ"ל: וכ"ה בילקוט:

(כב) אלא גבורתי אודיעך תצא ונלחמה כצ"ל:

(כג) אנטריגיפון נגד הכתב בלשון רומי. כלומר העתק מכוין מהכתב:

(כד) אתם מכרתס את אחיכם כו'. ושבטי יוסף ובנימין שלא היו בחטא זה מ"מ העולם נידון אחר רובו ובתרגום ראשון שמפני זה שבנימין לא היה בחטא זה לכן יצאו ממנו הגואלים מרדכי ואסתר:

(כה) היה הפרסי חונקו. קרוב שצ"ל מונהו. מלשון אונאת דברים: